מיהו שמשון האמיתי? מבט אישי נועז

עבי קלדרון, מחנך

Rembrandt 'The Blinding of Samson’(detail) 1636, oil on canvas

שמשון הוא דמות יוצאת דופן, מטרידה ומלאת סתירות ופרדוקסים. הוא שופט שענייני עמו ושבטו מטרידים אותו כשלג דאשתקד, וכל הסכסוכים שלו עם הפלשתים הם על רקע אישי. מצד אחד הוא אוהב חידות ובעל רעיונות מקוריים להתנקם בפלשתים, אולם מצד שני הוא איננו מגלה תבונה יתרה כשפעמיים הוא נופל בפח ומגלה את סודותיו. הוא פלייבוי בעל כוחות על-אנושיים, שרודף אחרי שמלות פלשתיות וקופץ ממיטה למיטה, ונזיר שמפר את כל תנאי נדר הנזירות.

רמברנדט, יוסף ואשת פוטיפר

יוסף ואשת פוטיפר (1634)

עבי קלדרון, בית ספר רנה קאסין

אם מתבוננים בתמונתו של רמברנט: יוסף ואשת פוטיפר, ניתן לראות שרמברנדט מצייר את הסצנה המוכרת בצורה הנועזת ביותר.  מצד אחד ניתן לפרש את הציור בצורה תמימה. אשת פוטיפר תופסת את בגדו של יוסף כפי שמתואר בבראשית לט 12. אולם מבט מעמיק יותר בתמונה מגלה שהיא אוחזת באיבר המין של יוסף. ייצוג נוסף של איבר המין הוא העמוד הפאלי בצד הימני של התמונה שקשה להתעלם ממנו. פרוש זה של רמברנדט מאיר באור חדש את דמותו של יוסף. התשוקה בין אשת פוטיפר ליוסף היא הדדית, מה שלא ברור כלל מהסיפור המקראי.

* הרעיון לקוח מתוך ספרה של  

Mieke Bal, Loving Yusuf: Conceptual Travels from Present to Past, Chicago 2008

מידע על רמברנדט: יוסף ואשת פוטיפר
ציורים אחרים על יוסף ואשת פוטיפר

המלצות על ספרים בחג הספר תשע"ב

מכירים את ההרגשה הזאת של להשתרע על כסא נוח או להתכבל במיטה עם ספר טוב ביד? את ההישאבות הזאת לעולמות אחרים: רחוקים ונכספים, רחוקים וממגנטים, רחוקים וכל כך קרובים? לכבוד שבוע הספר של עם הספר שיצר את ספר הספרים, משתפים אותנו כמה מאוהבי הספר בחווית הספרים שהרשימו אותם. קראו ותהנו מהמלצות על: 

מיקי בן-כנען, אם החיטה 

הדסה בן-עתו, השקר מסרב למות, מאה שנות הפרוטוקולים של זקני ציון
אדמונד דה ואל, הארנבת עם עיני הענבר
מלקולם גלדוול, נקודת המפנה: חשיבותם הגדולה של הדברים הקטנים
מלקולם גלדוול, ממבט ראשון: שבריר השנייה שבו אנו מקבלים החלטות 
מלקולם גלדוול, מצוינים: ממה עשויה הצלחה
מישל וולבק, החלקיקים האלמנטריים
מוטי זעירא, עף בכנפיים שבורות
עמיה ליבליך, ערק לארוחת בוקר
יעל מדיני, המרתף
נגיב מחפוז, קבצן
רובין ס' שארמה, הנזיר שמכר את הפרארי שלו

*הספרים מופיעים בסדר אלפביתי של שמות הסופרים. 

רובין ס' שארמה, הנזיר שמכר את הפרארי שלו

זלדה אשכנזי

זלדה אשכנזי

אני רוצה להמליץ על הנזיר שמכר את הפרארי שלו: משל ומדריך רוחני להגשמת חלומותיך ולמימוש ייעודך בחיים מאת רובין ס' שארמה  (תרגם  בן ציון הרמן), ירושלים 2000. 

שמו של הספר רומז על הרקע – אדם שהיה לו הכל מבחינה חומרית והוא מוותר על הכל והופך לנזיר!!! ’פראייר‘, ’קוקו‘  – אבל אם בוחנים את מצבם של אנשים אשר הקדישו את חייהם לקריירה – הם זוכים אולי לחיים נוצצים אבל... משפט המפתח של רובין שארמה הוא ’אדם שלא מוצא זמן לטפח את פנימיותו הוא כמו אדם שלא עוצר למלא דלק כי הוא עסוק בנהיגה‘. למזלנו רובין שארמה לא מציע לכולנו לנדוד למזרח הרחוק ולהפוך לנזירים אלא מוודע אותנו לשיטות להתפתחות וצמיחה פנימית שמותאמות לאורח החיים המודרני ואף מסייעות בידינו לקדם את עצמנו ואת שאר בני האדם. במקביל. לא זה על חשבון זה (כשיטתו של הקפיטליזם). כתוב מרתק, מעורר מחשבה ואופרטיבי. למי שחדש לתחום הרוחניות מומלץ לקרוא את הספר כשער כניסה מעולה לתחום זה. ולוותיקים מומלץ כמרענן ומחדש.

