כמו יעל

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

Artemisia Gentileschi

"כמו יעל”, אמרה, "כמו יעל". הדם ניגר מרקתו על ירכיה.

טבלה קצת אצבעותיה בדמו.

"לואי", אמרה, "עכשיו אנחנו שווים." 

קמה גופה מלוחלח בצבע מותו.

"אטלפן עוד מעט”, אמרה, "אזמין את המשטרה".

סמדר כרמי גיברמן - בעלי חיים מהתנ"ך ביצירות של הנדל ושל היידן

מתוך הגליון השלישי של כתב העת המקוון, עת מקרא שהופיע זה עתה. נושאו - נפש חיה.

אָשִׁירָה

דוד ברבי

המיית הגלים

אָשִׁירָה לָכֶם כִּי גָאֹה גָּאֲתָה גַּאֲוָתִי  

וּבְאֵין מַיִם וּבְאֵין אֵל אָשִׁיר לָכֶם אֶת שִׁירַת הַיָּם

כִּי מוּטָב לֹא אָשִׁיר אֶת שִׁירַת הַמִּלְחָמָה

וְלֹא אֶרְאֶה אֶת הַסּוּסִים וְהָרוֹכְבִים

שֶׁנֶעֶטְפוּ בַּעֲטִיפַת מַיִם מְתוּקִים

על השיר ועל השירה: וינייטה לפרשת בשלח התשע"ה

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

שירת מרים מתוך ספר תהלים בולגרי מהמאה ה-14

השירה יודעת להטעין משמעויות מרוכזות לתוך מילים ולהקנות להן משקל סגולי עודף על משקלם הפיזי. משורר בגרמנית הוא Dichter, וחיבורו, השיר, הוא  Gedicht  מיסוד Dicht שמשמעו "סמיך", או מרוכז, או טעון יותר ממה שאפשר לצפות מן הנפח כביכול של המילה. כתיבת השיר באיטלקית היא Condensare, שענינו גם לתמצת וגם, כבגרמנית, להפוך לסמיך, ל Dense. המשורר אמנם כותב מילים אבל בעיקרו של דבר הוא כותב לתוך המילים. הקורא צריך "לבא לתוך התיבה" כדי למצוא בה מה שהמשורר הניח בתוכה. פעמים הוא מגלה - ופורט מה הוא מצא, פעמים הוא מוצא - ואיננו יודע מה מצא ומציע פענוח שאיננו בהכרח פענוח של קורא אחר או של המשורר עצמו, ופעמים הוא מגדיל לעשות וחושף אפילו מה שנשר מחיקו של המשורר והמשורר לא ידע.  זה מה שעושה את השירה למרתקת כל כך. היא קצרה. מגובשת. תוכה - כרימון. צורתה- קליפתו, המחזיקה בהברות מדודות, בקצב העושה ניגון, בחרוז המעניק לה לקליפה צבע, את גרעיני הפנים טעוני העסיס המצטופפים בסדר תכני פנימי, ואף הסדר הזה אומר שירה בתוך שירה.

גולגולת אדם בת 55 אלף שנה נחשפה בארץ: תגלית מסעירה

גולגולת אדם מודרני בת 55 אלף שנה שנחשפה במערת מנות מוכיחה:  האדם המודרני המוכר כיום היגר מאפריקה לשאר חלקי העולם לפני כ-65 אלף שנה.

לדברי החוקרים מאוניברסיטת תל אביב, רשות העתיקות ואוניברסיטת בן-גוריון, מדובר ב"אחת התגליות החשובות ביותר בחקר האבולוציה של האדם".

הגולגולת. צילום: קלרה עמית
באדיבות רשות העתיקות

צוות חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בן-גוריון רשות העתיקות, מדווחים היום בגיליון החדש של מגזין נייצ'ר (NATURE) על "אחת התגליות החשובות ביותר בחקר האבולוציה של האדם". 

