התורה, יחזקאל וחנניה בן חזקיה

מיכאלאנג'לו, הנביא יחזקאל

הפטרת פרשת "אמור" [ויקרא כא, א - כד, כג] מתאימה אל תוכנה של הפרשה באופן ברור. תחילת הפרשה בהלכות הנוגעות לכוהנים בלבד: דיני טומאה, הגבלות בענייני נישואין וכן הגבלת הכניסה למקדש. ההפטרה כוללת בתוכה חוקים בנושא זה המופיעים בספר יחזקאל (מד, טו-לא), ואלה דומים לחוקים שבויקרא בסגנון ובתוכן. כך, למשל, מצווה ספר יחזקאל על הכוהנים: "ואל מת אדם לא יבוא לטמאה כי אם לאב ולאם ולבן ולבת לאח ולאחות אשר לא היתה לאיש יטמאו" (פסוק כה), ודברים אלו דומים בניסוחם ובתוכנם לפתיחת פרשתנו: "ויאמר ה' אל משה אמור אל הכוהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא" (פסוקים א-ג).

לצד הדמיון הרב בין החוקים המופיעים בספר יחזקאל ובין מקביליהם בספר ויקרא, יש ביניהם הבדלים אחדים חשובים ביותר. כך, למשל, מופיעה בפרשתנו רשימה קצרה של נשים האסורות על הכוהנים: "אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו" (פסוק ז). לאחר מכן מופיעה רשימה, רחבה יותר, של איסורים החלים על הכוהן הגדול בלבד: "אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה" (פסוק יד). ההבדל הבולט בין הכוהן הגדול לאחיו הכוהנים הוא בזה שהוא מצוּוה על לקיחת בתולה, ונאסרה עליו לקיחת אלמנה. אף ספר יחזקאל מצווה על הכוהנים להיזהר בענייני נישואין: "ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולת מזרע בית ישראל. והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו" (פסוק כב). נראה שההבדל בין הכוהן הגדול לשאר הכוהנים מתבטל בדברי יחזקאל, שכן גם אלה מצוּוים על לקיחת בתולות ואסורים על האלמנות (ומותרים, לפי סוף הפסוק, לשאת אלמנות מכוהנים אחרים). 

חז"ל הבחינו בהבדלים שבין חוקי ספר יחזקאל (פרקים מ-מח) לחוקי התורה והתקשו בהם, שכן הנחת היסוד שלהם היתה שלא תיתכן סתירה בין דברי נביאים לתורה, וכן שנביא אינו יכול לחדש חוקים בלא בסיס בתורה. לפי הסיפור התלמודי, סתירות אלה הביאו את החכמים לשקול את "גניזתו" של ספר יחזקאל: "ברם זכור אותו האיש לטוב, וחנניה בן חזקיה שמו, אלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה. מה עשו? העלו לו שלוש מאות גרבי שמן [כדי להדליק נרות בלילה] וישב בעלייה ודרשו" (בבלי, שבת י"ג ע"א, ועוד). לפי רש"י ביקשו לגנוז את ספר יחזקאל משום "שיש בסופו דברים בקרבנות שסותרין דברי תורה", וכוונתו לפרקים מ-מח ביחזקאל.

לפי מסורת זו, אכן הצליח חנניה בן חזקיה לדרוש את הסתירות בין החוקים, אך דרשות אלה לא הגיעו לידינו, ואנו מוצאים עדויות לכך שהחכמים עצמם לא ידעו להסביר חלק מן הסתירות והשאירו את פתרונן לעתיד לבוא. כך, למשל, לגבי קורבנות שמזכיר יחזקאל (מה, יח) ושאין להם יסוד בתורה אמר רבי יוחנן: "פרשה זו אליהו עתיד לדורשה" (בבלי מנחות מה ע"א). 

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, אמור (תשס"א 2001)

תמונה: הנביא יחזקאל. מיכאלאנג’לו, הקפלה הסיסטינית.