ארבעת המצורעים והמשוררת רחל

רחל, רק על עצמי לספר ידעתי

המשוררת רחל (שמה המלא: רחל בלובשטיין-סלע) נולדה ברוסיה בשנת 1890, ובגיל 15 החלה לכתוב שירים ברוסית. בשנת 1909 עלתה לארץ והתיישבה ברחובות, וכעבור זמן-מה הצטרפה לחוות הלימוד לנערות בכינרת. בשנת 1913 נסעה לצרפת כדי ללמוד חקלאות וציור, אך מלחמת העולם הראשונה מנעה ממנה לשוב ארצה בתום לימודיה. היא נסעה לרוסיה, שם טיפלה בילדי פליטים יהודים. לאחר המלחמה חזרה לארץ והתיישבה בדגניה, שם נתברר שהיא חולה בשחפת. בשל כך נאלצה רחל לעזוב את הקיבוץ, ואת שארית ימיה עשתה בירושלים, בצפת ובפתח-תקווה. בשש שנותיה האחרונות גרה בתל-אביב, ובה כתבה את מרבית שיריה. רחל נפטרה בכ"ט בניסן תרצ"א (16.4.1931) ונקברה, על פי בקשתה, בבית הקברות של כינרת.

רחל הייתה מראשוני המודרניסטים בשירה העברית, ומראשוני הכותבים בהברה הספרדית. שיריה קצרים ובהירים, ולשונם שוטפת ומתנגנת, ומשום כך נתחבבו מאוד על קהל הקוראים, ורבים מהם מולחנים ומושמעים עד היום ("התשמע קולי", "לא שרתי לך ארצי" ועוד). שפתה של רחל הושפעה מן העברית המתחדשת ומלשון המקרא, והיא אף התייחסה בכמה משיריה לדמויות מקראיות. 

אחד משיריה קשור ישירות לפרשת "מצורע" ובמיוחד להפטרתה, סיפור המצורעים בשער שומרון. ואלו מילותיו של השיר, "יום בשורה":

”בשכבר הימים האויב הנורא / את שומרון הביא במצור; / ארבעה מצורעים לה בישרו בשורה. /

לה בישרו בשורת הדרור. / כשומרון במצור – כל הארץ כולה, / וכבד הרעב מנשוא. / אך אני לא אובה בשורת גאולה, / אם מפי מצורע היא תבוא“. 

שיר זה (שנכתב, כנראה, בשנת 1926 או 1927) עוסק בסופו של דבר בקשר שבין האמצעים לבין המטרה, ולדעתו של הדובר בשיר לא תמיד מקדשת המטרה את האמצעים; ישנם אמצעים דחויים ובלתי ראויים, עד שיש להעדיף את הנפילה ממצוקת המצור על פני בשורת גאולה מפי מי שאינו מתאים לעשות כן. לא ברור אם התכוונה רחל לאירועים מוגדרים של ימיה או שמא רק ביקשה לעשות שימוש בסיפור מקראי ידוע כדי להעביר מסר על-זמני: "אך אני לא אובה בשורת גאולה עם מפי מצורע הא תבוא; הטהור יבשר וגאל הטהור...".

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, תזריע - מצורע (תשס"א 2001)

תמונה: כתב היד של שירה של רחל "רק על עצמי לספר ידעתי"

ראו גם: על צרעת, מצורעים ופרשת מצורע במקרא