"משנה תורה" של הרמב"ם

פסל הרמב"ם בקורדובה

"משנה תורה" (מקור הביטוי בדברים יז, יח) הוא שמו של אחד מן החיבורים החשובים שחיבר הרמב"ם -רבי משה בן מימון, האיש שנחשב מגדולי הפוסקים בכל הדורות, פילוסוף, איש מדע, חוקר ורופא, אסטרונום ומנהיג. השפעתו של הרמב"ם היתה כה גדולה, עד שעליו נסב המאמר העממי, כי "ממשה (רבנו) ועד משה (בן מימון) לא קם כמשה". הרמב"ם נולד, ככל הנראה, בשנת 1137 בקורדובה שבספרד. בנעוריו נדד עם משפחתו בספרד עקב רדיפות המוסלמים, ולאחר מכן עברה המשפחה למרוקו, לארץ ישראל ולמצרים, שם התמנה לרופא בחצר המלכות. הרמב"ם תפס מקום מרכזי בהנהגת הציבור, והיה מעורב בכל נושא ועניין ברחבי העולם היהודי. שמו היה מפורסם מאוד בכל תפוצות ישראל, ודמותו הטביעה חותם בל יימחה על היהדות כולה. הרמב"ם נפטר בשנת 1204 ונקבר, לפי המסורת, בטבריה.

"משנה תורה" נכתב בשנים 1168-1178 והוא קרוי גם בשם "היד החזקה" (על שם 14 [בגימטריה: י"ד] החלקים המרכיבים אותו). ראוי לשים לב לכך שמחבר יהודי היושב במצרים והקרוי משה קורא לחיבורו ההלכתי בשם הלקוח מספר דברים, שהם, כידוע, דברי משה אל עם ישראל באחרית ימיו. גם הביטוי "היד החזקה" מצוי במקרא, פעם אחת בלבד, ואף הוא בקשר למשה רבנו (דברים לד, יב). "משנה תורה" הוא מפעל-יחיד עצום ומונומנטאלי, המבקש להקיף את כל דיני התורה-שבעל-פה, בכל תחומיה. הוא כתוב בעברית צחה, בסדר הגיוני ובסגנון בהיר, סמכותי וחד משמעי. ניכרת בספר בקיאות אדירה בכל מקורות ההלכה, והוא מארגן את החומר ממקורותיו המפוזרים מבלי לוותר על פרטי הפרטים של כל הלכה והלכה. הרמב"ם כתב את ספרו בדרך שחרגה מן המקובלות בימיו: הוא לא ציין את המקורות לדבריו, לא הביא את המחלוקות הרבות שבספרות בהלכה, ורשם רק דעה אחת, זו המחייבת. נראה כי הוא פעל כך כיוון שרצה שספר זה יחליף את כל ספרות ההלכה הקודמת לו ויהיה המקור ההלכתי היחיד שבו ישתמש הציבור הרחב. וכן הוא אומר במבוא לספר זה: "לפיכך קראתי חיבור זה 'משנה תורה', לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחילה ואחר כך קורא בזה [=בספר זה] ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם". אך מה שאירע בפועל עמד בניגוד למטרתו זו: במקום שספר זה יחתום, לכאורה, את הדיונים והמחלוקות ההלכתיות ויביא רק את הפסיקה הסופית, הוא נתן דחיפה אדירה לפרשנויות ולדיונים, שכן מאות ספרים התחברו (ועדיין מתחברים) במטרה לפרש, להשלים ולתקן את דברי הרמב"ם ואף לחלוק ולהשיג עליו, וכן מתוך ניסיון לאתר את מקורותיו ולהבין את דרכי פסיקתו ואת שיטות החשיבה שבהם השתמש. אופיו זה של הספר ונחרצות הפסיקה שבו גם עוררו ויכוחים רבי-היקף בעולם היהודי, שהחלו כבר סמוך למותו של הרמב"ם.

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, שופטים (תשס"א 2001)

תמונה: פסל הרמב"ם בקורדובה