בית מקרא כרך נט (תשע״ד) חוברת ב: תוכן העניינים

הוצאת מוסד ביאליק

תוכן העניינים

The Traditio-Historical Hypothesis Demonstrated in Joshua 24: Abstract

The Traditio-Historical Hypothesis Demonstrated in Joshua 24, Beit Mikra vol.59 (2014), no. 2

The Bialik Institute - Publications

Micha Roi

The question of the origin and formation of the concluding chapter of Joshua has been extensively discussed, two primary difficulties being addressed — the unique historical description and the disparity between the consistent account that creates the impression of a sequential text and the lack of unity revealed between the lines. This article seeks to resolve these issues by suggesting that the chapter reflects two strata, identifiable via a collation of the elements matching the features of the Patriarchal and the Pentateuchal traditions respectively. The earlier stratum, composed as a continuation, and perhaps conclusion, of the patriarchal tradition, forms the foundation for the later stratum, written during the Restoration period, perhaps in order to appeal to the Samaritans. The advantage of this analysis lies in its demonstration of the validity of employing the Traditio-Historical Hypothesis as an alternative to the Documentary Hypothesis.

Between R. Isaiah di Trani and the Byzantine Ancient Exegetes: Abstract

Between R. Isaiah di Trani and the Byzantine Ancient Exegetes, Beit Mikra vol.59 (2014), no. 2

The Bialik Institute - Publications

Gershon Brin

The article deals with R. Isaiah’s exegetical methods.

R. Isaiah lived in Southern Italy during the 12-13 centuries. He studied in Italy and from time to time he left Italy and studied in Ashkenaz. 

He mentioned Rashi many times in his writings and called him “The Teacher”,   which shows that he was influenced by him.

R. Isaiah’s main source of learning was the writings of the ancient Byzantine exegetes from the tenth and eleventh centuries. In addition to this he included in his writings the teaching of the great exegetes from France and from other European countries. 

When discussing R. Isaiah’s exegesis to some scriptures we find these double sources of influence.

In the article I include his rules of exegesis, a sign that is typical of the Byzantine exegesis. In his rules we find the phrases והרבה תמצא and  דרך המקרא.

"Pri etz hadar" – Fruit of the "Tree of Life": Abstract

"Pri  etz hadar" – Fruit of the "Tree of Life", Beit Mikra vol.59 (2014), no. 2

The Bialik Institute - Publications

  Shemer Arieli

The exact etymological meaning of the biblical term "Hadar" ("("הדר in its full phrase "Pri etz hadar" (""פרי עץ הדר) (Lev 23:40) is an unanswered question. There is no direct evidence that points to the Citron's Jewish traditional view. Actually a doubt was raised over the first appearance of Citron in ancient Israel. Without being based on circumstantial facts, today it can only be argued that it appeared not before the Persian period (fifth to forth centuries). This present article argues that the term "dar" has an independent etymological value in Akkadian language means "everlasting" (as "tree of life"), and it plays a part in the holy "sacred tree" drama in ancient Israel as in Assyrian, there scholars recognized a fruit of a Cedar in an act of water libation on the decorated tree. This argument traces over those who indeed recognize the Cedar's fruit as "Hadar" and confirms their method, by providing an etymological explanation and unique meaning of the sacred drama within the ancient Israel religion between Yahweh and Asherah, his consort.        

'Seventy Years' from Jeremiah to Daniel: Semantics, Interpretation and Apocalypticism: Abstract

'Seventy Years' from Jeremiah to Daniel: Semantics, Interpretation and Apocalypticism,  Beit Mikra vol.59 (2014), no. 2

The Bialik Institute - Publications

Gabriel Barzilai

In one of the visions of Daniel (Chapter IX), the author reinterprets the prophecies of Jeremiah that mention the phrase "seventy years". The new interpretation extends the time until the final redemption from "seventy years" to "seventy weeks of years", i.e., 490 years.

     The reinterpretation is the conclusion of the interpretive process that traces back to the Second Temple period. That outlook linked the expression "seventy years" to concepts of destruction, exile and divine punishment.

      In this paper, it is proposed that the "seventy years" phrase in the prophecies of Jeremiah relates not to destruction and exile, but rather to the semantics employed by royal dynasties. Using this approach, the evolving interpretation of the phrase are examined, and explained as reflecting the deep cultural changes experienced by the exiles of Judah during the Babylonian Exile and the Return to Zion.  

Beit Mikra vol.59 (2014), no. 2: Contents

The Bialik Institute - Publications

CONTENTS  

הריקוד

יוסף עוזר

הָרִקּוּד

https://www.youtube.com/watch?v=-IoQF4BmOms

צְמַרְמֹרֶת. רַק יְהוּדִי מֵבִין אֶת

הַצְּלָלִים

אֶת הַתְּנוּעָה שֶׁל הַגּוּפִים

שָׁרַק הוּא יוֹדֵעַ שֶׁרַבִּים מֵהֶם גּוּפוֹת.