נגיב מחפוז, קבצן

פרופ׳ צחי וייס, האוניברסיטה הפתוחה

פרופ׳ צחי וייס

היצירות הספרותיות שמלוות אותי היום יותר מאחרות הן אלו שקראתי במהלך גיל ההתבגרות. יצירות אלו אינן עומדות לעצמן. הזמן האיטי של ימי ההתבגרות נמהל ברסיסי זכרונות, ריחות וכאבים השייכים לגיל זה. למרות שקראתי יצירות רבות יותר בשנים שבאו לאחר מכן העוצמה הרגשית הנלווית לתהליך ההתבגרות והחוויות שבמפגש הראשוני עם ספרות יפה לא חזרו על עצמם. לפני כמה חודשים אחזתי בספרו של נגיב מחפוז קבצן ספר שרכשתי בגיל 15 באחת מחנויות הספרים המשומשות בירושלים שהייתי מבלה בהן שעות, ואשר לו הקדמה מאת ששון סומך על היוצר והיצירה. הקדמה קצרה בת חמישה עמודים הייתה חשובה לי באותה עת לא פחות מהספר שכן היא למדה אותי מעט על ההקשר – וכקורא חשתי עד כמה היא מכבדת ומלווה אותי בעדינות אל היצירה. מעלעול בספר ראיתי שסימנתי לי פסקה קצרה על גיבור היצירה החש בבחילה קיומית מחייו הטובים למראית עין ומביט בגופה של אשתו. אני יכול להעלות השערות שונות מדוע סימנתי דווקא את הפסקה הזאת, אך אסתפק בהבאתה כלשונה: "הפנים מביטים בך בשאלה, אפילו לפני שהשיבו על ברכתך. רגש חם, רך ונאמן, אבל הכל כל כך נמאס. נורא המיאוס! זהו הטעם החמוץ המקלקל את הרגשות שנותרו עוד. מאחורי הפנים ניבטה הגזוזטרה הגדולה הפונה אל הנילוס מן הקומה הרביעית. צוואר אשתך נראה מתוך מחשוף שמלתה הלבנה עבה ונצב על יסודות איתנים, ולחייה עטויות שומן. היא עומדת כפסל מסורבל גדוש אמונה ועקרונות, ועיניה הירוקות צרות מכובד הבשר המכתר אותן אבל חיוכיה עדיין מביעים תמימות זכה ואהבה טהורה".(נגיב מחפוז, קבצן, תרגום: חניתה ברנד, תל-אביב תשמ"ו, עמ' 19-18).

.

מלקולם גלדוול, נקודת מפנה; ממבט ראשון; מצוינים

ד"ר אמנון כרמון

ברצוני להמליץ על שלושה ספרים של מלקולם גלדוול שגם תורגמו לעברית: נקודת המפנה: חשיבותם הגדולה של הדברים הקטנים (מאנגלית: עפרה אביגד, תל אביב 2001), ממבט ראשון: שבריר השנייה שבו אנו מקבלים החלטות (מאנגלית: יהב זוהר, ירושלים 2005), ומצוינים: ממה עשויה הצלחה (מאנגלית: שרה ריפין, אור יהודה 2009). שלושת הספרים הפכו לרבי מכר, וככאלה אולי אינם זקוקים להמלצתי. אולם, שמתי לב לכך שעדיין אנשים רבים לא שמעו עליהם, ובמקביל, ישנם הסבורים שעצם היותם רבי מכר הוא סיבה טובה להימנע מהם...

כל אחד מספריו של גלדוול אמנם עוסק בנושא אחר, אך לכולם יש כמה מאפיינים משותפים: ראשית, כל אחד מהספרים מנסה לפרש תופעה חברתית חשובה ומעניינת שמובנת בדרך כלל באופן מעורפל ואינטואיטיבי בלבד (התפשטות של תפיסות ואופנות חברתיות, אנשים שהצליחו באופן מיוחד ואת היכולת האינטואיטיבית עצמה). שנית, הם כולם מבוססים על מחקר מדעי רב שמוצג באופן מרתק, נגיש וקולח. שלישית, הם משלבים בצורה נפלאה בין הצבת מבנה מושגי אלגנטי ופשוט שמבהיר את התופעה, לבין הבאת דוגמאות וסיפורים רבים הממחישים את המבנה ונותנים לו חיים. השילוב בין מאפיינים אלה יוצר חווית קריאה נעימה ביותר (אין צורך להילחם בספר כי אומרים שחשוב לקרוא אותו...), ובמקביל מותיר אותך עם הרבה שאלות ומחשבות לאחר הקריאה. ומה כבר אפשר לבקש מספר טוב?

