יום רביעי, 31 בינואר 2018

כלב כבעל-חיים וכשם אדם במקרא


ד״ר אילן אבקסיס, מכללת גורדון




כֶּלֶב וכָּלֵב - מה ביניהם?


כולנו מכירים את המימרה ש'הכלב הוא ידידו הטוב של האדם'. אבל במזרח הקדום (ועד ימנו אגב), היחס לכלב היה יחס דו ערכימצד אחד ידידו הטוב של האדםומצד שני כינוי גנאי בזוי.
הצגת הכלב כחיה עלובה נזכרת הן במקרא והן במקורות חוץ מקראייםהיות ואדם קרוב אצל עצמונתחיל במקרא כמובן.
בסיפור דוד וגליית נכתבוַיִּקַּח (דודמַקְלוֹ בְּיָדוֹוַיִּבְחַר-לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי-אֲבָנִים מִן-הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר-לוֹ וּבַיַּלְקוּטוְקַלְעוֹ בְיָדוֹוַיִּגַּשׁאֶל-הַפְּלִשְׁתִּימא וַיֵּלֶךְהַפְּלִשְׁתִּיהֹלֵךְ וְקָרֵבאֶל-דָּוִדוְהָאִישׁ נֹשֵׂא הַצִּנָּהלְפָנָיומב וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת-דָּוִדוַיִּבְזֵהוּכִּי-הָיָה נַעַרוְאַדְמֹנִי עִם-יְפֵה מַרְאֶה.  מג וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּיאֶל-דָּוִדהֲכֶלֶב אָנֹכִיכִּי-אַתָּה בָא-אֵלַי בַּמַּקְלוֹת?; וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת-דָּוִדבֵּאלֹהָיו (שמואל א' י"ז 40 – 43).
קודם כל יש להרוג תיקן אימתנידוד תואר כאדמוניהתואר 'אדמוני' במקרא מתייחס לצבע העורלא לצבע השיערלדוד היה עור אדמדם ורדרדכמו של תינוק שבא לכם לנשק ולצבוטדוד לא היה ג'ינג'יכלומר אולי הוא היהאבל זה לא כתוב בשום מקוםגליית החמוש היטב ראה את דוד הולך אליו עם מקלסביר שהקלע הושם בחגורהולא נראה על ידי גלייתעד שהיה מאוחר מידיגליית המופתע לא הבין מדוע דוד בא אליו במקל בלבדהלוא מקל משמש לגירוש כלבים… וזה מה שהוא שאל… הֲכֶלֶב אָנֹכִיכִּי-אַתָּה בָא-אֵלַי בַּמַּקְלוֹתגליית נעלב מעצם השוואתו לכלב.
כשדוד ברח מפני שאולולאחר שכרת את כנף מעילו של שאולדוד השווה עצמו לכלבואף הפגין בקיאות בבעיות של כלביםכַּאֲשֶׁר יֹאמַרמְשַׁל הַקַּדְמֹנִימֵרְשָׁעִיםיֵצֵא רֶשַׁעוְיָדִילֹא תִהְיֶה-בָּךְ.  יד אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵלאַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף:  אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵתאַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד (שמואל א' כ"ד 13 – 14).
לאחר מות שאול סופרוּלְשָׁאוּל פִּלֶגֶשׁוּשְׁמָהּ רִצְפָּה בַת-אַיָּהוַיֹּאמֶר (איש בשת בן שאול), אֶל-אַבְנֵרמַדּוּעַ בָּאתָהאֶל-פִּילֶגֶשׁ אָבִי (איתות ברור לגבי כוונות השלטון של אבנר). ח וַיִּחַר לְאַבְנֵר מְאֹד עַל-דִּבְרֵי אִישׁ-בֹּשֶׁתוַיֹּאמֶר הֲרֹאשׁ כֶּלֶב אָנֹכִי אֲשֶׁר לִיהוּדָההַיּוֹם אֶעֱשֶׂה-חֶסֶד עִם-בֵּית שָׁאוּל אָבִיךָ אֶל-אֶחָיו וְאֶל-מֵרֵעֵהוּוְלֹא הִמְצִיתִךָ בְּיַד-דָּוִדוַתִּפְקֹד עָלַי עֲוֹן הָאִשָּׁההַיּוֹם (שמואל ב' ג'  – 8).
