יום שלישי, 15 בנובמבר 2016

הרפואה במקרא ובתלמוד

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
הוצאת מאגנס

יצחק (יוליוס) פרויס, הרפואה במקרא ובתלמוד, תרגום מגרמנית: א‘ וירצבורגר, מהדורה ראשונה ברלין 1911, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע“ג 

ההיסטוריה של הרפואה היא חלק מן ההיסטוריה התרבותית של העולם. התשובות לשאלות מיהו חולה, מהי מחלה, מהם תחומי העיסוק של הרופא ומהן דרכי הריפוי הרצויות, מושפעות כולן מתפיסות מדעיות ומאמונות ודעות הרווחות בחברה. המתעניין בתפיסת המחלה והרפואה במקרא, במשנה, בתלמודים ובמדרשים יודע שאין במקורות הללו ספרות רפואית שיטתית שנדונה כעניין לעצמו. ענייני המחלות והרפואה באים בהם אגב התעניינות בנושאים אחרים: הלכתיים, תאולוגיים, היסטוריוגרפיים ועוד. הספרות הזאת מתפרשת על פני תקופה ארוכה מאד (הרבה למעלה מאלף שנה) ובוודאי חלו בה שינויים והתפתחויות בנושא הרפואה.
 
ספרו של יצחק (יוליוס) פרויס, הרפואה במקרא ובתלמוד, הוא ספר חלוצי בתחום זה שנכתב על ידי רופא מודרני שעסק ברפואה בפועל, והוא משלב ידיעה רפואית עם חקר המקורות המקראיים, המשנאיים, התלמודיים, המדרשיים, הספרות החיצונית, כתבי יוספוס והברית החדשה. אם לא די בכל אלה הוא מביא גם מידע עשיר מהספרות היוונית והלטינית, מספרי הרופאים הערביים, ומכתבים רפואיים מהמאות הי"ח והי"ט. הספר רחב היריעה הזה, 990 עמודים, סלל את הדרך לכל הבאים בעקבותיו בתחום עיסוקו.
הספר ראה אור לראשונה בברלין בתחילת המאה העשרים (1911), ועתה הוא תורגם לעברית על ידי אורי וירצבורגר, ויצא לאור בהוצאת הספרים ע“ש י“ל מאגנס של האוניברסיטה העברית. המתרגם הרחיב את המובאות מן המקורות ואף הוסיף פירושים מודרניים. 
מבנה הספר ותכניו משקפים תפיסות עולם בנות זמנו ומקומו של פרויס, ששונות במידה ניכרת מאלה של תקופת המקרא והתלמוד מחד גיסא, ומאלה של הרפואה המערבית בת זמננו מאידך גיסא. הבדלים אלה הם חומר מרתק להיסטוריונים של התרבות בכלל ושל הרפואה בפרט.  
הפרק הראשון של הספר מוקדש לרופא ולבעלי מקצועות רפואיים אחרים, בעיקר למיילדות, והוא כולל דיון מיוחד על תפיסת האל כרופא. הפרק הבא עוסק ביסוד הרפואה המודרנית - האנטומיה והפיזיולוגיה. ממנו נפתח הפתח לדיון בפתולוגיה כללית ורפואה: הגדרת החולה, גורמי המחלות, אבחון המחלות והמוות, והשימוש בלחשים, בקמיעות ובכשפים לצרכי ריפוי. מכאן עובר הספר לנושאים רפואיים ספציפיים: מגפות, חום, מחלות חלל הפה, הגרון, הריאה, הלב ודרכי העיכול. הפרק החמישי עוסק בפצעים ובמומים, בכירורגיה, בכלי הניתוח ובסוגי הפציעות. יש לו שני נספחים: על המילה ועל הקזת הדם. הפרק השישי מוקדש כולו למחלות עיניים: מומי עיניים, מחלות עיניים ועיוורון. הפרקים השביעי עד העשירי עוסקים ברפואת שיניים, אוזניים, מחלות אף ומחלות עצבים. מעניין שהפרק על הפרעות הנפש מופיע אחרי הפרק על מחלות העצבים. הפרק דן בשיגעון של שאול המלך, בהעמדת הפנים של דוד כחולה נפש, ובהגדרות של חולי נפשי. מכאן חוזר הספר למחלות האורגניות: מחלות עור עם דגש על צרעת, מחלת השחין: מחלתם של איוב וחזקיהו, שחין מצרים וצורות נוספות של שחין ומחלת הזיבה. אחרי פרק זה מצא המחבר לנכון להביא פרק ארוך על קוסמטיקה. יש בו דיון על מכשירים לטיפול בשיער, מנהגי התספורת, אופנת השערות, הזקן, ההיגינה של השיער, פאה נכרית, שער הערוה, איפור, שמנים למריחה, סבון, ובזיקה שבין בושם לפריצות (!). ומהקוסמטיקה עובר הספר לגיניקולוגיה (זיבה, דימום מהנרתיק, עיקור) ומיילדות (פיזיולוגיה ופתולוגיה). 
עד כאן המחלות ומכאן ואילך נושאים אחרים: פרק על אמצעי ריפוי השונים; פרק על רפואה משפטית שכולל דיון בנישואין וזיווג, גילוי עריות ואונס, זנות והומוסקסואליות; פרק על הטיפול הבריאותי: חוקי מזון, חוקי הטהרה, המת וקבורתו, רחצה וטבילה, ופרק על דיאטטיקה (כך!): בריאות, הנחיות כלליות בתחום התזונה, מזונות ומשקאות, זמני אכילה וצום. 
הנושאים שהחליט פרויס לכלול בספרו, ההקף שהוא החליט להעניק לכל אחד מהם, סיווגם לקטגוריות, קביעת הרצף ביניהם, וההחלטה מה עיקר ומה נספח, כל אלה הם פרי שיקול דעת ומוכיחים עד כמה הרפואה תלויית תפיסות עולם מחד גיסא וגישות אישיות מאידך גיסא. 



אין תגובות:

פרסום תגובה