אדמונד דה ואל, הארנבת עם עיני הענבר

יעל מדיני

יעל מדיני

אדמונד דה ואל - אמן קרמיקה בריטי נודע שמתגורר עם משפחתו בלונדון - החל לערוך לפני כמה שנים ’מסע שורשים משפחתי‘ בעקבות אוסף משפחתי המונה למעלה ממאתיים פסלונים יפניים  ששמם ’נטסוקי‘ שבדרכים עקלקלות הגיע לרשותו. פסלון של ארנבת בעלת עיני ענבר מגלם את העיצוב המשוכלל והמושלם של תחום יצירה זה. במסעו הנרחב והמעמיק עוקב דה-ואאל אחרי עלילת חייה של משפחת אפרוסי (אפרתי?) היהודית, ממוצאה בעיר ברדיצ'ב בראשית המאה התשע-עשרה, דרך אודסה ומשם לפריס, וינה, צ'כיה, הולנד, ארה"ב, יפן ולונדון, עד עצם ימינו. בקורות המשפחה שיאים של עושר כלכלי וזוהר חברתי ותרבותי ולעומתם שפל תחתיות של השפלה ודיכוי ושותפות דמים בגורל היהודי בשואה.  

אדמונד דה ואאל הוא נצר למשפחה זו. בעורקיו זורם דם יהודי ודם הולנדי נוצרי. עד צאת כרך זה לאורEdmund De Waal, The hare with amber eyes ‎  a hidden inheritance, London 2011 נודע רק כאמן קרמיקה. כרך זה מגלה כי הוא גם סופר אמן בזכות עינו הבוחנת, לבו הרגיש, האינטלקט הערני שלו, זיקתו לעולם האמנות וטעמו הטוב.

קראתי את הספר במקורו האנגלי. הפרוזה שלו נפלאה. הוא ראה אור השנה בעברית: הארנבת עם עיני הענבר (מאנגלית: אביעד שטיר), תל-אביב 2012. אני מקווה שתרגומו לעברית נאמן גם למקור וגם לניב העברי.

על הממליצה:

מיקי בן-כנען, אם החיטה

שירן זהרוני, מחנך ופעיל חברתי

שירן זהרוני

כשהייתי קטן והתמסרתי לספר באמת התעטפתי בשמיכה והלכתי למקום מבודד, ממש כמו בסטיאן בסרט ’הסיפור שאינו נגמר‘. מאז אותם רגעי ילדות קסומים אני רק מנסה לשחזר את החוויה. מנסה ובקושי מצליח. לפני שלוש שנים קיבלתי במתנה מאחותי את הספר אם החיטה: חורים במסך וירטואלי (תל-אביב 2006) של מיקי בן-כנען ולמשך שבוע וחצי שוב הייתי אני בילדותי, שוב הייתי בסטיאן מ‘הסיפור שאינו נגמר‘ - גמעתי את הספר בשקיקה והתחבאתי מהעולם האמתי כי הפנטזיה הייתה ללא ספק משובחת ומסעירה הרבה יותר. שני משפטים על הסיפור: מדובר באגדה מודרנית על אישה קטנה וענקית ששמה לעצמה למטרה לטוס בהליקופטר. גם הטיסה וגם  ההליקופטר הם מטפורה לחלומות גדולים שאנו מכבים, לגורל שמוכתב לנו, לאומץ הדרוש בחשיבה גבוהה. העלילה בלתי אפשרית וסוחפת, הגיבורה אנושית עד כאב, מצחיקה ופגיעה במינונים נכונים שמאפשרים הזדהות, כעס והשתאות.

מישל וולבק, החלקיקים האלמנטריים

אמתי מור, סופר, עיתונאי ומחנך

אמתי מור

אני ממליץ על החלקיקים האלמנטריים למישל וולבק (הוצאת בבל, 2001. מצרפתית: מיכל סבו).
בשנה שעברה, כשוולבק ביקר בישראל זכיתי לפגוש אותו. ספרו 'החלקיקים האלמנטריים' מספר את סיפורם הלא-מלהיב-במיוחד של שני אחים למחצה; ברונו ומישל המנהלים כל אחד בנפרד חיים אפורים ורעים נטולי אהבה. היעדרותה של זו מובילה כל אחד מהם לשני נתיבים שונים בתכלית: ברונו, הופך למתבודד ממורמר, ואילו מישל משקיע את כישרונו בפריצת דרך מדעית חסרת תקדים שמשנה את האנושות: הוא האחראי לייתכנותו של השיבוט האנושי שמוביל בסופו של דבר להחלפת הרבייה המבוססת על יחסי מין בשיבוט המבוסס על תמרון חלקיקים ביולוגיים.

