יום שלישי, 19 ביוני 2018

רשמים מהספר: התפנית - הולדת המודרניות

מימי יעקובי, חוקרת תרבות

הוצאת מאגנס

על: סטיבן גרינבלט, תפנית: הולדת המודרניות, מאנגלית: יפתח בריל, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ח 2017

לא בכל יום מזדמן ספר עיון כל כך עשיר,  המשלב מחקר רחב הקף ומעמיק  בסיפור מרתק. סטיבן גרינבלט מספר ב'התפנית' את סיפורו של אוצר אבוד, אוצר של חכמה עתיקה שנעלמה ושבה ונתגלתה מחדש. חוכמה זו כמעט נשכחה בימי הבינים, אך ההומניסטים האיטלקים חפשו להציל את שאבד מן העולם היוני והרומי, ומצאו אותה מחדש במאה ה15, כדי לבנות משהו חדש. מאז הפכה אותה תבונה לגורם מעצב של העת החדשה, כך ששוב לא ניתן להעלימה.

הגיבור האמיתי של 'התפנית' מאת סטיבן גרינבלט אינו אדם אלא  ספר, ספרו של לוקרציוס 'על טבע היקום' De Rerum Natura . גלגוליו של הספר העתיק שנכתב לפני יותר מאלפים שנה, נפרשים לעינינו בצורה מסקרנת, ממעמקי העולם ההלניסטי שקדם לו, דרך הרפובליקה הרומית בזמנה נכתב, שרידותו החבויה כנגד כל הסיכויים במנזרי ימי הבינים, ועד לרנסנס. וכן  השפעתו של הספר על ההגות המודרנית, המדע ואפילו המהפכה האמריקנית.
אחד הדברים המפליאים ב'התפנית' הוא קשירת הקטעים  קדימה ואחורה מעבר למאות ואלפי שנים, באופן שנדמה כל כך טבעי. הקוראים פוגשים שני גיבורים מהעת העתיקה שלא ידוע עליהם הרבה. הראשון הוא יליד האי סאמוס, בנו של מורה עני מאתונה, הפילוסוף אפיקורוס.  אפיקורוס יסד בשנת 307 לפנ"הס בית ספר לפילוסופיה באתונה, שנקרא 'הגן'. בית הספר שלו היה פתוח גם לנשים ועבדים. השני הוא תלמידו המובהק, הרומאי החכם והיצירתי טיטוס לוקרציוס קרוס, שכתב במאה הראשונה לפנה"ס, אותה הגות, כשירה ארוכה ושקולה, שילוב יוצא דופן של חכמה ויופי ספרותי.  ספרו 'על טבע היקום'  זכה למזלנו לתרגום נפלא לעברית בידי שלמה דיקמן.
קיקרו בן זמנו של לוקרציוס ,למרות שהסתייג מתוכנו של הספר, התפעל מאיכות שירתו,  ואילו המשורר אובידיוס  כתב "שורות שירו של לוקרטיוס האלהי לא תגווענה/ עד אשר יום יחיד ידון את העולם לכליה". בכל זאת השורות כמעט גוועו. אוצר תרבותי זקוק למנגנון שישמור עליו, ישכפל אותו ויעבירו בין הדורות. טבעו של היקום המתואר אצל לוקרציוס לא השתלב בתפיסת העולם של הדתות המונותיאיסטיות ככלל, והכנסייות הנוצריות בפרט.
פרקי 'התפנית' מעבירים את הקוראים מספריה פרטית ב'וילת הפפירוסים' בהרקולנום,  אשר חרבה בהתפרצות הוזוב בשנת 79 לספירה, לאלכסנדריה הרב תרבותית במאה הרביעית לספירה, על ספרייתה העשירה. סיפור רציחתה האכזרית של היפטיה המשכילה והיפה מסמלת אצל גרינבלט את שקיעתו של העולם הפגאני, על אוצרותיו הספרותיים.
