יום חמישי, 31 במרץ 2022

מדוע הלך אברהם לכנען? שיר

 שולה ברנע, משוררת ולשונאית

אֹמֶץ צָרוּף  

אפרים משה ליליין, אברהם

אֹמֶץ צָרוּף או פחד ?

מַדּוּעַ הָלַךְ אַבְרָהָם לִכְנַעַן?

הֵיאַךְ נָטַשׁ אֶרֶץ אֲבוֹתָיו

וְיֵלֵךְ לְהָקִים מִזְבֵּחַ לְאֵל אַחֵר

שֶׁלֹּא יְדָעוֹ לְפָנִים,

הֲקִוָּה מִמֶּנּוּ לְטוֹב

הֲיָדַע כִּי הִנּוֹ אֵל צְבָאוֹת?

אוֹ אֵל הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מיְְרוּאָיו?

וַיְהִי עַז לֵב וִירֵא שָׁמַיִם

בַּלֹּא נוֹדַע לְאִישׁ מִלְּפָנָיו,

אַף הִקרִיב את בְּנוֹ כְּעוֹלָה.

יום שלישי, 29 במרץ 2022

קנקני יין עם שאריות של תבלין הווניל מסוף תקופת בית ראשון נתגלו בעיר דוד

קנקני היין, המתוארכים לימי המלך צדקיהו - סוף ימי הזוהר של הממלכה, התגלו בתוך חדרי אחסון של מבנים בשתי חפירות ארכיאולוגיות שונות בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים.

קנקני היין לאחר תהליך הרפאות. צילום: דפנה גזית, רשות העתיקות

תגלית מפתיעה בעיר דוד: מחקר חדש של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב חושף, כי בקנקני יין מסוף ימי בית ראשון, הנושאים את סמל כלכלת ממלכת יהודה, התגלו, במפתיע, שאריות של תבלין הוניל - התבלין היוקרתי, שהגיע לארץ ממרחקים.
שני המבנים שנחשפו בחפירות חרבו בחורבן הבבלי של ירושלים, בשנת 586 לפנה"ס, והקנקנים התגלו כשהם מנופצים בתוך החדרים, מתחת למפ שולות הבית. במחקר חדש, פורסמו תוצאות בדיקות כימיות ייחודיות, לזיהוי שאריות של מולקולות שהשתמרו בחללים הזעירים שבדופן כלי החרס.

יום שלישי, 15 במרץ 2022

חלום ליל פורים : הבן האחד-עשר התגנב לחלומי

צבי עצמון, משורר

חלום ליל פורים



הַבֵּן הָאַחַד עָשָׂר

הִתְגַּנֵּב לַחֲלוֹמִי

בְּעֵינַיִם קָמוֹת, מַבַּט אֵימָה נוֹאָשׁ,

בְּלִי מִלָּה.

לֹא פָּתַחְתִּי, לֹא הוֹשַׁטְתִּי יָד.

יום שלישי, 8 במרץ 2022

מה ענוג הוא הנחש

שולה ברנע, משוררת וסופרת




חַוָּה

מָה עָנֹג הוּא הַנַּחַשׁ

אֶרֶךְ רַגְלַיִם ,יְפֵה תֹּאַר

וּלְשׁוֹנוֹ חַדָּה.

דְּבָרָיו כִּדְבַשׁ לְאָזְנַי,

יום רביעי, 2 במרץ 2022

מסע עם אשת לוט - מהמקרא אל הנפש

ד"ר נגה בן ששון, אוניברסיטת חיפה
נגה בן ששון, מסע עם אשת לוט מהמקרא אל הנפש, פרדס הוצאה לאור והוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2021, 322 עמודים

להלן קטעים נבחרים מן הספר. 

מתוך פתח הדבר
ברגעי משבר, בהיעדר אופק ותקווה, יש המתארים את עצמם כמי שמתקיימים בעולם הסוגר עליהם. עולם שבו אין בידם להביט קדימה, אך נדמה שנאסר עליהם גם להביט לאחור. אף שלכאורה המבט "האסור" הוא המפלט היחיד שנותר להם, חווייתם הקיומית היא כי מבט זה יכול להמית. בצומת זה עשויות לעלות שאלות כגון מהו אותו מקום אסור שאנשים נמשכים אליו, אך בו בזמן גם חרדים להפנות לעברו את מבטם? מדוע לדעתם הוא אסור? מהו או מיהו מקור האיסור? מה, על פי תפיסתם העצמית, עלול לקרות אם אכן יביטו בו? וגם: האם ברגעים אלו ניתן להציע ברירה כלשהי שתאפשר מבט, ואולי גם הרחבה של שדה הראייה, וזאת ללא תחושת איום או הפרת "טאבו", אלא מתוך תחושת ביטחון ובחירה בחיים?