תפילה למורה

חיברה: דבי שועה-חיים, מורה

מלאך מסתתר

יצחק מאיר, משורר וסופר

מַלְאָךְ מִסְתַּתֵּר

וְלֹא-יָסַף עוֹד מַלְאַךְ ה'  לְהֵרָאֹה אֶל-מָנוֹחַ וְאֶל-אִשְׁתּוֹ אָז יָדַע מָנוֹחַ, כִּי-מַלְאַךְ ה' הוּא.(שופטים י"ג, ז')

אַיֶּכָּה הַיּוֹם אִישׁ הָאֱלוֹהִים...?

לֹא אָמַרְתָּ כִּי נָזִיר יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ?;

'מִן הַבֶּטֶן' הָיִיתָ, אַיֶּכָּה הַיּוֹם בְּ'יוֹם מוֹתוֹ'?

מוֹתוֹ שֶׁל מָוֶת

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

כָּל פַּעַם שֶנוֹלַד תִּינוֹק
בּוֹכֶה הַמָּוֶת
הוּא פּוֹחֵד שֶהַתִּינוֹק הַזֶּה
יָמִית אוֹתוֹ.
הַתִּינוֹק בּוֹכֶה
הוּא רָעֵב.
הַתִּינוֹק יוֹנֵק.
הַמָּוֶת טוֹבֵעַ בֶּחָלָב.
לַמָּוֶת אֵין אֲוִיר.

הַמָּוֶת מֵת.

כל מוצא פי ה': וינייטה לפרשת עקב

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

סבינה סעד, שבעת המינים

הבריות מורגלות לייחס לתיבה "צוואה" משמעות רכושנית. אדם אדון בחייו לממונו ולנכסיו ומוסכם על החוקים ועל המשפטים של מרבית החברות בעולם כי הוא ורק הוא מוסמך לקבוע בדעה צלולה מי יירש אותו אחר מותו. בעובדה שיש מדינות הכופות מסי עיזבון כאלה או אחרים על אזרחיהם אין כדי להמעיט בכהו זה בתוקפו של העיקרון כי אשר לרכוש, שורד רצונו של החי את הרגע בו מותו נוטל ממנו כל רצון. בניו אחריו, או קרובים למשפחתו או לליבו נעשים בעלים חוקיים של הירושה מכוח הרצון המתועד הנסמך על עדויות וראיות של המת.

דניאל בגוב האריות - שתי וריאציות על הציור של ברייטון ריבייר

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

שלומי ישראל (יליד 1974) הוא אמן המתמחה בציורי קיר, ציורי רחוב ותפאורות להצגות. עשרות מיצירותיו מעטרות את המרחב הציבורי כמו גם מרחבים פרטיים (בתים, מוסדות ובתי כנסת). 

לפנינו שתי וריאציות שהוא צייר על ציורו המפורסם של הצייר האנגלי  Briton Rivière  דניאל בגוב האריות (1872). הסצנה הדרמטית-מקראית הזאת צויירה על ידי ציירים רבים (טיסו, רובנס, דורה, דיג׳ניו ועוד). ברייטון ריבייר (1920-1840) נמשך אליה (גם) בגלל אהבתו הנודעת לציור בעלי חיים. בציור של ריבייר דניאל ניצב עם גבו לצופים. פניו מופנים ללהקה הצפופה של האריות. הוא עומד זקוף, ידיו משוכלות לאחור, שלו ורגוע מול האריות גדולי המידות והאנרגטים הסמוכים אליו והמיישירים אליו מבט.  וזה הנס האלוהי. הצבע הכהה של גלימתו של דניאל על הרקע הצהבהב של להקת האריות מבליט אותו ועושה אותו למרכז הציור. 

עקדה

עדנה מיטווך-מלר, משוררת, עורכת ומתרגמת

קסטל, עקידת יצחק

הַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ

וַאֲנִי שֶׁזָּרַעְתִּי מְלֹא הַסַּל

וְהָיְתָה דִמְעָתִי גֶּשֶׁם

עַל הָאֲדָמָה הַצְּחִיחָה,

לֹא נִגְּנוּ חֲלִילִים בִּקְצִירִי,

לֹא הִמְנְנוּ מִזְמוֹרִים

אֶת שִׁירַת הַשִּׂמְחָה,

וְהָיְתָה נִשְׁמָתִי שְׂרוּעָה

כָּאֲדָמָה בַּחַמְסִין,

כְּאֶבֶן מֻשְׁלֶכֶת

שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין.

