מבט רפלקטיבי של יאיר הופמן על מלאכת פירושו לספר למיכה

דברים שאמר פרופ' יאיר הופמן  בערב שהוקדש לציון הופעת פירושו לספר מיכה* בסדרת "מקרא לישראל".
המרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה, אוניברסיטת תל-אביב. יום שלישי, טו בסיון תשע"ח, 29 ביוני 2018

פרופ׳ הופמן בערב ההשקה

כתיבת פירוש מדעי לאחד מספרי המקרא היום עשויה להיות מלווה במידה לא מבוטלת של תסכול. 

ראשית, ככל שהפירוש יהיה טוב – הוא תמיד יהיה נחות,  second best"" לעומת המקור, מה גם כשמדובר בטקסטים שירים מופלאים, כמו, למשל אלה שבספר מיכה: ״וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יְהוָה כִּרְבִיבִים עֲלֵי־עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא־יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם״ (ה, ו) או "אַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי־קַיִץ כְּעֹלְלֹת בָּצִיר אֵין־אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי״ (ז, א) ועוד כהנה וכהנה קטעי שירה. מספר מיכה במקרה שלנו.  

שנית, ידידים ועמיתים ששמעו שאני מפרש את ספר מיכה שאלו אותי: מה כבר אפשר לחדש? ואכן, אחרי פרשנים מסורתיים גדולים כאבן עזרא, רד"ק, רש"י, פרשנים ביקורתיים כאליגר, הילרס, מייס, וולף, ומשלנו – ידידנו שמואל ורגון, היושב עמנו כאן – מה כבר אפשר לחדש? הקושי לחדש נוגע לפירוש פשט מדעי-ביקורתי בלבד, שבא לחפש את האמת של הכתובים על רקע זמן חיבורם, ומנסה לחשוף זמן זה. לעומתו קל לו לפרשן הדרשן (במוצהר או שלא במוצהר) לחדש, לפי שהוא תמיד ימצא בספר רמזים והנחיות מוסריות, דתיות, חברתיות, מדיניות הנוגעות לזמנו הוא, ותמיד יוכל 'לחדש' כיד הדמיון והלהט הרעיוני שלו. 

אז מה כבר אפשר לחדש בפירוש מדעי-ביקורתי? תשובתי לכך כפולה. גם אם הפרשן לא יחדש שום פרט זה או אחר, אלא ייטול בצורה מנומקת מן הגורן ומן היקב, פעם יבחר בפירוש זה שכבר הוצע, ופעם בפירוש שונה שהוצע, פעם יאמץ תובנה שכבר הועלתה על ידי מאן דהוא לפניו, ופעם ידבק בקריאה של פרשן אחר – גם אז סך כל הבחירות, אם הן קוהרנטיות, מנומקות, יכולות ליצור שלם חדש, השונה לחלוטין ממרכיביו, ויהיה זה פירוש חדש ומחדש. 

אבל אפשר גם להעלות תובנות חדשות לחלוטין, ואני מקווה שקוראי פירושי יתוודעו להן. ואולי אף ישתכנעו מהצעותי. קודם שאצביע על כמה מתובנות אלה, אבקש לומר מספר מלים, כקצבת הזמן שהוקצתה לי, על נקודת המוצא שלי בפירוש מיכה, כמו גם בפירושי לירמיה. לנקודת המוצא, לפרדיגמה, שעליה מתבסס כל פירוש יש חשיבות בהבנתו, ויש בחשיפתה תרומה ל'גילוי נאות' של הפרשן לגבי הכרעותיו. אם הפרדיגמה היא זו של יחזקאל קויפמן, למשל, לפיה כל ספר נבואה הוא אסופה של דברי הנביא שעל שמו נקרא הספר (ובמקרה של ירמיה: 'הכל של ירמיהו או של תלמידו הנאמן, ברוך בן נריה'), הרי פרשן ספר מיכה  יעשה עשות כל מאמץ וכל תמרון אינטלקטואלי כדי להוכיח שנבואה זו או אחרת היא של מיכה, בן המאה השמינית לפסה"נ, אפילו יש בה רמזים ברורים לגלות, לבבל. לדוגמא: ״וּבָאת עַד־בָּבֶל שָׁם תִּנָּצֵלִי שָׁם יִגְאָלֵךְ יְהוָה מִכַּף אֹיְבָיִךְ״ (ד, י). הפרדיגמה שלי שונה, והיא אינה אפריורית, אלא פרי הסקת מסקנות מחקרית ספרים כירמיה, ישעיה, יואל, זכריה ועוד. לפיה, וכך ניגשתי פירוש ספר מיכה, גרעינו של ספר נבואה יכול להיות אסופה של נבואות הנביא ששמו נקרא על הספר, מיכה, במקרה שלנו, אך אליו ייתכן שנספחו במהלך התהוות הספר נבואות מתקופות שונות, מידי מחברים ועורכים שונים, או אז כדי להבין כל נבואה ונבואה על רקע זמן חיבורה, יש לדלות  מתוכה ממצאים לשוניים, רעיוניים, היסטוריים, ספרותיים. הדבר חשוב, כי אם מטרתו של מחקר היא להתקרב לחקר האמת, הרי יש להימנע מדוגמות אקסיומטיות לגבי רקע הנבואות, כאילו כולן נכתבו בהכרח על ידי הנביא ששמו נקרא על הספר. 