דוד רצה לעשות חסד עם מפיבשת בן יונתן בן שאולוהזמין אותו להיות סמוך על שולחן המלך בירושלים (למעשה מפיבשת היה אסיר בכלוב של זהבבתור צאצא של שאול הוא היווה איום על שלטון דוד): וַיָּבֹא מְפִיבֹשֶׁת בֶּן-יְהוֹנָתָן בֶּן-שָׁאוּלאֶל-דָּוִדוַיִּפֹּל עַל-פָּנָיווַיִּשְׁתָּחוּוַיֹּאמֶר דָּוִד מְפִיבֹשֶׁתוַיֹּאמֶר הִנֵּה עַבְדֶּךָ.  ז וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד אַל-תִּירָאכִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן אָבִיךָוַהֲשִׁבֹתִי לְךָאֶת-כָּל-שְׂדֵה שָׁאוּל אָבִיךָוְאַתָּהתֹּאכַל לֶחֶם עַל-שֻׁלְחָנִיתָּמִיד.  ח וַיִּשְׁתַּחוּוַיֹּאמֶר מֶה עַבְדֶּךָ:  כִּי פָנִיתָאֶל-הַכֶּלֶב הַמֵּת אֲשֶׁר כָּמוֹנִי. (שמואל ב' ט' 6 – 8). מפיבשת ניסה להמעיט מערכואבל ללא הצלחהבהזדמנות הראשונהלאחר מרד אבשלוםדוד יקצץ את כנפי מפיבשת.
כשדוד ברח מאבשלום סופרוּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִדעַד-בַּחוּרִים (מקום לא מזוההמזרחית לירושלים); וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית-שָׁאוּלוּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן-גֵּרָאיֹצֵא יָצוֹאוּמְקַלֵּל.  ו וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת-דָּוִדוְאֶת-כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִדוְכָל-הָעָםוְכָל-הַגִּבֹּרִיםמִימִינוֹוּמִשְּׂמֹאלוֹ.  ז וְכֹה-אָמַר שִׁמְעִיבְּקַלְלוֹצֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִיםוְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל.  ח הֵשִׁיב עָלֶיךָ יְהוָה כֹּל דְּמֵי בֵית-שָׁאוּלאֲשֶׁר מָלַכְתָּ תַּחְתָּווַיִּתֵּן יְהוָה אֶת-הַמְּלוּכָהבְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָוְהִנְּךָבְּרָעָתֶךָכִּי אִישׁ דָּמִיםאָתָּה.  ט וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן-צְרוּיָהאֶל-הַמֶּלֶךְלָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּהאֶת-אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְאֶעְבְּרָה-נָּאוְאָסִירָה אֶת-רֹאשׁוֹ (שמואל ב' ט"ז 5 – 9).
כאשר אלישע נבא את מות בן הדד נכתבוַיַּעֲמֵד אֶת-פָּנָיווַיָּשֶׂם עַד-בֹּשׁוַיֵּבְךְּאִישׁ הָאֱלֹהִים (אלישע הכוונהיב וַיֹּאמֶר חֲזָאֵלמַדּוּעַ אֲדֹנִי בֹכֶהוַיֹּאמֶר כִּי-יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָהמִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹגוְעֹלְלֵיהֶם תְּרַטֵּשׁוְהָרֹתֵיהֶם תְּבַקֵּעַ.  יג וַיֹּאמֶר חֲזָהאֵלכִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶבכִּי יַעֲשֶׂה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּהוַיֹּאמֶר אֱלִישָׁעהִרְאַנִי יְהוָה אֹתְךָ מֶלֶךְ עַל-אֲרָם (מלכים ב' ח' 11 – 13).