יש ספרים טובים ויש ספרים רעים. אבל רק על ספרים מעטים אפשר לומר שהם רעים עד כדי כך שהם טובים. וולבק מתאר את החברה המערבית המודרנית, זו הטועה לחשוב שהיא נאורה והומאנית, כחברה אבודה השקועה במשבר עמוק. לצורך כך הוא עושה שימוש בסגנון כתיבה אנטי-ספרותי מובהק, נעדר גינונים או מניירות, אבל מדויק ואכזרי להפליא.

יעל מדיני, המרתף; מוטי זעירא, עף בכנפיים שבורות

סמדר כרמי גיברמן

סמדר כרמי גיברמן

הייתי רוצה לבחור שני ספרים. שניהם קרובים מאוד ללבי והם: ’המרתף‘ מאת יעל מדיני (הוצאת  מטר,  576  עמודים) ו'עף בכנפיים שבורות‘ מאת מוטי זעירא (הוצאת הקיבוץ המאוחד 342  עמודים).

’המרתף‘ של יעל מדיני הוא סיפור שמתרחש כולו בשנת 1934. המדינה שבדרך. הסיפור נארג בחוטים רבים שמשתרגים זה בזה ומובילים בדרך מופלאה אל הסיום המפתיע. מה שאני כל כך אוהבת בכתיבה של יעל זו החוכמה השקטה, השפה העשירה, הרמזים אל עולמות נסתרים והדרך המתוחכמת שבה היא מובילה את שלל העלילות אל מטרתן. ואפילו אם יש אכזבות ותסכולים לאורך כל הדרך, ניטעת בקורא התחושה שבאמת טוב שכך קרה. כך נכון וטוב שיקרה. 

’עף בכנפיים שבורות‘ של מוטי זעירא הוא סיפור חייו ויצירתו של דוד מלץ, שהיה חבר עין חרוד (הקיבוץ ’שלי‘) והיה המורה שלי לספרות. הספר כתוב בצורה מרתקת וערוך ביד אמן. מה שהדהים אותי בספר היה לגלות את דמותו של מלץ, שנדמה היה לי שאני מכירה מחיי יום יום ומשיעורי הספרות. והנה התגלו לי אוצרות רוח ומעמקי נפש שלא שיערתי שהיו חבויים בתוכו. כמוכן למדתי המון על ראשית עין חרוד מזווית הראיה המיוחדת והמעמיקה של מוטי זעירא. הספר ריגש אותי מאוד.

על הממליצה:

עמיה ליבליך, ערק לארוחת בוקר

נירה אשכול, מורה ומחנכת

עמיה ליבליך, פרופ' (אמריטוס) לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, גלתה ענין בקהילת אנשים שפגשה ב‘קפה נחמני‘, כשטיילה עם כלבה בחוף בת-ים ונכנסה לבית הקפה לארוחת בוקר. חברי הקהילה, נשים וגברים, בגילאים ששים שבעים, הגיעו השכם בבקר לשחות, לשחק משחקי חוף, לשתות קפה ולשוחח ביניהם. ליבליך מצאה עניין בקבוצה, והחליטה להתייחס אליה כאל ’שדה מחקר‘ פסיכולוגי-סוציולוגי-אנתרופולוגי.

במשך שמונה חדשים היא צפתה בהם וראיינה כמה מהם. לכל אחד מהם ספור חיים משלו. הספורים מרתקים. חלק מהמרואיינים חוו חוויות קשות בחייהם. בית הקפה בודד עצמו מחדשות רעות. נושאי השיחה שבחרו אנשי ’קהילת הים‘ לדבר עליהם לא עסקו לא בפוליטיקה ולא בחדשות, כי אם היו קלילים ומבדרים. ’שיחות של סתם והלצות עליזות‘ כפי שמכנה זאת הסופרת, המקום שימש להם כ ’בועה‘. הם ניסו להתעלם מהגיל, מההבדלים החברתיים שביניהם ומהחדשות הקשות ויצרו לעצמם מציאות חלופית שהנעימה את חייהם. 

תובנותיה של ליבליך על 'קהילת הים' באות בסיפרה  'ערק לארוחת בוקר',  הוצאת שוקן, 2008.

תהלים קד

מפורסם באדיבות מקראנט