מנחם מ' פאלק, משורר
 |
| 1851 David, Pietro Magni הרייקסמוזיאום, אמסטרדם. צילום: יואב מזור |
סָנֵגוֹרְיָה צִבּוּרִית: המקרה של דויד
אַתֶּם הַקָּהָל הַיּוֹשֵׁב כָּאן בַּדִּין
עוֹד יַגִּיעַ הַיּוֹם תִּקָּרְאוּ סַנְהֶדְרִין
גַּם לָכֶם הַדִּיּוּן יֵרָאֶה קַטְנוּנִי
עַל כֵּן אָנָּא שְׁבוּ וּבִמְעַט סַבְלָנוּת
שִׁקְלוּ אֶת מִקְרֶה דָּוִד בָּעֵדוּת
הַקְשִׁיבוּ לְמַה שֶׁמַּרְשִׁי כָּאן יֹאמַר
וְתִרְאוּ שֶׁטַּעַם הַסִּפּוּר לֹא כֹּה מַר.
כִּי דָּוִד הָיָה נַעַר עָדִין וְגַם רַךְ
רָעָה אֶת צֹאנוֹ בְּשָׂדֶה מְטֻפָּח
חָלַם עַל פְּרָחִים וְנִגֵּן בַּכִּנּוֹר
בִּבְקָרִים הִתְאַמֵּן בָּרוּגַטְקָה מֵעוֹר.
בְּבוֹא הַיּוֹם הוּא הִצִּיל אֶת הָעָם
מִגָּלִיָת הַפְּלִשְׁתִּי מִפְלֶצֶת בַּעַ"מ
כַּאֲשֶׁר הֶהָמוֹן הִצִּיעַ לוֹ מַלְכוּת
נַעֲנָה אַךְ בְּקֹשִׁי, כִּי הֲרֵי זוֹ עַבְדוּת.
זִכְרוּ נָא אַתֶּם, חֶבֶר מֻשְׁבָּעִים
שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה אַלּוּף בְּמִלּוּאִים
קִדֵּם אֶת אוּרִיָּה לִמְפַקֵּד הַמָּחוֹז
וַאֲפִלּוּ נָתַן לוֹ עִטּוּר הַמּוֹפֵת וְהָעֹז.
וְאִם חֲלִילָהּ וְחַס דְּבַר-מַה יִקְרֶה
יוֹסִיף לוֹ דַּרְגָּה, כְּכָל הַנִּרְאֶה.
כֻּלָּם כָּךְ יָרְאוּ נְדִיבוּת לֵב רָבָה
בְּנוֹסָף לְכִשְׁרוֹנוֹ הַיָּדוּעַ בִּכְתִיבָה.
וּבִכְלָל, הַנַּעֲרָה הַמֻּזְכֶּרֶת אֲשֵׁמָה בַּמִּתְרַחֵשׁ
מּכֶּוָּן שֶׁלֹּא הַקְּפִידָה בַּגְּלוּלָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ
וְאָמְנָם הִיא טוֹעֶנֶת שֶׁהִיא רַק בַּת שֶׁבַע
אַךְ הַבְּלִיטוֹת וְהַקִּמּוּרִים הֵם סִימָן הַטֶּבַע.
אָז לִפְנֵי שֶׁתַּחְלִיטוּ בְּעִנְיָן מַרְשִׁי
זִכְרוּ שֶׁהֵבִיא הוּא כָּבוֹד לְעַמִּי
וְאִם תִּמְצְאוּ בְּמַעֲשָׂיו אַשְׁמָה
הַתּוֹצָאוֹת עֲלוּלוֹת לְהַזִּיק לָאֻמָּה.
יִצְטָרְכוּ עוֹד לְהַחְלִיף כִּנּוּיֵי רְחוֹבוֹת
שֵׁמוֹת בָּתֵּי מָלוֹן וַאֲפִלּוּ חוֹמוֹת
עוֹד יְנַפְּצוּ פְּסָלִים לֹא עָלֵינוּ
וְצ'וּפְּצִ'יקוֹ שֶׁל מִיכַאֵלְאָנְגֶ'לוֹ יֵרָמֵס מוּלֵנוּ.
