האמור בחתימת התורה על גילו של משה ובריאותו הטובה בעת מותו, "ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס ליחה" (דברים לד, ז), הוא הד מכוון לראשית התורה, לסיפור שבו קוצב ה' את היקף חייהם של בני האדם ושם לו גבול: "ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם [לתיבה זו נשוב בהמשך!] הוא בשר, והיו ימיו מאה ועשרים שנה" (בראשית ו, ג).
הסיפור בבראשית ו, א-ד קורא תגר על המיתוס העתיק שעל פיו גיבורי ענק, הנפילים, צאצאיהם של זיווגים מעורבים, בני אלוהים ובנות אדם, זכו בהאלהה ובחיי נצח. מסורת שכזו מוכרת לנו מסיפורי עמים רבים, כגון מספרות אוגרית, עיר כנענית קדומה שארכיונה העשיר נתגלה במאה הקודמת. שם מסופר על אביהם של כל האלים אשר בא על שתי בנות אדם והוליד מהן את "שחר" ואת "שלם", שנעשו לאלים, יפים ונעימים, וחברים בפנתאון. דומה הוא מעשה לידת הגיבור היווני רב הכוח הרקולס, אשר אביו היה האל זאוס ואמו אלקמון, בת אנוש. אדרבא, ספר בראשית קובע, כי בני האלוהים (שהם, על פי תפיסת המקרא רק משרתיו של האלוהים, החברים בפמלייתו [וראו לדוגמה תהילים כט, א; איוב א, ו ועוד]) לא יעמידו בזיווגם עם בנות האדם צאצאים אלוהיים, גם אם מראם של אלה שונה ונשגב מדמותם של בני תמותה רגילים. אחרי הכול, גם ה"נפילים" הם בשר ודם וגם הם לא יחיו למעלה ממאה ועשרים שנה.
והנה, מעשה מות משה, המתמודד עם המסורת המיתית שעל פיה משה לא מת - כדרכם של בני תמותה הזוכים להאלהה), מבקש לומר: אכן, שונה הוא משה מכל אדם בשר ודם שעל פני האדמה, ואין קרוב ממנו אל האלוהים. זו הסיבה שהוא, ולא אחר, מגיע אל הגבול העליון של חיי האדם, מאה ועשרים שנה, בבריאות מושלמת, ואז נוטל ממנו אלוהים את נשמתו. מכאן ברור אפוא כי משה איננו לא אל ולא בן אל אלא אדם יחיד ומיוחד, שחסד אלוהיו שרה עליו מלידה ועד מוות.
בזיקה שבין מעשה הנפילים שבספר בראשית לסיפור מות משה חשו כבר חז"ל (כגון במדרש פרקי דרבי אליעזר, פרק לא והשווה בבלי, חולין קלט ע"ב), אשר עשו שימוש בגימטרייה כדי להצביע על כך שמעשה מותו של משה כבר נרמז בראש התורה, בסיפור הנפילים, וזאת לאור העובדה שערכה המספרי של התיבה המוקשה "בשגם" (כמצוטט לעיל מתוך בראשית ו, ג) הוא כערכו המספרי של "משה", כלומר 345. "בשגם הוא בשר" נתפס אפוא כאומר כי גם "משה הוא בשר" וככל בשר ודם צריך היה להיפרד מן העולם ולמות בבוא עתו.
מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, וזאת הברכה (תשס"ב 2001)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.