דליה ואני. עדנה אפק על בת דודתה דליה רביקוביץ

פרופ׳ עדנה אפק

כתבה בלאשה "ציירת של בובה ממוכנת", גליון מס.1580  [25.7.1977]

מתפרסם כאן באדיבות ׳לאשה׳

דליה רביקוביץ לזכרה

כשהתיישבתי לכתוב על דליה, שהייתה בת-דודתי, לא הייתה זו רשימה אקדמית, אף לא כתבה עיתונאית, אלא משהו אחר. אישי משהו בבחינת שיחה עם דליה, כפי שחוויתי אותה. [1]

סיפורי אהבה בתנ"ך

ברית דביר

האם רחל היתה אהבתו האחת והיחידה של יעקב? האם הוא אהב גם את לאה? מה היתה מערכת היחסים בין שמשון ובין דלילה והאם מיכל בת שאול אהבה את פליטאל בן ליש? על כל אלה ועוד תוכלו קרוא בתמליל הראיון עם ד"ר לאה מזור שהנחתה ברית דביר ברדיו (רשת א 20.3.2012  'נוער וסטודנטים עם צילה אילן').

נתחיל במחקר סיפורי האהבה בתוכנית בראיון עם דר' לאה מזור מהחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים. דר' מזור שלום רב.

* שלום רב.

משולש האהבה המרתק במקרא נמצא דווקא בתקופת אבות, הגבר שהיה מוכן לעבוד עבור אחת וקיבל את השנייה. הסיפור המוכר של יעקב לאה ורחל. מה רחל הייתה בשביל יעקב? ומה לאה הייתה עבורו?

וְנוֹשַׁנְתֶּם, שלש קריאות ושתי אזהרות: וינייטה לפרשת ואתחנן

יצחק מאיר, הוגה דעות הקשוב למילים ולרוחן

וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ

נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי בכתובים פסוקים מטרידים יותר מפסוקי "כִּי-תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה'-אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ. הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ כִּי-אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ  לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן. וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה" (דברים ד', כ"ה-כ"ח). בקריאה ראשונה - נבצר מבינה. ערב הכניסה לארץ המובטחת מימי אברהם  בברית בין הבתרים בה נאמר "כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם" (בראשית י"ג,ט"ו) נשמע משה כאומר כי התערות בארץ, היא ראשיתה הבלתי נמנע של גלות מן הארץ, ו"עַד-עוֹלָם” אינו שמור לבאי הארץ אלא למתי המעט שישרדו את הגולה וישובו אליה אחרי עידן של תשובה גדולה. האם העלה אברהם ש"הֶאֱמִן, בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה" (בראשית ט"ו, ו') על הדעת כי "עַד-עוֹלָם” הוא הלכתא דמשיחא?

"קול קורא במדבר": לקראת שבת נחמו

פארק המסילה, ירושלים
צילום: יואב מזור

בשלוש השבתות שלפני תשעה באב, שהוא יום הצום לזכר חורבן בית המקדש, מפטירים שלוש הפטרות שעניינן בדברי פורענות וחורבן ("תלתא דפורענותא"). בשבת שלאחר תשעה באב מתחילה סידרה של שבע שבתות - שזמנן עד לראש השנה - שבהן נוהגים להפטיר בכל מנהגי העדות בנבואות נחמה מחלקו השני של ספר ישעיה (פרקים מ ואילך). מנהג זה של "שבע דנחמתא" מקנה לשבתות אלה חגיגיות נוספת.

ראשונה ל"שבע דנחמתא" היא ההפטרה הפותחת במילים "נחמו נחמו עמי" (ישעיה מ, א-כו), והעוסקת במסע הגולים השבים לארצם דרך המדבר, כשבראשם צועד ה'. חזון העתיד הזה רומז ליציאת ישראל ממצרים ולמסעם במדבר, אלא שהפעם לא ישובו סבלות העבר וההליכה לא תקשה על הצועדים בעקבות ה': "קול קורא: במדבר פנו דרך ה', ישרו בערבה מסילה לאלוהינו. כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו, והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה" (פסוקים ג-ד).