בפרק נוסף מתוארים המנזרים הנוצריים שהיו מפעלי השכפול, ההעתקה ביד והשמירה של הכתבים שעמדו לרשותם. כמעט כדרך אגב, נשמרו גם כתבים שלא השתלבו  בעיקרי האמונה. רק שלשה עותקים חבויים של 'על טבע היקום' שרדו את ימי הבינים.
איזה חומר נפץ היה בחכמה  העתיקה שגרם להסתרתה או השכחתה בידי הכנסיה הנוצרית? כיצד נתגלתה מחדש? מה היה וממשיך להיות סוד קסמה? על כל אלה מנסה לענות ספרו של גרינבלט.
קורותיו של מגלה הספר מחדש, ההומניסט האיטלקי פוגיו בראצ’וליני  מפירנצה, מפורטים ב'התפנית' . ב 1417  חפש בראצ'וליני  ספרים וכתבי יד עתיקים, בספרייה של מנזר בגרמניה. להפתעתו קבל לידיו, אולי בטעות, ספר שידע על קיומו מתוך ציטוטים בכתבי אחרים, אך לא ידע ששרד, היה זה, De Rerum Natura  של לוקרציוס. הטעות נבעה אולי מדמיון כותרתו לכותרת ספר אחר כשר יותר, בעל שם דומה. מאותו רגע הועתק הספר ביד פעמים רבות, והמצאת הדפוס בהמשך המאה ה15 שכללה את שכפולו והפצתו לתאבי הידע.
מה יש בספרו של לוקרציוס שגרם להעלמתו ולאטרקטיביות שלו עם גילויו מחדש? הפיזיקה של אפיקורוס ולוקרציוס היא אטומיסטית, כל העולם בנוי חלקיקי יסוד ובינהם ריק. אין לאדם יתרון על פני שאר בעלי החיים, אדמה מים או אבק כוכבים, כי כולם בנויים מאותם חלקיקים חומריים. הביולוגיה של לוקרציוס מכילה הן גרעין של עקרונות התורשה, והן את הרעיון של ברירה טבעית. כבר סבו של דרווין קרא את 'על טבע היקום'. עד כאן נתן היה עדין לאנשי הכנסיה להתווכח, אך עם הגרעין האתי של האפיקוראים קשה היה  לדעת גרינבלט יותר להתמודד.
לפי לוקרציוס הנפש אינה יכולה לחיות בנפרד מהגוף, אין מה לפחוד מהמוות כי  אחריו הגוף מתפרק שוב לחלקיקי היסוד מהם נוצר. מה שנותר לאדם הוא לשמוח ביופי ובהנאות שהעולם הזה מציע כל עוד חיים. הטוב העליון הוא בקשת ההנאה והמעטת הכאב. די בכך כדי לשלול כל תיאולוגיה המציעה גמול ועונש בעולם הבא. בניגוד להשמצות שפזרו עליהם אנשי הכנסיה, האפיקוראים אינם מתכוונים לחיי הוללות, לא להנאות מופקרות ולא לתענוגות,  אלא בעיקר להנאות הנפש, שחרור מכאבים גופניים והרמוניה פנימית משוללת צער.
לטבע אין תכלית, המקריות שולטת בו ואין שחר לרעיון ההשגחה הפרטית. ג'ורדנו ברונו הוקע ככופר משפתח רעיון זה.  האקראיות היא הן ברמה המיקרוסקופית, התנגשויות מקריות של אטומים, המשנים, יוצרים 'תפנית'  במסלולי התנועה והחיבורים ביניהם, והן ברמה ההיסטורית כמו המציאה המקרית של 'על טבע היקום' במנזר בגרמניה.
נראה שחכמי הכנסיה העדיפו להעלים את ספרו של לוקרציוס כי לא באמת ידעו מה שישיבו לאפיקורוס.
קשה היה לי להניח את הספר מידי. לא רציתי שיסתיים.









אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה