מלכּנו הראשון בלילוֹ האחרון

בלפור חקק, משורר
המשורר מקריא את שירו כאן. 

ויליאם בלייק, בעלת האוב

יָצָאתִי בְּעִקְבוֹת מַלְכִּי אֶל מַעְיַן 

עֵין דּוֹר, לְחַפֵּשׂ אַחַר עִקְבוֹתָיו בַּמַּיִם

אַחַר סִימָנֵי הַחֶרֶב וְהַחֲנִית

לְבַקֵּשׁ מִשָּׁם אֶת הַיִּדְעוֹנִית

שֶׁאֵלֶּיהָ יָצָא מִן הָרַחְצָה

שֶׁקִּבְּלָה מִמֶנּוּ רָבִיד עַל גְּרוֹנָהּ 

וְצָמִיד זָהֹב

כְּמַתְנַת אוֹב.

בלפור חקק קורא את שירו: מלכנו הראשון בלילו האחרון

מילות השיר כאן.

אין שיעור לפיוס: וינייטה לפרשת חיי שרה

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

Amsterdam, Museumplein

אברהם מת בשיבה טובה זקן ושבע כי "וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה" (בראשית כ"ה,ט'). יצחק נאסף אל עמיו זקן ושבע ימים כי  "וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ עֵשָׂ֥ו וְיַעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו" (בראשית ל"ה, כ"ם). דוד מת בשיבה טובה ושבע ימים כי "וַיִּמְלֹ֛ךְ שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו" (דברי הימים א', כ"ט,כ"ח). דומה כי מה שקורה אחרי מותו של האדם משביע את ימי חייו. אי אפשר ש'שובע הימים' המקראי יימדד על פי מספר ימי חייו של האדם. הוא אינו 'שובע' מרוב ימים. הנה  כי כן, אברהם היה בן 175 במותו ודוד בן 70 ושניהם נאמר בהם שמתו 'שבעי ימים'. כמו שהשובע מהנה אחר עינוי הרזון,  כן  התכנסו ימיו  של 'שבע הימים' לקורת רוח, לרצון, להשלמה. 

עושים את המוות: ארגונים חברתיים המקדמים תפיסות והסדרים חלופיים בנושא מוות בישראל

ד״ר זהר גזית, האוניברסיטה העברית

זהר גזית, עושים את המוות: ארגונים חברתיים המקדמים תפיסות והסדרים חלופיים בנושא מוות בישראל, הוצאת רסלינג, 2016, 220 עמודים

הוצאת רסלינג

המוות אינו רק אירוע ביולוגי נתון, אלא גם זירה של מלחמת תרבות על המשמעויות הנקשרות בו ועל האופן שבו יש לארגן אותו. עקב השאיפה למזער את ההפרעה הנגרמת בגינו של המוות לסדר החברתי, גורמי הכוח והשליטה מפתחים מודלים תרבותיים שנועדו לעצב את אופני העיסוק הלגיטימיים בנושא. ציות להם משמר את ההבניה ואת המיסוד של מה שמכונה בספרות המחקר "מוות טוב". מנגד, יש ארגונים חברתיים המאתגרים תפיסות והסדרים הגמוניים. שלושה מהם, הפועלים בחברה הישראלית כיום, עומדים במוקד ספר זה: "בשביל החיים" הפועל לשינוי ההדרה החברתית של משפחות שבהן אירעה התאבדות, לצד העלאת העיסוק באובדנות על סדר היום הציבורי; "ליל"ך" אשר תומך באי הארכת חייהם של חולים סופניים שזהו רצונם, ומאתגר את סמכותם הבלעדית של גורמי הרפואה לנהל את קץ החיים; ו"מנוחה נכונה" אשר מקדם קבורות אזרחיות, בסבסוד המדינה, ובכך מערער על המונופול של חברות קדישא בתפעול בתי הקברות ליהודים ובעריכת טקסים.  

פך חרס, פגיונות, ראש גרזן וראשי חיצים מתקופת הברונזה התיכונה נחשפו בעיר יהוד

פך (כד קטן) חרס מתקופת הברונזה התיכונה (לפני כ-3800 שנה) נחשף בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות בהשתתפות תלמידי מגמת ארץ-ישראל וארכיאולוגיה, שנערכה לאחרונה בעיר יהוד. 

הפך שנמצא שבור, במהלך תהליך הרפאות במעבדות רשות העתיקות בירושלים. 

צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות

פירוש קהלת לר' שמואל אבן תיבון: פרק שני

 ר' שמואל בן יהודה אבן תיבון, פירוש לקהלת ("ספר נפש האדם"), ההדיר והוסיף מבוא והערות יעקב (ג'יימס) רובינסון, הוצאת האיגוד העולמי למדעי היהדות וקרן הרב דוד משה ועמליה רוזן, תשע״ו 2016, 610 עמודים.

הטקסט להלן הוא עמודים 13-6 מהספר. 
על מבנה הספר בכללותו ראו ר' שמואל בן יהודה אבן תיבון, פירוש לקהלת - תוכן העניינים*.

פירושו של אבן תיבון לספר קהלת, שנכתב ככל הנראה בשנים 1213–1221, הוא ספר מקיף ובו פתיחה, פירוש ההולך פסוק אחר פסוק, וכמה מאמרים מוסגרים המעלים לדיון סוגיות פרשניות ופילוסופיות שונות. נספח אל הפירוש תרגום לעברית של 'שלושה מאמרים' מאת אבן רשד ובנו עבד אללה. הפירוש על כל חלקיו נועד לפרוש לפני הקורא את תפיסתו הכוללת של אבן תיבון, תפיסה שלפיה שלמה מתנצח בספר קהלת עם ספקנים קדמונים שהכחישו את האפשרות של הישארות הנפש. אבן תיבון מגייס את כל הכוחות הפרשניים, הספרותיים והפילוסופיים שלו כדי להגן על תפיסתו זו. לצורך זה הוא מפתח שיטה פרשנית מיימונית ייחודית, ונעזר בשיטות מדרשיות קלסיות, בתורת הדקדוק, ברטוריקה ובתורת ההיגיון. 

שינתו האחרונה

יוסף כהן -אלרן, משורר

ציור: נורית שושני

כָּךְ נָס הוּא מִן הַקְּרָב

פֶּתַח בֵּיתִי הִגִּיעַ

פָּרַשׂ אֶת זְרוֹעוֹתָיו

בִּקֵּשׁ כִּי לוֹ אוֹשִׁיעַ

יָדַעְתִּי מִי הַבָּא

יָצַקְתִּי לוֹ חָלָב

שָׁתָה וְגַם רָוַח

הִצַּעְתִּי לוֹ מִשְׁכָּב

כְּשֶׁנִּטְרַף שֵׁנָה

אֲשֶׁר מָתְקָה עָלָיו

חִכִּיתִי לַבָּאִים

אשרי המחכה ואוי למתמהמה - וינייטה לפרשת וירא

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

ג׳ון מרטין, חורבן סדום

האלוהים לא יכול היה לשאת עוד את חטאת סדום ועמורה. גם לאברהם, שניסה לחלץ את הערים מחורבן בטענה שאין השמים רשאים להיפרע מעיר שלא כילתה את אחרוני צדיקיה, ואכן הציל מפי שופט כל הארץ התחייבות  " לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָעֲשָׂרָֽה" (בראשית י"ח,ל"ב)-נעשה ברור מכל, כי אחרי שלא נמצאו אפילו עשרה, נחתם גורלה של סדום. הוא נסוג מדוכן הסנגור העיקש שלא היסס לתבוע צדק מאלוהי הצדק,  ושב למקומו כאומר בליבו, גם לשמים הסובלניים ביותר עם חטאת הארץ יש גבול של  "עד כאן", מעבר לו הם חדלים להיות שמים, ואין מנוס, עליהם להחליט, או  יקום שכולו סדום, או יקום שיש בו שמים. הם החליטו.

ארז שטה והדס ועץ שמן, ברוש תדהר ותאשור יחדו (ישעיה מא) - מקור לשמות מקומות בנגב

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הארז גדל באזורנו על ההרים הגבוהים, ומשגשג על מים רבים באקלים הקר של הלבנון.