לָכֵן שִׁקְלוּ בְּעֹז וּתְבוּנָה
לֹא לְחַלֵּל אֶת עֲבַר הָאֻמָּה
וַהֲרֵי יְדַעְתֶּם שֶׁמַּרְשִׁי יָשָׁר, יָפֶה וְתָמִים
אַל תִּפְגְּעוּ בּוֹ בִּגְלַל שֶׁעָשָׂה קְצָת חַיִּים
וְאוּלַי גַּם חַיִּים חֲדָשִׁים.
מנחם פאלק קורא את שירו זה ביוטיוב.
לא אהבתי. זה פיליטון בן זמננו, ואף פוסט זמננו.
השבמחקהתנ"ך בונה הכל סביב השינוי האמיתי שחל בדוד בהודאתו 'חטאתי'.
(זאת, למשל, לעומת חוסר הסובלנות כלפי שאול, במעידה קטנה בהרבה, רק משום שחיפש תירוצים ולא הסכים לראות נכוחה).
התנ"ך, במידה וכוונתנו אינה רק להתנגח ולהתנצח עם פרטי פרטיו - התנ"ך אינו מנסה לייפות ולתרץ. התנ"ך מכוון לתהליכי נפש אמיתיים.
קודם כל דוד היה המלך בשר ודם הכי גדול שהיה קיים לא רק לנו אלא בכלל.
השבמחקשלמה היה צריך להיות היורש ולכן באה בת שבע.
כמובן שזה אינו מצדיק את מה שעשה והוא קיבל את ענשו.
זה ברור שאנו לא ברמה שנשפוט אותו.
הנך מדבר על שאול מעידה קטנה, שאול לא עשה מה שהשם אמר לו, לא רק זה הוא רצח כוהנים, עיר שלימה בגלל שהתחבא שם דוד.
העמדת השיר מקורית, כתובה בהומור אירוני ובאמנות מרקם זורם .
השבמחקלמשורר מנחם מ' פאלק כישורי סינגור, בנוסף לביטויי שירתו המיוחדת ורבת הגונים.
בין יתר פניני החריזה משפט התנאייה המגשר בית עבר הווה וכל הזמנים "ואם תמצאו במעשיו אשמה, התוצאות עלולות להזיק לאומה" כאז בימי דוד, כן עתה.
נהניתי מקריאת השיר.
"
השבמחקהבשורה הגדולה של דוד זה החטא והתשובה.
כאשר דוד מתחרט על חטאו וחוזר בתשובה הוא לא מביא את הטיעונים המצטדקים שפאלק מביא בשירו.
להיפך, הוא אומר בפה מלא "חטאתי לה'".
אם מנסים להשוות את סיפור דוד לארועים בימינו (כפי שפאלק רומז בשירו) עלינו להתייחס א. לכל התהליך - לא רק החטא - גם החזרה בתשובה.
ב. לסיפור כפי שהוא מופיע במקרא ולא להלביש על הסיפור מסר או ביקורת חסרי בסיס.
ואם כבר משווים...
האם יש בימינו מנהיג שעומד ואומר "טעיתי, חטאתי", "לא מילאתי את תפקידי כפי שהייתי צריך? ניצלתי את מעמדי כדי לקדם אינטרסים אישיים." וכו' וכו'. -
החרוזים בשיר נחמדים אבל הקשר בינו לבין הסיפור של דוד המלך לוט בערפל.
הסנגוריה הציבורית שפאלק מדבר עליה פשוט לא קיימת (במקרא)
שיר התולי קליל , הממעיט את דמותו המקראית של דוד כמלך כמצביא כאיש אמונה כסופר ואיש הרוח ובמיוחד כאדם המכה על חטא.
השבמחקאין שמץ בשיר ל ״ והמלך לאט את פניו ויזעק בקול גדול בני אבשלום אבשלום בני בני ״ שמואל ב
וכן לא רמז ל ״ ויך לב דוד ויאמר אל יהוה חטאתי מאוד ״ ואנוכי העוויתי תהי נא ידך בי כד יז
לא ברור מדוע המשורר בחר בכוון השלילי המינימליסטי לתאר את האיש הגדול דוד