הַ שֵּׁ ם - בִּנְטִיַּת הַפֹּעַל הוה

משה שפריר, משורר

כֹּה אָמַר לְתַלְמִידָיו הָרַב-הַמּוֹרֶה:
לֶהֱוֵי יָדוּעַ: הַשֵּׁם הֹוֶה, הַשֵּׁם הָוָה וִ יהֱוֶה;

‏ בְּאוֹר־פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן

אֲבָל הוּא לֹא נֶהֱוָה וְלֹא יֵהָוֶה,

הוּא לֹא מְהֻוֶּה, וְלֹא יְהֻוֶּה

וְגַם כָּל-פַּעַם מֵחָדָשׁ אֵינוֹ מִתְהַוֶּה,

אֶלָּא תָּמִיד הָיָה הַשֵּׁם רַק הֹוֶה, מְהַוֶּה וּמְצַוֶּה

וְרַק לַנְּבִיאִים הוּא, לִפְעָמִים, הָיָה נִגְלֶה

וְהוּא גַּם בַּעַל שֵׁם מְפֹרָש, שֶׁלּא נֶהֱגֶה.

הַפֹּעַל  הָ וֹ ה אָמְנָם לֹא קַיָּם בְּבִנְיָן הִפְעִיל,

אֲבָל בַּעַל הַשֵׁם הַמְפֹרָשׁ - הוּא הַבּוֹרֵא

וְהַמְחַיֶּה, הַגּוֹאֵל, הַשּׁוֹפֵט וְהַמַּפְעִיל 

שֶׁגּוֹרֵם לַכֹּל לִהְיוֹת, בֵּין אִם נִרְצֶה

וּבֵין אִם נְסָרֵב לְכָך בַּעֲלִיל .