ט"ו באב

אהבה לוהטת

החמישה עשר לחודש אב, יום המכונה בלשון העם בשם "טו באב", הוא יום שנחוג בו בתקופת הבית השני חג הקשור לטבע. שנת הצומח בארץ ישראל מחולקת לפי מסורת חקלאית עתיקה לשניים: המחצית הראשונה היא מט"ו בשבט - הוא "ראש השנה לאילנות" - ועד ט"ו באב, ובה הולכת ומתגברת עוצמת השמש. במחצית השנייה, מט"ו באב ועד ט"ו בשבט, הולך כוח השמש ונחלש. ביום המעבר, ט"ו באב, החלו בבציר הענבים וציינו אותו בימי קדם באופן מיוחד.

וכשיבוא יחזקאל

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

לִהְיוֹת זָרָה לְעַצְמִי

כְּדֵי שֶׁהָעֲצָמוֹת לֹא 

תִּתְחַבֵּרְנָה

כְּשֶׁיָּבוֹא יְחֶזְקֵאל.

פַּעַם אַחַת מַסְפִּיקָה.

קוֹלָגֵן יִתְפַּזֵּר בַּבִּקְעָה

יַצְעִיר פְּנֵי אֲדָמָה.

כְּשֶׁיֶּאֱזַל הַדָּם

תִּוָּתֵר רַק אֵשׁ זָרָה.

ניקוד: רפי מוזס

פירוש חדש לספר דברים בסדרה ׳מקרא לישראל׳ מאת י״ח טיגאי

יעקב חיים (ג׳פרי) טיגאי, דברים עם מבוא ופירוש, כרך ראשון א,א - טז, יז, כרך שני טז,יח - לד,יב, מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא, עורך: שמואל אחיטוב, הוצאת ספרים עם עובד בע״מ, תל אביב והוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית בירושלים,  תל אביב תשע״ו 2016, 913 עמודים 

פירוש זה הוא תרגום והרחבה של פירושו האנגלי של טיגאי שיצא לאור לפני עשרים שנה (בשנת 1996) בסדרה The JPS Torah Commentary
מטעם ה-Jewish Publication Society of America 

תרגום מאנגלית: דוד לוביש ז״ל. 
תרגום הנספחים: דליה עמארה.
מפתחות: יעל ולדמן. 
מלאכת הספר: דניאל שפיצר

בקרוב תופיע בבלוג סקירת הספר

על צום ועל צום אבחרהו: וינייטה לקראת צום החמישי

יצחק מאיר, הוגה דעות

איך צמים את פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ?  סוד הוא

ון גוך: כיסא העץ עליו יושבת מלכות הבדידות

מסע השורשים ממסופוטמיה על תרבויותיה ולשונותיה  הקרובות-שונות אל ארץ כנען ולשונה העברית מקראית, הוא תמיד מרתק. פעמים הרבה יוצא השורש ממקומו בשתי אותיות - ומגיע בשלש, במובן אחד - ומגיע ביותר, יוצא לבדו - ובדרך מזדווג לו חבר והם דבקים גם במשמעם.

בין התנחלות לגלות: לחקר העריכה של נביאים ראשונים

ד"ר נח חיות – מרכז יעקב הרצוג

הוצאת מאגנס

נח חיות, בין התנחלות לגלות: לחקר העריכה של נביאים ראשונים, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ו 2016, 582 עמודים

ספרי חוקר את דרך היווצרותם של ספרי נביאים ראשונים. אימתי הם נכתבו? מיהם הכותבים? ומי ערך (או ערכו) את הכתובים לחיבור גדול המתאר ברצף את תולדות עם ישראל בארצו, מכיבושה של ארץ כנען ועד חורבן בית המקדש וגלות בבל. התיאור הקשה של מאורעות החורבן בו מסתיים הספר, מעלה את השאלה האם החיבור מתאר כישלון ידוע מראש שרצף הכתובים מוליך אליו? או שמא, קדמו לחורבן תקופות יפות ושלוות שהפיחו תקוות בלב האנשים לייסד ממלכה בת קיימא, החיה על אדמתה ועובדת את אלוהיה וגם אלה מונצחות ביצירה הספרותית המגוונת. 

מדרש איכה רבה

סבינה סעד, תשעה באב

בתשעה באב נקראת בבתי הכנסת מגילת איכה. מגילה זו היא הראשונה מבין ספרי נביאים-כתובים, וכמובן גם מבין חמש המגילות (שיר השירים, רות, איכה, קהלת ואסתר) שזכתה למדרש שלם העוסק רק בה, דבר שהיה לפני כן נחלתם של חמישה חומשי התורה בלבד. המדרש, הקרוי בשם "איכה רבה", נערך סביב לשנת 500 לספירה בארץ ישראל. הוא כתוב בעברית ובארמית-גלילית, ומשובצות בו מילים לא מעטות ביוונית ובלטינית.

