פרשת ויחי

בלפור חקק

ויליאם בלייק, סולם יעקב

הָאָב יַעֲקֹב הוֹרִישׁ חֲלוֹם הַסֻּלָּם

לִבְנוֹ הַנִּבְחָר

צֹפֶן שִׁבְטֵי יָהּ וּפְקָעות מָרוֹת

שֶׁל בְּרִית.

הַבֵּן הַנִּבְחָר יָרַשׁ סֻלַּם הַדּוֹרוֹת

דּוֹר דּוֹר וּמֵתָיו

כֻּלָּם בְּנֵי עֲלִיָּה

נָפְלוּ מִן הַחֲלוֹם וְהֵם שְׁאֵרִית.

מוֹנוֹלוֹג לִפְנֵי אִבְחַת

עמית מאוטנר, מורה ומשורר

"וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה"

אֶצְלוֹ עוֹבֵד.

אֶצְלִי קָטָן. אֲנִי

בַּצֵּל אֲשֶׁר נוֹפֵל

מִמֶּנּוּ הָעוֹמֵד לִפְנֵי עַמּוּד הָאֵשׁ שֶׁלּוֹ

מַזָּל עָסוּק הוּא

לֹא רוֹאֶה אוֹתִי

רוֹאֶה אוֹתוֹ, אִשּׁוֹ

עוֹלָה

מִמְּלוֹא עִגּוּלָהּ

מִמְּלוֹא הַמְּסֻקָּל שֶׁלָּהּ

בְּרֶשֶׁף הַשָּׁמַיְמָה

אלימות אלוהית, שבויה יפת תואר ותיאולוגיה ביקורתית

מתוך: המלצות על ספרים תשע״ד 2014
פרופ’ אליעזר (אד) גרינשטיין, אוניברסיטת בר-אילן

הריני להמליץ על שלושה ספרים יוצאי דופן בפרשנות המקרא. גילוי נאות: היתה לי יד ברקע של כל אחד מהספרים, אך ממש ברקע. הספרים הם  כולם יצירות מקוריות של חוקרים והוגים יצירתיים ומקוריים.

אלימות אלוהית: שני חיבורים על אלוהים ואסון, מאת עדי אופיר

אתר ההוצאה

(מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד 2013)

מאין בא הרעיון שמשטרים צריכים לכונן ולבסס את עצמם בעזרת אלימות והאיום של אלימות? בספר החשוב, הקריא והמשכנע הזה, מציע הפילוסוף הדגול פרופ' עדי אופיר כי המקור הוא בתנ"ך, ובייחוד בתורה ובהיסטוריוגרפיה שלו. חשבו על המבול, על מהפכת סדום ועמורה, על המכות במצרים, על המגפות במדבר, על התבוסות ועל החורבנות. האל המקראי מהווה שלטון והוא משליט אותו ומקיים אותו בעזרת כוח אלים. לדידו של אופיר, אין האלימות משמשת כלי אלא מהווה את מהותו של האלוהים. לא השתכנעתם?  קראו את הספר המגולגל צעד צעד אגב קריאה קשובה שופעת ומעוררת מחשבה. מי יתן וחוקרי מקרא יעמיקו בספרות התיאורטית של הפילוסופיה ומדעי החברה כמו שעדי אופיר מעמיק בספרות של חקר המקרא. טור דה פורס.

"מעשה בשבויה יפת תואר": החוק המקראי בראייה ספרותית, מאת אסנת ברתור

הוצאת מודן

(מודן 2013)

מה שאנו נוהגים לתייג "חוק" בספרות המקרא אינו חוק במובן הרגיל. כמו הסיפורת המקראית, היא סוגה ספרותית המגבשת ומקנה ערכים באופן מופתי. בניגוד לחוקים הידועים מהמזרח הקדום, המחוקק המקראי מתערב, פונה אל הקורא, עושה שימוש חכם בפסיכולוגיה וברטוריקה על מנת לקנות ולעצב נשמות.  בספר המרתק ופורץ הדרכים הזה, אסנת ברתור, חוקרת מקרא, עורכת דין ומורה בחסד עליון, מתווה ומדגימה את הדרכים שבהן נשכיל להפיק לקחים ואף הנאה רבה בקריאת ה"חוק" המקראי כספרות.

