מכתב לסרמאגו

מיכל כהן (מחזור ט)

מר סאראמאגו הנכבד,

כמה טוב לשמוע ממך שוב. לדעת כי עולם כמנהגו נוהג וכי לא אירע דבר מה חריג בחייך, אשר הביא לשינוי תפיסת עולמך. לרגל צאת ספרך החדש שוב הפגנת את יכולותיך והצלחת להרגיז לא רק את היהודים, אלא גם את הקתולים.אין כאן נימת צחוק או ציניות, אני בהחלט שמחה לשמוע את דעותיך. כששמעתי אותן לראשונה, נטיית ליבי הייתה להסכים עמך. האלוהים במקרא הוא אל קנאי ללא ספק, וככל הנראה ערכי המוסר העולים מן המקרא הם נלוזים. הנוצרים אף הגדילו לצאת כנגד ספר זה ולכנותו בשם הברית הישנה, כאילו היה זה מסמך משפטי אשר אין לו תוקף יותר, והם יצרו לעצמם ברית חדשה, תקפה יותר. את הברית הישנה, בחרו לשמור על אש קטנה, בכדי לא להפוך סדרי עולם, אך ברור כי ירדה קרנה. אוסיף ואומר כי ספר הדרכה למוסר, נלוז ככל שיהיה, למעשה מחייב את הסובבים לכתוב דבר אחר, בכדי להיבדל ממחזיקי הספר וייתכן כי זה מוסיף שמן למדורה ועדיף היה אם לא היה נוצר ספר כי אז לא היה מול מה להתקומם. זה כבר יוצר אנושות טובה יותר. אף על פי כן, אני מרשה לעצמי להעיר את עינייך הפעם.

הביקורת שאתה מעלה על האלוהים בספרך החדש "קין" והמחשבה כי אין לבטוח בו בהחלט מתאימים לאתאיסט שכמותך, אך יותר מכך, חשובה היא לאדם המאמין, כדי שיעמיד עצמו מול הביקורת ויבחן את עולם המוסר שלו, המתבסס על המקרא המייצג עבורך מערכת של ערכים נלוזים.

מתוך כל ההסתייגויות שלך מן הספר הקדוש הזה כמו היות האל אל קנאי, מרושע ובלתי סובלן כן צומחת אנושות טובה לטעמי. איש לא יכול להבטיח אנושות טובה יותר ללא הקיום של הספר הזה. ייתכן כי היו מתמעטים הויכוחים סביב האמונה, אולם טבעו של אדם הוא להתווכח. אם לא על הספר, אז היו צומחים ויכוחים אחרים.

האנושות יכלה להיות יותר טובה, אולם אתה בעצמך מתאר בספרך "על העיוורון" חברה כאוטית, אשר חסרים בה החוק והסדר. בכדי להגיע אל המנוחה והנחלה, ולהפסיק את הבריחה קיים הצורך להתארגן כקבוצה תוך יצירת חוקים. חוקי המקרא אולי נוקשים מדי, אך ברור לי כי הם מתארים את החוק האידיאלי, בכדי להגיע למשהו שהוא קצת פחות מזה. אם הרף היה מוצב נמוך יותר, גם האנושות הייתה מקבלת צביון רדוד יותר.

אותו אל קנאי אשר יצר את החוקים, הוא הדבר הגדול והנורא בעולם, המסייע לנו כחברה לדבוק זה בזה ולא אותה חבורת בריונים היוצאת מן החברה ומנסה להשליט את מרותה. הוא גם אל מרושע וזה טוב. זה עוזר לייצג את הרשע כדבר חיצוני ומוציא את הרשע מן העולם הזה במטרה לשאוף לעולם טוב יותר. חוסר הסובלנות שלו אל האחר היא הכרח, גם בכדי להבדיל בין חברה לחברה ושוב, גם בכדי ליצור גבולות מאד ברורים בחברה בנוגע למותר ואסור, מקובל וחריג.

אותם הנוצרים שאכן בחרו להפריד בין הברית הישנה, המקרא, לבריתם החדשה, תמיד שמרו על הראשונה. כיבדו אותה וצמחו מתוכה. ישו עצמו בדרשה על ההר דורש מתוכה. השמירה על הספר ועל עם הספר איפשרה חיים פוריים. עצמם הפולמוס סביב ספר זה הוא המפרה.

המקרא היה חייב להיכתב ולהיאסף כספר הדרכה, ולייצג בתוכו כוחות רשע ואמות מידה גבוהות על גבול הבלתי מקובלות בכדי ליצור אנושות בכלל, אחרת היינו חיים כולנו בעיוורון, ובמקרה הגרוע, היינו לומדים לחיות איתו ולקבל את מה שהעולם הגדול מציע- חיים ללא גבולות, וזוהי אינה חברה מתוקנת בעיניי.

תודה על ההזדמנות להתעמת עם דעותיך.

אני התחזקתי בעמדתי וחיזקתי את הקשר שלי אל ספר המוסר הגדול, המקרא.

מיכל כהן