ברוש תדהר ותאשור על מפת הנגב

המקרא משקף התפעמות מאַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים (יש׳ ב 13) ומתאר צמחיה רעננה וחסונה כַּאֲרָזִים עֲלֵי־מָיִם (במ׳ כד 6). האין זה מפתיע ש׳ארז׳ נבחר כשם לקיבוץ בשער הנגב? בלבו של אזור יבש וחם? דרומה ממנו ממנו נטוע מושב ברוש, שאף הוא קרוי על שם עץ שהיה נפוץ בתקופת המקרא בלבנון ונזכר עם הארז.  והנה ליד ברוש הוקם מושב תאשור, ששמו נושא שם של עץ שגדל במורדות הרי הלבנון והבשן. כיצד אירע ששמות ישובים בנגב הצחיח נושאים שמות של עצים מבית גידול שונה לחלוטין, הופכי ממש? שורשי המפתח לתעלומה מצויים בדברי הנביא המנחם שהבטיח לשבי ציון שדרכם ציונה דרך המדבר הנורא תהיה מרוצפת פלאות. המדבר היבש ישפע לפתע מקורות מים: נהרות, מעיינות, אגמים ומוצאי מים, וארץ הציה תכוסה בשבעה סוגי צומח: אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן, בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו (ביש׳ מא 20-18).

הרפואה במקרא ובתלמוד

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

יצחק (יוליוס) פרויס, הרפואה במקרא ובתלמוד, תרגום מגרמנית: א‘ וירצבורגר, מהדורה ראשונה ברלין 1911, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע“ג 

ההיסטוריה של הרפואה היא חלק מן ההיסטוריה התרבותית של העולם. התשובות לשאלות מיהו חולה, מהי מחלה, מהם תחומי העיסוק של הרופא ומהן דרכי הריפוי הרצויות, מושפעות כולן מתפיסות מדעיות ומאמונות ודעות הרווחות בחברה. המתעניין בתפיסת המחלה והרפואה במקרא, במשנה, בתלמודים ובמדרשים יודע שאין במקורות הללו ספרות רפואית שיטתית שנדונה כעניין לעצמו. ענייני המחלות והרפואה באים בהם אגב התעניינות בנושאים אחרים: הלכתיים, תאולוגיים, היסטוריוגרפיים ועוד. הספרות הזאת מתפרשת על פני תקופה ארוכה מאד (הרבה למעלה מאלף שנה) ובוודאי חלו בה שינויים והתפתחויות בנושא הרפואה.

ר' שמואל בן יהודה אבן תיבון, פירוש לקהלת - תוכן העניינים

ר' שמואל בן יהודה אבן תיבון, פירוש לקהלת ("ספר נפש האדם"), ההדיר והוסיף מבוא והערות יעקב (ג'יימס) רובינסון, הוצאת האיגוד העולמי למדעי היהדות וקרן הרב דוד משה ועמליה רוזן, תשע״ו 2016, 610 עמודים.

האיגוד העולמי למדעי היהדות

מבוא 

פרק ראשון: ר' שמואל אבן תיבון: קורות חייו וכתביו 

פרק שני: פירוש קהלת לר' שמואל אבן תיבון א. הפתיחה ל'פירוש קהלת' ב. גוף הפירוש ג. מאמרים מוסגרים פרשניים ד. מאמרים מוסגרים פילוסופיים ה. שלושה מאמרים מאת אבן רשד ובנו עבד אללה 

פרק שלישי: תאוריה הרמנויטית 

Treading on the Back of Sea: The Combat between the Storm-god and the Sea in Ancient Near Eastern Literature

Noga Ayali-Darshan, Treading on the Back of Sea:  The Combat between the Storm-god and the Sea in Ancient Near Eastern Literature, The Bialik Institute, Jerusalem 2016 The Bialik Institute

Introduction: The Ancient Tale of the Storm-god’s Combat With the Sea 

The Findings, Aims and Methodology, The Texts 

Chapter 1: Traces of theTale in Egyptian Literature                                    

The Astarte Papyrus (pBN 202 + pAmherst ix) 

a. The Introduction (pBN 202, 1.1-1.2) ;  b. Doxology (pBN 202, 1.3-1.10+ pAmherst ix, 1,x1-1,x2) ;  c. Cosmogony (pAmherst ix, 1,x2-1,x7) ;  d. The God’s Struggle with the Sea  (pAmherst ix, 1, x8-19, y) ;  e. Discussion: Traces of the Tale in the Astarte Papyrus 

Incantations  

a. Hearst Medical Papyrus (11, 12-15) ;  b. Berlin Papyrus (3038 20, 9-21, 3) ;  c. Leiden Magical Papyrus (I 343 + I 345 4, 9-6, 2)  41;  d. Discussion: Traces of the Tale in Egyptian Incantations 

Hymnto Ramesses III  

Tale of the Two Brothers (pD'Orbiney) 

Summary: The Diffusion of the Tale in Egyptian Literature

ודורך על במתי ים

ד״ר נגה איילי-דרשן, אוניברסיטת בר-אילן 

הוצאת מוסד ביאליק

המלחמה בים, בריאת התנינים הגדולים, שביית הלִוְיָתָן, הדריכה על במתי ים והקדשתו של הר צפון - במוטיבים מקראיים אלו מהדהד הסיפור המפורסם ביותר שנוצר באזורנו, סיפור מלחמת אל הסער בים. גרעינו של הסיפור התגבש לפני יותר מארבעת אלפים שנה על חופו המזרחי של הים התיכון. במשך מאות השנים שלאחר כך התפתח הסיפור, התפצל ונטמע בקרב שאר תרבויות המזרח הקרוב הקדום, והשפעתו עליהן ועל ספרויותיהן היתה מכרעת.

הכפר הגדול

בלפור חקק, משורר

Pieter Bruegel the Elder - The Tower of Babel

אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים בַּכְּפָר הַגָּדוֹל

נַעֲשֶׂה לָנוּ רְשָתוֹת וְנִפְרֹשׂ עַל הָעוֹלָם

אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים

וְנִשְׂרְפָה בַּקֻּפְסָה הַשְּׁחוֹרָה

הָבָה נְצַיֵּר תַּרְשִׁים זְרִימָה

לֹא מוּבָן לְכֻלָּם

אַךְ נָבִיא בְּרָכָה לָאֲנָשִׁים וְגַם אוֹרָה.

נִצְרֹב בַּקֻּפְסָה שְׁמוֹת חַיֵּיהֶם  בְּכָל מָקוֹם

וְהָיָה זֶה לָנוּ לְפֶלֶא לְאוֹר הַיּוֹם.

עיר צדק ומהי משמעותה לאור מורשת ישראל

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

ירושלים

לפני אלפי שנים נכתבו בירושלים 'עיר הצדק קריה נאמנה' (ישעיה א, כו), שורות שיר נפלאות ב'שירות עולת השבת' שנמצאו בין מגילות מדבר יהודה, אשר כולן כתבי קודש, שנכתבו ונשמרו בידי חוגים שקראו לעצמם 'הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם', 'בני צדק', 'מטעת צדק', ולמנהיגם קראו 'מורה צדק' או 'כוהן צדק'. דוד בן ישי, נעים זמירות ישראל (שמואל ב כג, א), לו מייחסת המסורת את חיבור ספר תהלים, הוא גם המשורר שמיוחסות לו 'שירות עולת השבת', כתב באחת משירות אלה: 'רוחי דעת אמת וצדק בקודש קודשים, צורות אלוהים חיים צורי רוחות מאירים'. 

שורות שיר אלה הן חלק ממחזור שירי קודש הקשור בעבודת המקדש ובשמירת מחזורי שירת הקודש שנלוותה לעבודת הקודש ונשמרה בידי מלאכים שנקראו 'נועדי צדק', וכוהנים שנקראו 'בני צדק'. הן מתארות את ערכי היסוד הנצחיים והאוניברסליים התקפים לגבי כל אדם והנצרכים לכל אדם, ביחס למחזור השבתות הנצחי המשווה בין בני האדם, ומבטיח צדק, משפט, חירות ושוויון לשומרים על מחזור "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תשמרו אותם במועדם" (ויקרא כג), המכונה במגילות מחזור 'מועדי דרור'. 

שמשון ודלילה

בלפור חקק, משורר

שִׂיחַ סוֹד

הוּא לוֹחֵשׁ לָהּ נֹעַם שִׂיחַ סוֹד

בָּעֵמֶק הַגָּדוֹל

הוּא מְגַלֶַּה לָהּ כָּל הַנִּכְסוֹת.

בריאת העולם - הגיגים אישיים-יצירתיים באומר ובציור

לאה הרפז, משוררת סופרת ואמנית

וַיֹאמֶר אֱלֹהִים יִהִי אוֹר וַיִהִי אוֹר… וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם אֶחָד.