רִקּוּד הַמָּוֶת: קַרְדִּית הַקִּיּוּם

שֶׁחָווּ אִמָּא וְאַבָּא שֶׁלִּי כְּשֶׁבָּאוּ

בְּחֹסֶר כָּל וְתִפְאֶרֶת בַּלֵּב

עִם תִּקְוָה בְּלִי קוֹל

בְּלִי דִּבּוּר. וְהִנֵּה יֵשׁ לָהֶם נִינִים

רַק יְהוּדִי יוֹדֵעַ בְּלַחַשׁ

שֶׁהָרִקּוּד טֶרֶם בָּא לַתְּנוּעָה הַנְּכוֹנָה

שֶׁיֵּשׁ לְכָל עֵשֶׂב, לְטָאָה, בְּנֵי אֱנוֹשׁ.

שֶׁאֵין יְהוּדִי יוֹדֵעַ

מַה יִרְקֹד לַשָּׂטָן בֵּין הָעֵינַיִם

וְאִם נִין אוֹ בֵּן נִין יִהְיֶה שׁוּב צֵל מְרַקֵּד

שרה מלצר, חובת הזכרון במציאות כפולת פנים

תערוכתה של ד“ר שרה מלצר, ’חובת הזכרון במציאות כפולת פנים‘,

עוסקת בדינאמיקה של מציאות קיומית המיטלטלת בין העוצמה של המשכיות החיים בעולם חי וקיים לבין חובת הזיכרון לעולמות שנכחדו בשואה לבלתי השאר שריד. מלצר מבקשת להעלות מאופל השיכחה גם את הניספים מקרובי משפחתה, אבל תוך רצון לחרוג מסיפורה האישי אל הסוגיה הרחבה של החובה לזכור את השואה. פתיחת התערוכה נקבעה ליום הזכרון הבינלאומי לשואה, הוא ה-27 בינואר 2014. התערוכה הוצגה באוניברסיטת תל-אביב, במבואת הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי. האוצר: אריה ברקוביץ.

שש עבודות מתוך התערוכה נבחרו לאוסף ביד ושם , ומאוניברסיטת חיפה פנייה להציג מחדש, בפעם השנייה ,את התערוכה ביום השואה באפריל 2015. 

ארכיטקטורת הזיכרון בונה את השכחה: לקראת יום השואה הבינלאומי

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

במחנה בלזץ

המתרגם של ספרי "אישה אחת" כותב לי כי נתקל בשם של מחנה בו היינו הוריי ואחי ואני אסירים בצרפת של וישי בקיץ 1941 והוא לא מוצא לו זכר במאגרי המידע האינטרנטי. הוא אינו מאיית את השם  כתיקונו, אבל כותב כי ניסה חלופות באיות ואף על פי כן העלה חרס בידו. גם באיות הנכון לא מצא אלא עיירת קיט חסרת אפיונים ייחודיים בדרומה של צרפת. שום מחנה. שום מתקן מעצר. דבר לא. 

אני הייתי שם. אמי ואבי ואחי היו שם. אבל לא הוא ולא כמעט כל העולם כולו יודעים שהיה שם מחנה. נמחק. איננו. לא היה. הוא לא הלך אצל רשימת מחנות הריכוז והעינויים והסלקציה טרם דראנסי ואושוויץ בצרפת. הרשימות שהיו בידו היו של המחנות שהיו לחלק מארכיטקטורת הזיכרון שנבנית אחרי מלחמת העולם השנייה. היא בנויה על הפיכת המחנות ה"פרומיננטיים", הנודעים ביותר לחרפתם, דכאו, בוכנוולד, טרזיין, סוביבור, מיידנק, אושוויץ-בירקנאו, שהיו לסמלי שואה וכמו נועד שמם לשאת את כל האימה כולה בתוכם. הם השמות הנזכרים כמעט בכל האזכרות בבתי הכנסת ובטכסי האזכרה ואי אפשר להעלות דרכם על הדעת מה היה ההיקף הבלתי נתפס של מתקנים בהם נטלו אנשים באורח השיטתי ביותר את צלם האנוש מאנשים אחרים. 

ברכות ליוסף עוזר על זכייתו בפרס ראש הממשלה תשע״ה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

משרד התרבות והספורט הכריז על  י״ג הזוכים בפרסי היצירה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול ז"ל לשנת תשע"ה. אני שמחה לברך את המשורר יוסף עוזר על זכייתו ומאחלת לו המשך יצירה פוריה.

נימוקי ועדת השופטים: ׳שירתו של יוסף עוזר סוחפת, שופעת רגש עז, מחוספסת, מתפשטת לכיוונים לא צפויים, יונקת משורשים מנוגדים. הוא פרסם עד כה ארבעה קבצי שירה: סילן טהור (1981), שם ומלכות (1990), עמק יזרעאל (2013) ו"נשיקת מכחול" (2013). הוא דמות בלתי שגרתית בשירה הישראלית, המהווה סימן דרך חשוב לאפשרות המפגש בין התרבות החילונית והדתית: נולד בירושלים, גדל והתחנך בעמק יזרעאל ולאחר שירותו הצבאי למד בישיבת "אור שמח". היה ממייסדי כתב העת "דימוי", שהיווה גשר בין סופרים ומשוררים דתיים וחילוניים׳.

חברי הוועדה: פרופ' אדיר כהן – יו"ר, פרופ' חמוטל בר יוסף וענת זכריה.

שיריו שהתפרסמו עד כה בבלוג הם: פרשת נח, אשת לוט, אברהם, שרה, יצחק, רבקה, יעקב,  רחל, גל אבני ארמונו של דוד בעמק האלה, זמן אישה (ראו גם מאמרי: הזמנה לשיר ׳זמן אשה׳).

אשת לוט

יוסף עוזר

אֵשֶׁת לוֹט

אשת לוט מעשה ידיה של הפסלת קטה אפרים מרכוס

הִבַּטְתְּ לְאָחוֹר

כִּמְעַט גָּמַרְתְּ לִסְפֹּר

אֶת כָּל הַחֹרִים

בַּמִּלְחִיָּה שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה.

דּוֹרוֹת צָפוּ בָּךְ

תּוֹשָׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם

הוֹלֶכֶת וּנְמַסָּה,

וְלֹא לָמְדוּ מִשִּׁעוּר הַקּוֹמָה שֶׁלָּךְ

דָּבָר אוֹ שְׁנַיִם

עַד קַמְצָא וּבַר קַמְצָא.

סומים ועיוורים בעיניים פקוחות לרווחה: וינייטה לפרשת בא

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

ההיסטוריה הייתה משתנה אילו לא התגרו המושלים  בבלתי נמנע. 

סבינה סעד, עבדים היינו

מושלים מוקפים יועצים, רובם חכמים ונבונים ובקיאים בהלכות שלום ומלחמה ומשפט וכלכלה וחברה, היודעים לחשב שכרו של צעד נבון והפסדו של צעד יצרי ונמהר, וחזקה עליהם שהם מאירים עיני אדונם בטרם יחליט לאן, בין כה לבין כה, הוא פונה ללכת. אם יאמרו למלך כי פניה לשמאל מוליכה אותו באורח בלתי נמנע לאסון, צריכים היו לצפות כי המלך יפנה ימינה, ואם יאמרו לו כי ימין הולכת אל הרעה הבלתי נמנעת, צריכים לבטוח בו כי יצא בדרך המשמאילה. הרשומות מכחישות את ההנחה הרציונאלית הזאת. מעשה רציונאלי הוא מעשה העולה בקנה אחד עם הטובה הגלומה בו לעושיה. אדם ההולך במודע אל יעדים הסותרים את טובתו, איננו רציונאלי. אבל כאמור, דברי הימים משופעים בעדויות על החלטות הנוגדות לא רק את חוכמת היועצים אלא אפילו את חוכמת המלכים עצמם, היודעים כי יצריהם, יהיו אשר יהיו, או הפוביות הכפייתיות, דוחקים בהם לבחור בדרך המוליכה על פי כל אמת תבונה אל התהום, והם מכחישים את התבונה או אומרים לנפשם ביוהרה כי הם נבונים מן התבונה עצמה, והולכים סומים ועיוורים, בעיניים פקוחות לרווחה, אל מפלתם הוודאית. 

מאגרים - המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית

המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית מרכז מידע על גילגולי המשמעות של מילים בלשון העברית על ציר הזמן.  

׳מפעל המילון ההיסטורי אסף את כל החיבורים הכתובים עברית למן חתימת המקרא ועד סוף תקופת הגאונים כפי שהם נתונים בכתבי היד הטובים ביותר המצויים בספריות העולם, ומבחר גדול של הספרות העברית מאמצע המאה השמונה-עשרה עד קום המדינה על פי נוסחם הראשון שבדפוס׳. המפעל הוא פרי עמלם של עשרות חוקרי הלשון העברית לתחומיה, וכן מומחים לספרות, לתלמוד וללשונות הנוגעות לטקסטים המעובדים. המפעל נמשך כבר למעלה מיובל שנים. העורך הנוכחי (השלישי במספר) הוא פרופ' חיים א׳ כהן. הערכים במילון נפתחים במילת הערך (הלֵמָה בלעז) כשהיא מנוקדת; אחר כך בא מידע על  משקלה ועל ניקודה במסורות העבריות; על תפוצתה במאגר; על התיעוד הראשון שלה בעברית (מקרא או מאוחר יותר); ועל התיעוד הראשון שלה במאגר המילון. כן באה בערך הגדרת המילה, דוגמאות לשימושה והערות אטימולוגיות. 

בת פרעה

עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

נופֵי הגֹמא בְּקולהּ.

סבינה סעד, משה בתיבה

וָתֵרֵד.

וְנערותיה עִמהּ.

יאור אדום עצל פיהק מולה.

עלי נוּפר נשאו עִנבי דמעות :

אַדְוות קלות אֵברי גופות 

של יְלוּדים

משבט העברים.

ותרד .

ונערותיה עמה.

יאור עצל ומתפתל,

יאור עצל ומתעקל,

יאור עצל ללא גלים,

רק תלתלים של

תינוקות מתים.

אמת מארץ תצמח: וינייטה לפרשת וארא התשע"ה

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

סבינה סעד, הסנה הבוער

...והעידן ההוא , איך קיימו בו "דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל " (ויקרא י"ט,ב')? על איזו בימה עמד משה כבד הפה והלשון ודיבר, ומול, איזה מרחב כיסו האנשים והנשים של כלל עדת בני ישראל ושמעו? ואפילו היה משה אורטור, מה היה משמע "דַּבֵּ֞ר", ואפילו היה קולו רם מקולם של רמי הקול בילודי אישה, עד לאיזה מרחק יכול היה הקול הזה להגיע? דברים שאנו קוראים אותם בספרי חיינו דורות דורות מאז עומדנו על דעתנו, כגון "לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ" (שם,ט"ו) שנאמרו מפי משה באזני כל העם באותו מעמד, איך נאמרו, ואיך נשמעו, ואיך אומצו על ידי האומה כולה, אז ומאז, כתשתיות הנושאות את מבני המוסר והדין והמשפט על יסודותיהם?

חיים קשים

רות נצר

רות נצר, יעקב

חַיִּים קָשִׁים הָיוּ לְיַעֲקֹב. 

וְאֵיזֶה מְחִיר הָיָה עָלָיו לְשַׁלֵּם

כְּדֵי לִזְכּוֹת בַּבְּכוֹרָה

וּכְדֵי לִזְכּוֹת בָּאִשָּׁה הָאֲהוּבָה

שֶׁתָּמוּת עַל פָּנָיו

וּכְדֵי לִזְכּוֹת בְּבִרְכַת הָאֵל 

עִמּוֹ נֶאֱבַק וְשָׂרָה

וּכְדֵי לַחְזוֹת מֵחָדָשׁ בִּפְנֵי 

בְּנוֹ יַקִּירוֹ 

שֶׁנִּטְרַף מֵעָלָיו

בית המקדש וארמון שלמה - מבט חדש לאור הארכיאולוגיה

יוסף גרפינקל, מדלן מומצוגלו, בית המקדש וארמון שלמה - מבט חדש לאור הארכיאולוגיה, הוצאת קורן, ירושלים תשע״ד

הספר מציע שחזור חדש לארמון שלמה ולבית המקדש, בהתבסס על נתונים משתי חפירות חדשות: חורבת קיאפה ומוצא. הספר מעוטר בכ-200 איורים. 