עד כאן דברים כלליים. עכשיו אביא לדוגמא מספר תובנות חדשות שהגעתי אליהן תוך כדי הפירוש, כאמור לעיל – הכל במסגרת הזמן הקצוב העומד לרשותי.  

הגעתי למסקנה שרק חלק קטן מנבואות מיכה המורשתי, בן המאה השמינית לפסה"נ נכללו בספר, ואילו נבואות אחרות שלו כנראה לא נשמרו, לא נאספו וירדו לתהום הנשייה. רק כך אפשר להסביר היעדר רמזים לאשור ולכיבושיה בישראל וביהודה. 

בפרק א בספר מובאת קינה על חורבן ערי השפלה – גת, בית לעפרה, לכיש ועוד. האם זו קינה על פורענות שכבר התרחשה או נבואה לעתיד? התשובה שאליה הגעתי היא שמיכה עשה שימוש בקינה שהילכה באזור, שרקעה פורענות קודת, והיא התפרשה אצלו כנבואה, כאות מבשר פורענות קשה עוד יותר שעומדת להתרחש. 

מן המפורסמות שנבואת אחרית הימים מופיעה בישעיה ב, ״נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית־יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים… לֹא־יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב״, ובמיכה פרק ד. כמה וכמה הסברים הוצעו לתופעה ייחודית זו. בדיקה טקסטואלית ורעיונית, הביאה אותי למסקנה, שעורך מאוחר של קובץ נבואות הנחמה בפרקים ד-ה הוא ששיבץ את נבואת ישעיהו בפתיחת הקובץ, כדי לסמן מראש את מטרתה הסופית, האוניברסאלית, של הגאולה.

בפרק ו מתייחסת הנבואה ליציאת מצרים, ומזכירה כגיבוריה את ״אֶת־מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם״ (פסוק ד). הראיתי שזוהי נבואה משנת 621 לפסה"נ, שנת הרפורמה של יאשיהו, ושלוש הדמויות הללו באו לייצג את שלושת גיבורי הרפורמה – יאשיהו המלך, חלקיהו הכהן הגדול וחולדה הנביאה. 

דוגמא אחרונה אביא מפרק ז, המסיים את הספר. מצאתי שזהו מזמור שנכתב בכוונת מכוון על ידי העורך האחרון כאפילוג  פרשני מסכם של הספר כולו. 

השתמשתי במלים 'הראיתי', 'טענתי' 'באתי למסקנה' – לעולם לא במלה 'הוכחתי' – אין חיה כזאת אצלנו... ואני מבקש מכם מה שתמיד ביקשתי מתלמידי: אל תאמינו לי! קראו את טיעוני בעיין ביקורתית, בדקו אותם בקפידה ורק אז תחליטו אם שכנעתי בסבירות הטענות. 

תודה רבה.

*ראו גם באותו מפגש:

פרופ׳ דן לאור, דברים לכבודו של פרופ׳ יאיר הופמן לרגל הופעת פירושו לספר מיכה

פרופ׳ שמואל אחיטוב, כיצד היתה נראית ההיסטוריה של תקופת המקרא ללא ספרי הנביאים?

פרופ׳ דלית רום-שילוני, על מיכה בין ספרי הנביאים ועל פירושו של הופמן למיכה