חלום יעקב בבית אל (בראשית כח) - ריבוי משמעויות וממדים סמליים

 יצחק (איציק) פלג, לך לך: מסעי האבות בסיפורי המקרא, הוצאת רסלינג, תל אביב 2013, 328 עמודים

הוצאת רסלינג

הניגש אל ספרו של יצחק (איציק) פלג פוגש הפתעות. הכותרת הראשית של הספר, ’לך לך‘, צופנת הבטחה שהספר ידון במסעו של אברהם לכנען, אבל היא מיד מתפוגגת למקרא כותרת המשנה של הספר המצביעה על תופעה רחבה בהרבה - ’מסעי האבות בסיפורי המקרא‘. אבל כשהקורא פותח את הספר ומגיע לתוכן העניינים שלו, הוא שוב מופתע, משום שתוכן העניינים מראה שהספר עוסק לא באבות אלא ביעקב, ולא בנדודיהם הדינמיים ממקום למקום אלא בחלומו של יעקב בהיותו במצב סטטי, ישן בבית אל. והיכן האבות ומסעותיהם? הוא שואל את עצמו, כיצד מתקשרים זה לזה תוכן הספר ושמו?

פתרון החידה הוא המסר של הספר - חלום יעקב הוא ’שיקוף ממוזער‘ של מסעי האבות אל הארץ וממנה. הסולם בחלום, הניצב במאונך בין שמים וארץ, ומלאכי האלהים העולים ויורדים בו, מסמלים את מסעות האבות וצאצאיהם אל הארץ וממנה שמתוארים כ‘עליה‘ ו‘ירידה‘. ’מלאכי אלהים‘ מסמלים את האבות ולפעלים ’לעלות‘ ו‘לרדת‘ יש בנוסף למשמעותם המילולית וגם משמעות מטפורית-סימבולית-ערכית. הפועל ’עלה‘ בתיאורי המסעות אינו קשור למקום ממנו יוצאים אלא רק למקום אליו באים, והוא ארץ כנען, שהיא הארץ המובטחת, שהיא מקום משכנו של האל. היוצאים למסעות היו אברהם ויעקב. יצחק נשאר בארץ. הוא לא ירד מן הארץ אפילו לא כדי למצוא לו אשה. 

בסיפור חלום יעקב בבר‘ כח יש מראה שעושה אותו ל‘חלום סימבולי‘, ויש מסר מילולי של האל, שעושה אותו ל‘חלום התגלות‘. בין השנים מתקיים דיאלוג שמפענח אותם אהדדי. הנדר שנדר יעקב (בר‘ כח 22-20) אינו תוספת הפוגמת בשלמות סיפור החלום, כפי שטענו רבים, אלא יסוד שמסייע להבנת פשרו הכפול. הוא מציג את שני הנושאים המרכזיים של סיפור החלום: ’הדרך‘ (הליכה ושיבה ארצה) ו‘המקום‘ (הפיכתו למקום קדוש). כשהתעורר יעקב מחלומו הוא אמר ’אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים‘ (פס‘ 17). לימים הועתק ’שער השמים‘ מבית אל לירושלים. 

ספרו של פלג נפתח במבוא מתודולוגי, העוסק באופן הראוי לקרוא סיפור מקראי. פלג טוען שסיפור מקראי יש לקרוא מתוך אמפתיה, בקול רם, בקריאה צמודה ובגישה סינכרונית. שיטת המגמות (השיטה ’הסינכרונית‘) יכולה לתת במקרים רבים מענה חלופי לשיטת המקורות (השיטה ’הדיאכרונית‘). הגישה הסינכרונית מעודדת התייחסות למבנה הסיפור, לזיקתו לתוכנו, ולקשר שבין הצורה (ה‘איך‘) לבין התוכן (ה‘מה‘). במקום לדבר על ’עורך‘ יש לדבר על ’מספר‘. קריאה סינכרונית של הסיפור מאפשרת את ’הקריאה הרב-משמעית‘ שלו, שפלג מכנה אותה גם ’שתי קריאות במקרא‘. דהיינו, שתי הבנות שלו. שתי הקריאות טבועות ביצירה עצמה ועל הקורא לחשוף אותן, לברר את יחסי הגומלין ביניהן ואת תרומתם להבנת הסיפור. האופן שבו הוא קרא את סיפור חלום יעקב בספרו, הוא הדגמה הלכה למעשה של שיטת שתי הקריאות.