למדרש "איכה רבה" שני חלקים השונים זה מזה בבירור.

מתי שבו המרגלים משליחותם?

מאת: אדריכל סרג'ו רטסקו וקבוצת אמנויות אקליפטופ.
צומת סגולה, פתח תקוה

התורה איננה נוקבת בתאריכים שבהם יצאו המרגלים לשליחותם או שבו ממנה. די לה בקביעה כי הם תרו את הארץ במשך "ארבעים יום" (במדבר יג, כה), וכי הדבר אירע בימים שהם "ימי ביכורי ענבים" (פסוק כ), כלומר ימי הקיץ. שני פרטים אלה נדרשים לשם הסיפור עצמו, שכן בעקבות סירובו של העם לעלות לארץ כנען בשל דברי הדיבה שהוציאו המרגלים על הארץ, נגזר על עם ישראל לנדוד במדבר ארבעים שנה, "יום לשנה יום לשנה" (יד, לד), ואילו הזכרת הענבים באה להסביר כיצד יכלו המרגלים להביא עמם אל המחנה "אשכול ענבים אחד", אשר בשל כובדו נשאו אותו שני אנשים במוט (יב, כג), ומדוע נקרא המקום שממנו נלקחו הענבים בשם "נחל אשכול" (פסוק כד).

תולדות המנוחה וסיפור הנחלה

יצחק מאיר, יוצר ואיש רוח

ההווה המפרש את העבר

לא כל שקורה היום יהיה להיסטוריה מחר. המחר ישפוט. כבר אמר החכם בנדיטו קרוצ'ה האיטלקי (1866-1952) כי כל היסטוריה היא היסטוריה של ההווה, או בניסוח אחר, חכמי ההווה בוררים מתוך כל שאירע בעבר מה נראה להם כראוי להיזכר, רב מזה, להתפרש, בימיהם שלהם, על פי מיצובם האישי בתוך עולם הדעות, ועל מה מתוך אין ספור האירועים המצטופפים בימי האתמול הרבים מספור הם גוזרים נשיה. הוא התייחס בביטול למי שראה בהיסטוריה מדע. הוא עצמו לא ראה בה אלא פילוסופיה בת זמנה או השקפת עולם בתנועה. גם יוהאן הויזינחה, (1872-1945) החכם ההולנדי, שקנה שם עולם בספרו "הומו לודנס"- "האדם המשחק", והתמקד בהיסטוריה כבמה עליה התרבות והרעיונות - יותר ממלחמות וקברניטים - הם גיבורי המעשה, מציין כי  ההיסטוריה היא עיון שתכליתו לפענח או לפרש מה מן העבר משמעותי לימינו.

גמר בת דבלים

יוסף עוזר, משורר

‏וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת־גֹּמֶר בַּת־דִּבְלָיִם וַתַּהַר וַתֵּלֶד־לוֹ בֵּן (הושע א 3)

גֹּמֶר בַּת-דִּבְלָיִם.

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שֶׁמְּתוּקָה בְּפִי הַכֹּל כִּדְבֵלָה,

אָמַר רָב: שֶׁהַכֹּל גּוֹמְרִים בָּהּ.

זֶה מַה שֶׁהָרַב אָמַר.

וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שֶׁהַכֹּל דַּשִּׁים בָּהּ כִּדְבֵלָה.

קטורת גמר בת דבלים

בלפור חקק, משורר

"וילך ויקח את גֹמר בת דבלים" (הושע א, ג)

נִיחוֹחַ נֵרוֹת בֵּין עַרְבַּיִם

וּקְטֹרֶת תָּמִיד גּוֹעֶשֶׁת.

גֹּמֶר בַּת דִּבְלַיִם

בָּאָה אֶל הַנָּבִיא בָּעֲלָטָה

שֶׁיִהְיֶה לָהּ לכֹהֵן אַהֲבָתָהּ

רְחוּצָה מְבֻשֶּׂמֶת מִן הַמַּיִם

הִיא בָּאָה נִיחוֹחַ אִשָּׁה רוֹחֶשֶׁת.