צחוק אברהם: פירוש לספר בראשית כתיאולוגיה ביקורתית, מאת יצחק בנימיני (רסלינג 2011)

הוצאת רסלינג

מעטים הקוראים והפרשנים של ספר בראשית המעמיקים בעיון התיאולוגי והפסיכולוגי, ובייחוד בקשר לדמות האלוהית.  בספר זה מפתח יצחק בנימיני, חוקר הדת וההוגה הפוסט-מודרני, שיטה פסיכואנליטית לפירוש סיפורי בראשית המנסה להבין הן את נפש הדמויות, ובייחוד את נפש האלוהים אגב גישה שהמחבר מכנה "תיאולוגית ביקורתית".  בהתאם לנטייה המבורכת של כותבים פוסטמודרניים לגלות מודעות למגמות ולבחירות שלהם במהלך הקריאה והפרשנות, משכיל בנימיני לשתף אותנו בחלק מהרקע האישי שלו המסביר במעט את הרקע לשאולותיו ולהצעותיו.

אֲנִי הוּא יוֹסֵף

דוד ברבי, משורר, מלחין וזמר

 הָיִיתִי לְכוֹכָב נוֹפֵל

אֲנִי הוּא יוֹסֵף הַבֵּן וְרַע לֹא יָבוֹא אֵלַי.
לְבוּשִׁי – כִּלְבוּשׁ מַלְאָכִים, וְהֵם הַשּׁוֹמְרִים. 

פִּתְאֹם אֲנִי נֶחְבָּט אֶל תַּחְתִּית הַבּוֹר 

וּבִגְדֵי הַמַּלְאָכִים לֹא עַל גּוּפִי, וּמִי יִשְׁמֹר עָלַי עַכְשָׁו?

רַעַד גָּדוֹל בְּגוּפִי וְרֵיחַ הַמָּוֶת בְּאַפִּי; 

מִי יִמְצָאֵנִי כָּאן, בְּאַחַד הַבּוֹרוֹת, וְהַאִם לֹא יְמַלְּאוּ מַיִם לְהַטְבִּיעֵנִי?

בִּמְקוֹם שֶׁמֶשׁ הָיִיתִי לְכוֹכָב נוֹפֵל.

עמוס עוז ופניה עוז-זלצברגר, יהודים ומילים

צבי זלצמן

עמוס עוז ופניה עוז-זלצברגר, יהודים ומילים, תרגום מאנגלית: ברוריה בן ברוך, הוצאת כתר, ירושלים 2014  

הוצאת כתר

הספר מציג את המחשבה שקו הרצף היהודי איננו ביולוגי אלא מילולי. המחברים, הסופר עמוס עוז ובתו ההסטוריונית פרופ' פניה עוז-זלצברגר, סורקים את ההיסטוריה והספרות היהודית לאורך הדורות  ותרים אחרי הקשר הזה. הם שואלים את השאלה אם חילוניים יכולים להשאר יהודים לאורך הדורות ותשובתם חיובית. בספר יש הרבה חומר למחשבה ויש בו מזיגה של חקר, הומור וויכוח בין סופר והיסטוריונית של רעיונות.

הנה טעימה מהספר מהפרק ‘רציפות’:

בזכות הפחד והחרדה: וינייטה לפרשת ויגש

יצחק מאיר, משורר הוגה וסופר

המשפחה האברהמית נודדת לתוך דברי ימי ישראל ואין מנוח לכף רגלה. "בְּעֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר יָשְׁב֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מֵֽעוֹלָ֔ם..." (יהושוע כ"ד,ב').