הרבה מחשבה הקדשתי לציור הזה ובמקור הוא לא היה הציור הראשון שציירתי כיוון שהייתי חייבת להקדיש לחשיבה עליו את הזמן המתאים. מה הוא אותו אור ראשון שאלוהים מעניק ליקום? הרי את המאורות הוא עדיין לא ברא, ולכן האור הזה איננו אור השמש. על פי הקבלה שלנו ותורות מיסטיות אחרות, האור הזה הוא האור הגנוז, המשוייך לשכינה. רק אור המכיל קדושה שכזו יכול לפרק ולגרש חושך חזק, צמיגי וספירלי של התוהו ובהו. את החושך ואת התוהו ובהו עיביתי במשחת עיצוב כיוון שבדמיון שלי ראיתי את התוהו כחומר והאור ההיולי הזה, הרוח  חודרת אל תוך החומר, מפלגת אותו (הפרד ומשול) ומאירה את היקום. בקבלה אומרים שלא נפרדו המים אלו מאלו אלא בבכי, ומשום כך עד היום המים התחתונים (הימים והאוקיאנוסים) מלוחים. 

יונת הקשת בענן - וינייטה לפרשת נח

יצחק מאיר, הוגה דעות ומשורר

סבינה סעד, התיבה, הקשת והיונה

לא בא סיפור המבול במקרא אלא לומר לו לאדם , למין האדם, כי הוא צאצא למשפחה אחת ששרדה את אכזבת האל מכישלונו הוא בבריאת האנושות. אבותיו הראשונים, עליהם נאמר "וְכָל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיּֽוֹם" (בראשית ו', ה') חילנו את צלם האלוהים בו נבראו. ניתנה להם מעלת הבחירה בין טוב לבין רע, אבל כל יצר מחשבות ליבם ל 'רַ֥ק רַ֖ע כָּל הַיּֽוֹם', עשה את הבחירה הזאת פלסתר. היא נשארה "רשומה" פורמאלית, אולם הלכה למעשה לא הייתה בגדר ברירה כי בהיעדר תשוקה לטוב, בשבות 'יצר מחשבות הלב' החותר אל הטוב, לא נותרה היתכנות של בחירה בטוב. אף על פי שבדבריו  הנודעים של בלעם בן בעור, "לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן אָדָ֖ם וְיִתְנֶ֑חָם" (במדבר כ"ג, י"ט), באה לכלל ביטוי התובנה כי במהותו אין מידת האכזבה יכולה להתקיים באל - אי אפשר היה לו לבורא להיכלם עוד ועוד אל נוכח הזחיחות של האדם שתלתה את הבחירה ברע כזכות, כרשות שניתנה לחוטא על ידי הבורא עצמו. האצלת הזכות, הענקת מעמד העושה את האדם מכל בריות תבל לקרובה ביותר לאלוהים, עברה במעבדת הציניות היפוך, ולא נתפרשה כחסד של הבורא אלא בעליל כחולשה. הציניות, יותר מכל עוון, מילאה את הארץ חמס, והאחריות, נשקלה על כתפיו כביכול של האל שנתן לאדם את החירות לבחור באשר נראה לו,  ואם הנראה לו הוא הרע – לו יהיה. הציניות הביאה מבול על הארץ. ואכן, זאת הפעם "וַיִּנָּ֣חֶם ה' כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל לִבּֽוֹ... וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶמְחֶ֨ה אֶת הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה ... כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם" (שם, י"ח-י"ט). וַיִּנָּ֣חֶם – אֶמְחֶ֨ה, שני תווי שורש שונים, מנגנים צליל טרגדיה אחת. 

פפירוס ירושלמה - פרשנות, פירסום והוויכוח על האוטנטיות

ד״ר חגי משגב, האוניברסיטה העברית

פפירוס ירושלמה
צילום: יואב מזור

"...מת המלך מנערתה נבלים יין ירושלמה".

סביב המשפט הקצר והקטוע הזה רעשה הארץ, ומכיון שזכיתי להיות בין המגיבים על פרסומו בכנס העשור של ״חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה״ (27.10.2016 כ״ה בתשרי תשע״ז), אביא כאן את עיקרי הדברים.