 |
| דון יצחק אברבאנל |
דון יצחק אברבאנל - פרשן מקרא, הוגע דעות ואיש ציבור - נולד בפורטוגל בשנת 1437 ונפטר באיטליה בשנת 1508. הוא היה בקיא בפרשנות המקרא ובפילוסופיה היהודית, בכתבים הרומיים והיווניים, בדברי אבות הכנסייה הנוצרית ובתיאולוגיה הנוצרית, ובקיאות זו הפכה אותו לבן בית בעולם ההומניזם של ימי הביניים ולאיש רנסאנס מובהק.
משנפטר אביו, ירש דון יצחק את מקומו כשר האוצר של מלך פורטוגל, אלפונסו החמישי. בזמן ששימש בתפקיד זה פיתח את כלכלת פורטוגל, תוך שהוא דואג גם לקהילה היהודית בעניינים שונים, כגון בתרומת כספים לשם פדיון שבויים. המלך חואן השני, אשר עלה למלוכה בפורטוגל לאחר מות אלפונסו החמישי (1481), ביקש לבטל את כוחם הפוליטי של האצילים השונים ולבסס מלוכה אבסולוטית. משום כך מרדו בו האצילים, אך המרד לא עלה יפה. דון יצק נחשד על שתמך במרד, נשפט שלא בפניו למוות, ונאלץ לברוח אל ספרד (1483). שם עבד בשירותם של המלך פרננדו והמלכה איזבלה. הוא עסק מטעמם בגביית מסים ואף הלווה להם סכומים אדירים. משפרסמו המלך והמלכה את הצו לגירוש היהודים מספרד (1492) ניסה דון יצחק לבטל את הגזירה, ואף מחק את חובות המלכים כלפיו, אך ללא הועיל. בזמן הגירוש יצא לנאפולי, ואף שם פעל בחצר המלוכה, עד אשר נכבשה העיר על ידי הצרפתים (1495) והוא נאלץ לגלות עם המלך אל העיר מסינה. את יתרת חייו עשה במקומות שונים באיטליה (קורפו, נפולי), נפטר בויניציאה ונקבר בפאדובה.
במהלך חייו חזר דון יצחק והביע את מורת רוחו על שהוא עובד בשירותם של מלכים בשר ודם ולא מקדיש זמן מספיק ללימוד תורת ה' ולכתיבה. עם זאת מתברר, כי בכל שלב ושלב של חייו, בין טלטלה לטלטלה ובין ארץ לארץ, עלה בידו להקדיש עיתים לתורה ולהעמיד רשימה מכובדת של יצירות ספרותיות. בעת בריחתו לספרד איבד פירוש שהחל לכתוב על ספר דברים, והוא נאלץ לשחזרו כשישב בספרד. בארץ זו, קודם שנתמנה למשרתו בחצר המלך, הספיק לחבר פירוש על ספרי יהושע, שופטים ושמואל, משום שסבר כי רוב הפרשנים לא הקדישו לספרים אלה תשומת לב מספקת וכי ניסיונו המדיני יכול לסייע בידו לפרשם כהלכה. עם הגיעו לאיטליה כתב את פירושו לספרי מלכים וישעיה, וכן פירושים להגדה של פסח ("זבח פסח") ולמסכת אבות ("נחלת אבות"). מאוחר מעט יותר חיבור את פירושו לתורה ולכמה מספרי הנביאים וכן כמה ספרים שבהם דן בכתבי הרמב"ם, הציג את תפישותיו על אודות הגאולה ופרש את השקפתו אודות מהותה של הדת היהודית. ביניהם נודעים חיבורו "ישועות משיחו" (1498), שבו ביאר את מאורעות זמנו כביטוי לחבלי המשיח, וביאורו לספר דניאל, "מעייני הישועה" (1496) שבו אף קבע את הקץ לשנת רס"ג (1503). לשני חיבורים אלה נודע תפקיד חשוב בעידוד בני דורו, ובמיוחד גולי ספרד, אשר חיפשו הסבר לסבלותיהם.
מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, קורח, (תשס"א 2001)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.