Francesco Hayez, Incontro tra Esaù e Giacobbe 1844

האב המייסד אברהם יוצא מאור כשדים שמעבר לנהר פרת, חונה בחרן, ומשם הוא יוצא לארץ כנען ובה הוא מתהלך לאורכה ולרחבה, ונוטה אוהלו בהעי, ובבית אל, ובבאר שבע, ובחברון, ויורד מצרימה, ושב. כל שנותיו נדודים. הנדודים אינם קונים שביתה. ההבטחה "כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה" (י"ג-י"ז) קושרת לארץ אך אינה מעבירה בעלות. כל הנדודים הם אליה, וממנה, ובתוכה. מעשה אבות -סימן לבנים, אברהם מוריש את הנדודים לבנו, ולבן בנו, ולבניו אחריו עד לעצם היום הזה, 'אליה וממנה, ובתוכה'.

על המחקר והחיים: מסה

צבי פרידלנדר, האוניברסיטה העברית 

א. וינה, רגנסבורג, מינכן

מצוידת במעיל ומטרייה, פרופסור אווה הברקאמפ פגשה אותנו בתחנת הרכבת של רגנסבורג. 

מאחוריה עמדו תלמידיה, קבוצה מבוישת של סטודנטים מאוניברסיטת מינכן. הברקאמפ ונציגינו שלנו במחקר ההיסטורי של קהילות היהודים והנוצרים בימי-הביניים, הפרופסורים מיכאל טוך וישראל יובל, הקדימו זה לזה שלום. שתי קבוצות הסטודנטים חיכו לראות איך ייעשה הצעד הראשון והמפגש דמה להיכרות ראשונה בין הוריהם של זוג שזה עתה התארס; ההבנה של הצדדים כי בזמן הקרוב הם יידרשו לבלות יחד לא הצליחה להפיג את המבוכה. טוך ויובל הציגו לסטודנטים הישראליים את עמיתתם – הברקאמפ אמרה כמה מילים מצחיקות בעברית וסיפרה על זמנה באוניברסיטה בירושלים – והיא, במבטא עדין, סיפרה לגרמנים הצעירים על עבודתם של שני מוריה-חבריה.

פילגש בגבעה - Pilegesh , concubine on the Hill

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות
תרגום לאנגלית: פרופ׳ איתן מדיני

פרופ׳ עדנה אפק

 בֶּתֶר אל בֶּתֶר
 וקֶרַע אל כֶּרַע

 ורוח אלהים

 ועצם יקרב אל עצם

 ואיך נמצא חלקים

שְׁאֵלוֹת לְאֵשֶׁת לוֹט

משה שפריר  משור וחוקר, גאולוג ומרצה

נציב מלח

לָמָּה אֵשֶׁת לוֹט, שֶׁהָיְתָה אוּלַי אִשָּׁה רְגִישָׁה,

לָמָּה הִיא הִבִּיטָה אֲחוֹרָה וּלְצַו-אֱלוֹהַּ הִתְכַּחֲשָׁה?

הַאִם הִיא לֹא חָשְׁבָה שֶׁהַקַּבָּ"ה בְּשֶׁל-כָּךְ גַּם יַעֲנִישָׁהּ,

- שֶׁהֲרֵי הוּא יוֹדֵעַ-כֹּל, רוֹאֶה כָּל-מַה שֶּׁקּוֹרֶה בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה.

יוֹסֵף

שמוליק דוכן, מורה בתיכון ע״ש אילן רמון, הוד השרון

אֲסוּפִי מֵרֶחֶם לזְקוּני אָבִיךָ

הִרְבִּיתָ דַּעַת וּמַכְאוֹב, חֲלוֹם שִׁיבּוֹלֶת וְכּוֹכָב.

קָרָאתָּ שִׁיר מֵעֵמֶק וְשָׁלוֹם מאָב

וּכּכָל אֲשֶר תָּעִיתָּ וּבִּיקָּשְתָּ אֶת אַחֶיךָ

לֹא הוֹדוּך, אָחַא, מֵעוֹלָם.

