תגובה לג'וג'ה סארמאגו

עידו גידלי (מחזור ט)

מר סארמאגו היקר,
כבוד גדול עבורי לפנות אליך בדברים, אם כי סיבת פנייתי אליך הפעם לא נוגעת להערכתי את פועלך הספרותי המרשים, אלא רצוני להגיב על דבריך החריפים בגנות התנ"ך כפי שהתפרסמו לאחרונה בכלי התקשורת העולמיים. ראשית עלי להודות שפרטת לי על נימים רגישים. בניגוד למה שאולי אתה מצפה, איני שולל לחלוטין את טענותיך. יחסי אל התנ"ך מורכב מאין כמוהו. הרי אני בן לתרבות, לאום ודת אשר כולה מושתתת על ספר זה- חגינו, שמותינו, יום המנוחה שלנו, תפיסתנו את עצמנו כעם- כל אלו הרי יסודות אשר צמחו מין התנ"ך. אך זהו גם ספר אשר במובנים רבים מעודד אלימות, קנאות, פרטיקולריות דתית-לאומית אשר מובילה לרוב לתפיסה אתנוצנטרית ואף גזענית, יחס מגמד לנשים, גזר דין מוות לבעלי נטיות מיניות שונות, קידוש טריטוריה ועוד רעות חולות. כיצד אמור אם כן אדם להרגיש- כאשר אותו ספר העניק לתרבות האנושית מתנות נפלאות כגון יום מנוחה ויחס הומניסטי לחלש מחד, ומלחמות ושפיכות דמים קנאית מאידך?

שנים רבות חשבתי כמותך מר סאראמגו, שספר בעל תכנים כה קשים אינו ראוי לשמש כמצפן העולם, ובטוח לא כמצפוני שלי. לפני שנה נפל דבר, בעודי קורא, מעיין ולומד עוד ועוד תנ"ך, היכתה בי הבנה עמוקה- אין ספר חינוכי, דידקטי, אמוני ומוסרי יכול להיות מורכב מדמויות מופת צדיקות ושטחיות, מאחידות דעות מוחלטת ומשממון צדקני. ריבוי הקולות הסותרים בתנ"ך, הדמויות הכמו- גדולות מהחיים אך עם זאת כה אנושיות בחולשתן ( דוד המלך הוא הדוגמא המובהקת ביותר לכך), מאבקי הכוחות בין נביאים למלכים, אחים ורעים, אהובים ודחויים, ואפילו בין האדם לאלוהיו, כל אלו מאמירים את התנ"ך לידי מופת. רק המורכבות הזו, העיסה הבלתי אפשרית של טוב ורע, אצילות ושחיתות, אהבה ושנאה, רצח וחמלה, היא ורק היא התמהיל הבלתי אפשרי אשר הופך ספר מיצירה מרשימה ליצירה הגדולה בכל הזמנים! דווקא אתה מר סארמאגו, בעל כשרון הכתיבה הנדיר, יודע אולי טוב מאחרים מה ערכה של יצירה מורכבת, מרובדת, מלאכת מחשבת אשר בה נשמעים קולות כה שונים ומנוגדים. רק ספר אשר מסוגל להכיל בתוכו עולמות כה מגוונים הוא ספר ראוי באמת, נוגע באמת, ספר אשר לא ישקע באבק הזמן וישכח מאחור בעולמנו המהיר והמשתנה תדיר.

דמיין לעצמך מצפן עולמי אחר מר סאראמגו, יצירה בה כל דמות היא צדקת, בה אין ריבים וחילוקי דעות, רק הטפה טרחנית ומייגעת, דברי מוסר נמלצים ונשגבים. מי יסמוך ליבו על יצירה שכזו? מי יתכוונן במחשבותיו ואמונותיו לקראת דבר כה מנותק מהמציאות? התנ"ך אינו מתיימר כלל לכל זאת. הוא פוגש אותנו בדיוק בנקודה הרגישה בה החיים עצמם פוגשים בנו- ברגעי החסד הגדולים ורגעי השפל הנאלחים! חכמתו וגדולתו טמונה ביכולתו ללכוד את לשד החיים, על גדולתם ועליבותם. כך אותו דוד בן ישי הוא גם אדם אשר חס על חייו של אויבו-רודפו וכורת רק את כנף מעילו ברגע בלתי נתפס של חמלה ואצילות, אך ברגע אחר של יצריות אטומה לא מהסס לקחת את אשת חיילו הנאמן ומאוחר יותר אף לשלחו אל מותו. איזו גדולה ואיזה שפל! רק מתוך הבנת המורכבות הזו ניתן לחנך, ניתן לגדול, ובעיקר- ניתן ללמוד.

מר סאראמגו היקר, אם כשלנו במשהו לאורך הדרך, לא זה התנ"ך הכשילנו, אלא אי יכולתנו לראות מה מנסה הוא לומר לנו. רק אם נשכיל לטפח את המסרים הסובלניים והמורכבים, אשר בעיני זועקים ממש לעיתים מתוך ספר זה, רק אז נהיה ראויים לתנ"ך, ראויים להיות בני תרבות, ובעיקר, ראויים להיות בני אדם.

שלך, בהערכה

עידו