הוצאת קורן

בית המקדש משך את תשומת לב האנשים מאז הקמתו ועד היום. כל דור ניסה להבין את תיאור המקדש, המופיע במסורת המקראית, בהתאם לנתונים שהיו בידיו. בשלוש השנים האחרונות נחשפו בחפירות הארכאולוגיות בחורבת קיאפה שבעמק האלה, ובמוצא שליד ירושלים, נתונים חדשים על אודות ארכיטקטורת מקדשים בממלכת יהודה. התאריך הקדום של אתרים אלו, במאות העשירית והתשיעית לפסה"נ, הביא למהפכה בהבנת תיאור המקדש והארמון, שנבנו על ידי שלמה המלך בירושלים ממש באותה התקופה. בעקבות דגם מקדש מאבן מחורבת קיאפה התאפשר למחברים להציע פירוש חדש למונחים שונים: צלעות, מחזה, חלוני שקופים אטומים ושקופים.

הַ שֵּׁ ם - בִּנְטִיַּת הַפֹּעַל הוה

משה שפריר, משורר

כֹּה אָמַר לְתַלְמִידָיו הָרַב-הַמּוֹרֶה:
לֶהֱוֵי יָדוּעַ: הַשֵּׁם הֹוֶה, הַשֵּׁם הָוָה וִ יהֱוֶה;

‏ בְּאוֹר־פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן

אֲבָל הוּא לֹא נֶהֱוָה וְלֹא יֵהָוֶה,

הוּא לֹא מְהֻוֶּה, וְלֹא יְהֻוֶּה

וְגַם כָּל-פַּעַם מֵחָדָשׁ אֵינוֹ מִתְהַוֶּה,

אֶלָּא תָּמִיד הָיָה הַשֵּׁם רַק הֹוֶה, מְהַוֶּה וּמְצַוֶּה

וְרַק לַנְּבִיאִים הוּא, לִפְעָמִים, הָיָה נִגְלֶה

וְהוּא גַּם בַּעַל שֵׁם מְפֹרָש, שֶׁלּא נֶהֱגֶה.

הַפֹּעַל  הָ וֹ ה אָמְנָם לֹא קַיָּם בְּבִנְיָן הִפְעִיל,

אֲבָל בַּעַל הַשֵׁם הַמְפֹרָשׁ - הוּא הַבּוֹרֵא

וְהַמְחַיֶּה, הַגּוֹאֵל, הַשּׁוֹפֵט וְהַמַּפְעִיל 

שֶׁגּוֹרֵם לַכֹּל לִהְיוֹת, בֵּין אִם נִרְצֶה

וּבֵין אִם נְסָרֵב לְכָך בַּעֲלִיל .

שֵׁמוֹת דְּמוּיֵי פְּעָלִים וּשְׁמוֹת-עֶצֶם

משה שפריר, משורר

בְּעִקְבוֹת פָּרָשַׁת הַשָׁבוּעַ שֶׁל תְּחִלַּת סֵפֶר שְׁמוֹת

וּבוֹ שְׁמוֹת בְּנֵי מִשָׁפָּחַת יַעֲקֹב שֶׁיָּרדוּ מִצְרָיְמָה

 .

כְּמוֹ שֶׁשָּׁאַל הָרוֹזֵן הָרוּסִי אֶת רַעְיָתוֹ:

לָמָּה זֶה נָטַשְׁתְּ אוֹתִי נַטָּשָׁה?

- כָּךְ אוּלַי אָמַר הָאָדָם הָרִאשׁוֹן עַל אִשְּׁתּוֹ:

חָוִיִתִי חֲוַיַּת-אֲהָבָה עַזָּה עִם חַוָּה.

וְאוּלַי גַּם אָמַר עַדְרִיאֵל הַמּחֹלָתִי לְאִשְּׁתּוֹ:

מֵרַב, מֵרַב בַּת-שָׁאוּל - קָצָה נַפְשִׁי

מֵרֹב הַבָּנִים שֶׁיָּלַדְתְּ לִי, תְּנִי לִי בַּת!

וּבְדוֹמֶה לְכָךְ אוּלַי שָׂח יַעֲקֹב לְלָבָן:

אֲנִי לֵאֶה מְאֹד מִלֵּאָה רַכַּת-הָעֵינַיִם

וְגַם עָיֵף אֲנִי מִשֵּׁשֶׁת הַבָּנִים שֶׁיָּלְדָה לִי.

אָנָּא אֱמֹר לָהּ - הָבִיאִי לְיַעֲקֹב גַּם בַּת;

קַבְּלִי עָלַיִךְ אֶת דִּינִי וִיהִי שְׁמָהּ דִּינָה.

לשון הקודש ולשון החול - השפה העברית והזהות הישראלית: פרקים בהיסטוריה המיסטית של הלשון [חלק ב]

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

*למאמר שני חלקים. חלק א נמצא כאן.

[ח]. לשון הקודש בעולמם של חכמים

בלשון התנאים, שדוברה החל מהמאה הראשונה לספירה, הכינוי המקובל לשפה העברית המקראית היה 'לשון הקודש' (משנה, סוטה, פרק ז', משנה ב'; בבלי, סנהדרין, כא ע"ב), כדי להבדיל את השפה העברית העתיקה מהלשון המדוברת שהייתה מעורבת עם הלשון הארמית, אשר שימשה לשון חול. במסורת חכמים, שהתמודדה עם הגירה מהארץ ועם עליית משקלן של הארמית והיוונית בקהילות יהודיות שונות ועם צמיחת מוקדי הנהגה ויצירה חלופיים בארצות שונות, והתאמצה לשמר את ייחודה המקודש של השפה העברית ותלותה בארץ ישראל, נאמר: "כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקודש... וקורא קריאת שמע בבוקר ובערב, יהא מבושר שבן עולם הבא הוא" (ירושלמי, שקלים ג, ג; יד ע"ב). על פי מסורות שונות בספרות ההיכלות ובתלמוד, התפילה בבית הכנסת נאמרת רק בעברית, משום שמלאכי השרת אינם מבינים ארמית אלא עברית בלבד (היכלות זוטרתי; בבלי, סוטה לג ע"א).

לשון הקודש ולשון החול - השפה העברית והזהות הישראלית - פרקים בהיסטוריה המיסטית של הלשון [חלק א]

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

לזכרו של גרשם שלום, אדם שהרחיק ראות

* למאמר שני חלקים. חלק ב נמצא כאן. 

א.  מבוא

היסטוריונים של מדינת ישראל במאה העשרים ושתיים אשר יקראו במציאות תרבותית שמעוררת לא פעם את התחושה שאין בין חלקיה השונים שמץ סולידאריות או ערבות הדדית, ואף יקראו בתקשורת האלקטרונית ובתגובות הקוראים המתלהמות, המשקפות שנאה, עוינות, תיעוב וביזוי חסר רסן בחסות האנונימיות של הטוקבקים, ומלמדות על מתיחות רבה ועל אלימות בין מגזרי האוכלוסייה השונים, החרדים מפני התממשות האיומים של מלחמת אחים או ירידה המונית מן הארץ – ישאלו, קרוב לוודאי, מה היה הגורם שליכד את כל הפלגים והשסעים האלה, שלא נותרה ביניהם תחושת שותפות גורל או אחריות משותפת.

שירת דבורה הנביאה

שירת דבורה הנביאה, מספר שופטים ד' ה'. יצירה תנכ"ית באורך: 19:05 דקות. לחן ושירה: שושיה בארי דותן עיבוד תזמורתי והפקה מוסיקאלית: עופר המרמן ציור: איריס וקסלר. בהשתתפות מקהלה וקריין. הוקלט באולפני: SPS.

פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי

נויה שגיב, מורה תל אביבית למקרא. חברה בצוות מקרא במטח, דוקטורנטית  באונ' חיפה.

שיה"ש ה, ב-ח

באתי לגני

ב אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי-לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא-טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה. ג פָּשַׁטְתִּי אֶת-כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת-רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם.  ד דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו.

עכשיו תחליטי, השולמית. זה הזמן להכריע בבורסת מניות התאווה, התשוקה, החשק, האהבה. עד עכשיו שיחקת יפה את המשחק. שושנה, עולה מן המדבר, תלך תבוא, פותחת, סגורה. נוכחת מפתה, בורחת בחן, לא בריצה.  זה נכון, מולך יריב ראוי. מכיר גם הוא את כללי המשחק ומשחק לא רע. עכשיו תחליטי מה את עושה. פותחת את הדלת או ממשיכה במשחק?

כי חולת אהבה אני

‏נויה שגיב, מורה תל אביבית למקרא. חברה בצוות מקרא במטח, דוקטורנטית  באונ' חיפה

LOVE Stamp, 8c, 1973,
designed by Robert Indiana

כִּי־חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי (שיה"ש ב 5)

חולה.
לא שמחה, לא מאושרת.
חולה מאהבה.
רק אני יודעת על לילות הנצח ללא שינה.
על התהום הנפערת בחלל הבטן החסר תמיד.
על הפצע המדמם כל הזמן. כל הזמן. כל יום, כל היום. בלילה גם.
על סף הבכי המאיים כמו הר געש בכל נגיעה.

מה היה לנו, מה היה לאדם: וינייטה לפרשת שמות התשע"ה

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

סבינה סעד, ויטרז׳, השבטים*

הבריות נוטות לרכון על ספרי דברי הימים הכותבים את סיפור עבר ארצם ומולדתם, תולדות אבותיהם הרחוקים, שושלות מלכיהם בחצרות תככיהם, מלחמות מצביאיהם ותבוסות כובשיהם ומדכאיהם, גדולי חכמי הדורות שהרחיבו את לשונם, שכבשו כיבושי מדע בשמם, שהפליאו ליצור באמנויות הבמה, והמוסיקה, והציור והפיסול שהעניקו  לבני עמם ייחוד ועוצמת רוח המבקשת את הנצח. הן עושות את ההיסטוריה למדפי ספרים עמוסים אין מספר, שאינם חוברים יחדיו  ל "זֶ֣ה סֵ֔פֶר תּוֹלְדֹ֖ת אָדָ֑ם" (בראשית ה',א'). ההכרח לא יגונה. אלפי שנות שושלות סין צלחו את הזמן בשפה שאינה ידועה לאלפי שנות נדודי השבטים שחצו את ערבות אסיה ואירופה בלשונות שריסקו בשונותם את המרחב לממלכות ולנסיכויות ולדוכסויות, ואי אפשר שצאצאי הקמרים בקמבודיה ולאוס יעמיקו להתוודע למה שמצית את דמיונם של צאצאי האצטקים ובני המאייה בדרום אמריקה, ועוד ועוד.

שׁמגר בּן-ענת: חמשיר

משׁה שׁפריר, משׁוֹרֵר וחוֹקֵר, גֵאוֹלוג וּמַרצֶה

שׁמגר בּן-ענת

מַעֲשֶׂה בְּגִבּוֹר לֹא-יָדוּעַ,

שֶׁבְּטֶרֶם עָלָה עַל יָצוּעַ

- הוּא הִכָּה בַּפְּלִשְׁתִּים

שֵׁשׁ מֵאוֹת מוּמָתִים...

וְלַמְרוֹת זֹאת אֵינֶנּוּ יָדוּעַ.

באור הלהבה האחרונה: וינייטה לפרשת ויחי התשע"ה

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

מכל המלאכים המשוטטים יומם וליל בכל הארץ לשמור על ביטחונם של בני האדם,

בחר יעקב, הסב הישיש, במלאך  שגאל אותו, לשמור בברכה את נכדיו אפרים ומנשה. "הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכָּל־רָ֗ע יְבָרֵךְ֘ אֶת־הַנְּעָרִים֒ וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ" (בראשית מ"ח ,ט"ז). לכל איש ולכל אישה מלאכים שצוו להם, אך להם לבדם. כל אדם צריך שמירה על פי כוחו ועל פי חולשותיו, ועל פי מעשיו או מחדליו, על פי הדרך בה הוא הולך ועל פי החניה בה הוא חונה. הסכנות המקיפות אותו והטמונות לארוב לו אינן זהות לעולם לאלה המקיפות את זולתו והטמונות בשולי השבילים שדורך חברו. ביטחונו תלוי במלאכים משלו. לפיכך אמרו כי כבר במעי אימו בוראים לו לאדם שני מלאכי השרת המלווים אותו מיום הפקידה ועד ליום בו יחזיר נשמתו לקונו, והטעימו להדגיש שמלאכות או שליחות זאת היא אישית משני עבריה, ואינה ניתנת לא להעברה ולא לשיתוף, כשם שהרעות מפניהן ראוי לו לאדם להישמר אינן ניתנות להעברה. הן מאיימות על פי מה שגוזר עליהן המאוים, והפסוק "כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ" (תהלים צ"א,י"א), כמו אומר כי על פי דרכיך מצווים לך מלאכיך.