Masorah and Text Criticism in the Early Modern Mediterranean: Moshe Ibn Zabara and Menahem de Lonzano

Magnes press

Penkower, Yitzchak

MS Zurich, Jeselsohn 5, is the first half of a Sefardi Masoretic Bible completed by Moshe Ibn Zabara in 1477, which was later heavily glossed, especially in the Pentateuch, by Menahem de Lonzano. The other half of the manuscript is preserved in MS Sassoon 1209. This study first examines Zabara’s work in the manuscript, in comparison with his other manuscripts. The main part of this study is devoted to Menahem de Lonzano: his biography and bibliography, his wide-ranging text critical work, and his detailed work on the Zabara Bible. The volume is illustrated with approximately 150 color photos, with a concentration of 32 photographs in appendix 1 of folios in MS Jeselsohn 5 with micrography. Two other appendices by specialists are devoted to the decoration program and to the palaeography and codicology of MS Jeselsohn 5.

שרידי שמן זית בן כ- 8,000 שנה נחשפו בגליל התחתון

לדברי מנהלי החפירה מרשות העתיקות, "מדובר בעדות הקדומה ביותר לשימוש בשמן זית בארץ, ואולי בכל אגן הים התיכון."

חלקי כדים מעין ציפורי, אשר בכולם נמצאו שרידי שמן הזית. צילום: באדיבות רשות העתיקות

כד מעין ציפורי בעת לקיחת דגימות במעבדה. צילום: באדיבות רשות העתיקות

 העדות הקדומה ביותר לשימוש בשמן זית בארץ, ואולי בכל אגן המזרח התיכון, נחשפה באתר עתיקות בגליל התחתון. כך כותבים חוקרים של רשות העתיקות במאמר שפרסמו לאחרונה בכתב העת Israel Journal of Plant Sciences.

בית חוה מתקופת הכיבוש האשורי נחשף בראש העין

בית חווה מרשים, בן כ-2,800 שנה, אשר כלל 23 חדרים, נחשף בשבועות האחרונים במהלך חפירות ארכיאולוגיות שעורכת רשות העתיקות בראש העין לפני הרחבת העיר, ביוזמת משרד הבינוי. 

מבנה בית החווה -צילום אוירי: SKYVIEW, באדיבות רשות העתיקות

לדברי עמית שדמן, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, "החווה, אשר השתמרה באופן יוצא דופן, משתרעת על פני 30×40 מ', והיא נבנתה במאה ה-8 לפנה"ס - תקופת הכיבוש האשורי. מבני החוות בתקופה זו שימשו כמין יישובים קטנים, אשר תושביהם לקחו חלק בעיבוד התוצרת החקלאית. הגתות הרבות שנתגלו בקרבת היישוב, מעידות על כך שתעשיית היין באזור הייתה ענף החקלאות העיקרי במקום. ממגורה גדולה, אשר שמשה לאחסון תבואה, מלמדת כי התושבים הקדמונים עסקו גם בגידול דגן".

פריון ונשים בעיצוב ראשית ישראל במצרים - עיון ספרותי-רעיוני בשמות א-ב

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית בירושלים

מבוא

אין עם יכול לגבש לעצמו זהות מבלי שיהיה לקהילת זיכרון, דהיינו: מבלי שיהיה לציבור בעל תודעה של עבר משותף. בעיצוב עבר זה תופסת מעמד מיוחד תקופת הראשית, שהיא התקופה שבה קרו האירועים המכוננים שקבעו את דמותו, את משמעותו ואת הצדקת קיומו של העם. חברות רבות בוחרות לעצב את זיכרונות הראשית שלהן בצורת סיפור (ביוונית: 'מיתוס'), המאפשר להתמקד באירועים ובגיבורים מוגדרים; לברור פרטים ולארגן אותם; ליצור קשרים סיבתיים; לעורר מחשבות, רגשות ויצרים; ולהעביר מסרים גלויים וסמויים. הסיפורים המקראיים על ניצני היווצרותו של עם ישראל על אדמת מצרים ועל הופעת משה מנהיגו, הם מיתוסי ראשית כאלה, הממלאים תפקיד מגבש זהות בתודעה ההיסטורית של עם ישראל.

יוסף ואחיו

אסתר ויתקון זילבר, משוררת, ציירת, מרצה לספרות עברית

כְּתֹנֶת הַפַּסִּים – אַהֲבַת אָבִיו וְרִגְשֵׁי אַשְׁמָתוֹ –

חנה קרומר, חלום חלמתי

זוֹהֶרֶת עַל גֵּווֹ הַדַּק,
מִתְאַמֵּץ בְּכֹל מְאוֹדוֹ,
לְטַפֵּס בְּחוֹמַת אֶחָיו הַבְּצוּרָה
שְׁקוּעִים בְּעִנְיָנָם לְאוֹר הַיָּרֵחַ.

חֲבוּרָה מְלֻכֶּדֶת רְחוֹקָה וּמִזֵּרָהּ זָרוּת,
מֵאָז הִפְרִידָם אֲבִיהֶם
בְּמַעֲבַר הַיַּבּוֹק,
בְּטֶרֶם פְּגִישָׁה עִם עשיו,
הֵם בַּחֲזִית, הוּא וְרָחֵל מֵאָחוֹר,
מְסַלְּקִים הֵם עֵינֵיהֶם מִמֶּנּוּ.
מִשְׁתּוֹקֵק לְקִרְבָתָם, לִהְיוֹת אֶחָד עִמָּם.

היזהרו מאוד מאוד באהבה: וינייטה לפרשת וישב התשע"ה

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

היריבות והאחווה הם שני הערבים הגדולים לקיומם של החיים בעולם. חיית השדה, עוף השמים, הדגה שבים,

G.Goodwin Jr. and Snark

ואדם שנברא בצלם היו נכחדים אילו מין ממיני האחווה לא הייה מציל אותם מלגווע בבודדותם. הם היו נכחדים גם אילו לא התמודדו במין ממיני היריבויות זה מול זה, על המרעה הטוב, או על הצידה הברוכה, או על הזיווג המיוחל, רפי הכוח - ממצוקת החסר המשפיל, העזים - מקללת  השפע המנוון. בלא אחווה אין טוֹבִ֥ים הַשְּׁנַ֖יִם מִן־הָאֶחָ֑ד (קהלת ד',ט'), ובלא יריבות אין למעולה יתרון על הכושל, לעורמה על הסח הדעת, לקנאות המרבות קדמה וחוכמה בעולם על שוויון הנפש ועל בטלת הדעת החומדת את השעמום. מן האחווה טווים בני האדם, גם את האהבה שאינה תלויה בדבר אלא באהבה עצמה, וגם את השנאה שאינה תלויה בסיבה מן סיבות אלא בשנאה כמות שהיא מאליה, ולבד ממותר זה מן הבהמה שאינה יודעת לא אהבת חינם ולא שנאת חינם, מותר אחר של האדם אולי אין. חוץ מן האמנות. אבל היא מן האהבה - ואהבה כבר אמרנו, וגם מן השנאה, והשנאה תשלילה... 

הדרכה לכתיבת עבודה סימינריונית במקרא: מצגת

׳ימין אורד׳: להפוך את השורד למנהיג

שמולי בינג, מנהל כפר הנוער 'ימין אורד'

צילום: כפר הנוער ימין אורד

 בכפר הנוער ימין אורד חיים ומתחנכים 400 בני נוער. החניכים מגיעים לכפר מכל קצוות תבל ואנו משתדלים להעניק להם מרקם חיים אשר מדמה כמה שאפשר את החיים הביתיים מהם יצאו החניכים לכפר.

המוטו שלנו בכפר הנוער 'ימין אורד' הוא להפוך את החניך משורד למנהיג. כלומר, לשנות את המודעות שלו. השורד הוא אדם מאשים, המנהיג הוא אדם שלוקח אחריות על חייו.

לכפר הנוער מגיעים להתחנך ולגדול ילדים שהכפר הינו עבורם אפשרות טובה יותר מהבית. לכן, ההגדרה שלנו, אינה מסתכמת בהצלחה בבגרויות, אלא בחינוך הילד.

חוליית שודדי מגילות נלכדה במערת הגולגלות

רשות העתיקות מוסרת: מבצע דרמטי במצוקי מדבר יהודה: שודדי עתיקות נלכדו "על חם" בעת נסיון לבזוז מגילות גנוזות הבוקר (א') הוגש כתב אישום נגד השודדים, שנתפסו ע"י מפקחי רשות העתיקות בסיוע משטרת ערד זו הפעם הראשונה מזה 30 שנה ששודדי עתיקות נלכדים במצוקי המדבר. 

מערת הגולגלות

מסרק הכינים העתיק אשר נתפס אצל השודדים

צילום: היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות

כל הנכלים הולכים אל העם

ד״ר שלמה בכר, חוקר מקרא

כל הנחלים הולכים אל הים והים על גדותיו לא עולה.// וכל הנכלים הולכים אל העם והעם איננו מלא.// כי מפלס הנכלים עולה עוד מדרגה// ומעלת הנוכלים עולה מִדרגה לדרגה.// 

‏קהלת א7 כָּל־הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל־הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא

זורמים מים עכורים בערוצים נפתלים// למנוע שקיפות של מים צלולים.// כי טובים הצללים לערוצי הנכלים// לדוג בהם דגים במים עכורים.// ולעתים, כשמגיעים מי הנכלים עד נֶפש// והעם הסוער מתנער מהרפש// וגלים של צונמי שועטים אל החוף// את הסחי והג'יפה אל המים לסחוף.//

הרהורים על הוראת המקרא ופרשנותו בעקבות ’ותצא דינה‘ של חיים חיון

אלעד אנלן, מורה ומחנך

חיים חיון, ותצא דינה - קריאה בסיפור המקראי ועיון בזיקותיו, מאגנס, ירושלים 2011, 166 עמודים. 

באחת משיחותיו על חג חנוכה אומר ר' שלמה קרליבך על ההבחנה שבין תורה שבכתב לתורה שבעל פה (שהרי חנוכה הוא החג של תורה שבעל פה): "תורה שבכתב קבלנו על מנת שנשמור כל מילה ממנה. אם חס ושלום אתה לא שומר אותה, אתה בחוץ. תורה שבכתב, זה הקב"ה שבוחר בנו, ומשמיע לנו את דברו. תורה שבעל פה היא משהו אחר לגמרי. תורה שבעל פה באה מהדרגה של ילדים הבוחרים בהוריהם. כי מדוע ה' בחר בנו? מפני שבאיזה שהוא מקום אנחנו בחרנו בו. ומדוע בחרנו בו? לא מפני שאנחנו בטוחים שנקיים כל דבר שהוא יצווה אותנו. בחרנו בו, מפני שהוא זה שאוהב אותנו הכי הרבה". לדידו אהבה בין אדם לאלוהיו מורגשת בתשובה שעונה הקורא לאל המדבר אליו מהכתוב; זו אהבה שאינה יודעת שובע והולכת ומתעצמת ללא סוף. במובן זה משמעו של הלימוד בעל פה הוא הקשבה אחראית ורגישה אל הקול שמהדהד מעומק הטקסט ובד בבד, ללא הפרדה בין מוקדם ומאוחר, מענה מעומק הלב. "מהי תורה שבעל פה?", שואל קרליבך, "אני לומד משהו. אחר כך, אני כבר מוכן ללמוד משהו חדש. אבל אני חוזר לאחוריי ואומר: 'אוי! זה בוודאי יותר עמוק מזה'. ואז אני חוזר לקטע הקודם. ופתאום אני מבין שהקב"ה עומד מאחוריי ומלמד אותי משמעות יותר עמוקה של הפִסקה...". החזרה בעל פה אל הטקסט מאפשרת אפוא לשוב ולקרוא לאל בהקשר חדש, כאילו המשמעות הנשכחת שבה אל הזיכרון ודרכו קמה לתחייה. 

חלון לרוח, חלון לרוח: וינייטה לפרשת וישלח

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

רוחות הרבה מנשבות מתוך מדרשי האגדה. יש לוטפות ומבושמות כאילו עלו מתוך גנות ופרדסים, ויש קמוצות-יובש וחמורות כאילו באו ממדבריות עיקשות חולות וסלעים בוערים. יש צוננות עד שדומה כי יצאו לישוב מערבות כפיתים. אחרות יש סעורות, דומה באו מן  הגלים באוקיינוסים שוצפים או מגבעות שנעקרו ברעש בטרם נחו על שולי שברים. מקום ממנו עלו  הרוחות האלה  מקדם, מי יידע. סובבות הולכות הרוחות ומקיפות את הטירה שבונה אדם לדור בה. חלונות חלונות הוא עושה בכתליה, חלון לרוח, חלון לרוח. נוטה אדם לסעור - פותח חלון לרוח הסער וכל העולם מתפרש לו כאילו הסערה והטלטלה נגזרה עליו כגורל. נוטה אדם לשקול מעשיו בקור רוח ונועל בפני תנודות נפשו כל מבוא אל שיקוליו - פותח חלון לרוח צוננת, והעולם דומה עליו כמה שאינו נדון אלא על פי חוקי הגיאומטריה של הטוב ושל הישר ושל הדין הנוקב את ההר. נוטה אדם לרווח נפשו במידות החסד והרחמים ובסלחנות מפייסת ומתענג על סודות האהבה בכלל ואהבת הזולת בפרט - פותח חלון לרוח הנושאת פריחה בכנפיה ואמונה כי באביב העולם נדון. הרוח תלויה במי שפותח לה חלון. כל הרוחות הולכות אל אשר שם הן הולכות והטירה שבונה אדם לדור בה מלאה ברוח הנושבת בחלון שבחר אדם מעצמו לפתוח, כל טירה על פי האדם שבנאה, כל אדם על פי החלון שפתח, כל חלון על פי הרוח הנושבת בו, כל רוח על פי אל אלוקי הרוחות שרוחו מרחפת עולמית על המים.

אלכסנדר רופא, סיפורי הנביאים, מהדורה שלישית מורחבת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

ראיון עם פרופ׳ אלכסנדר רופא לרגל הופעת ספרו, סיפורי הנביאים: הסיפורת הנבואית במקרא סוגיה ותולדותיה, מהדורה שלישית מורחבת, הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, ירושלים תשע״ד 2014, 276 עמודים

א. כיצד נולד בך הדחף לחקור את הסיפורת הנבואית ולהבחין בין הסוגות השונות המצויות בה?

הדחף נולד מלימודיי באוניברסיטה. כתלמיד ב״א כתבתי עבודה על ״טיבם ההיסטורי של נביאי השקר״, ומורי פרופ׳ יצחק אריה זליגמן ביקר את העבודה, והעיר, לגבי דיוני בסיפור אליהו במל״א י״ח, שאינני מתחשב די הצורך בטיבם של המקורות ובערכם ההיסטורי. לימים כשהייתי תלמיד התואר השלישי, פירשתי את סיפור איש האלהים מיהודה במל״א י״ג ופרופ׳ שמואל אפרים ליונשטם חלק על עמדתי, שזהו סיפור המלמד לקח (פרבולה), וטען שזוהי אגדת-עם תמימה. כך נולד אצלי הרצון לגבש אמות מידה להבדיל בין היסטוריה לאגדה, בין לגנדה (סיפור שבח) לפרבולה.