גם מקורות חוץ מקראיים מזכירים את הכלב ככינוי ליצור בזוי ועלובכך באחד ממכתבי  לכיש (תחילת המאה השישית לפני הספירה). נקרא את תחילת המכתבאל אדוני יָאוּשיַרְא ה' את אדוני העת הזה שלוםמי עבדך כלבכי שלח אדוני ספר המלך (ספר בלשון המקרא משמעו מכתבואת ספרי השרים לאמר קרא נא (לכיש 6). כותב המכתב מדמה עצמו לכלבלעומת מפקדו.
ובמכתב אחראל אדוני יאושישמיע ה' את אדוני שמועות שלוםעתה כיום עתה כיוםמי עבדך כלבכי זכר אדוני את עבדויבכר (בכ"ףכלומר יעדיףה' את אדונידבר אשר לא יְדָעָתוֹ (לכיש 2).
ודוגמה אחרונה לטקסט חיצוניהיא טקסט חיתי שהתגלה בכניש מהמאה ה-19 לפני הספירהגם כאן נקרא רק חלק מהמכתבששלח אַנֻם חַרבִּי שליט מַמַה אל וַרשַמַה שליט כנישכה אמר אַנֻם חַרבִּי שליט ממהאמור  לוַרשַמַה שליט כנישכך כתבת לי (והנה ציטוט דבריו): 'הַתִישָמָאי הוא עבדי ואני יכול לשלוט בוואילו אתה שלוט בצֻבּחָאִי'. אם אכן הַתִישָמָאי כלבך הואמדוע הוא רב עם שליטים אחריםצֻבּחָאִי עבדי הואהאם הוא רב עם שליטים אחריםהאם הַתִישָמָאי הפך לשווה דרגה עמנו?. כלב הוא שם נרדף לעבד כפוף.
אבל מצד שנייש לכלב יחס חיוביהייתה משפחה כזומשפחת הכליבים היתה ככל הנראה קבוצה אתנית מקורבת לעם ישראלשנטמעה במהלך השנים בשבט יהודהוהאב המייסד שלההפך באופן ספרותילאחד ממנהיגי השבטיש הסבורים כי הכלבים היו משפחה בתוך שבט הקנזים (מיד נעסוק בכך), ויש הסבורים כי הכליבים היו קרובים לקנזיםאבל לא זהים להםמשפחה חשובה של הכליבים נזכרים (כמה לא מפתיעבסיפור על דוד (שעושה רושם של חובב כלביםונבל הכרמליוְאִישׁ בְּמָעוֹן וּמַעֲשֵׂהוּ בַכַּרְמֶלוְהָאִישׁ גָּדוֹל מְאֹדוְלוֹ צֹאן שְׁלֹשֶׁת-אֲלָפִיםוְאֶלֶף עִזִּיםוַיְהִי בִּגְזֹז אֶת-צֹאנוֹבַּכַּרְמֶלג וְשֵׁם הָאִישׁ נָבָלוְשֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִלוְהָאִשָּׁה טוֹבַת-שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַרוְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים וְהוּא כלבו (כָלִבִּי) (שמואל א' כ"ה 2 – 3). אזכור היותו כליבירומז כיבעת האירועים הכליבים טרם נטעמו לחלוטין בשבט יהודהאולי נישואי דוד משבט יהודה עם אשה כליבית בכירההאיצה את האיחודמי יודע?
יש המשערים כיהאב המייסד של השבטכלב בן יפונהשולב באופן ספרותיבקורות שבט יהודהוַיְדַבֵּר יְהוָהאֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹרב שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁיםוְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַןאֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵןלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיותִּשְׁלָחוּכֹּלנָשִׂיא בָהֶם.  ג וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָןעַל-פִּי יְהוָה:  כֻּלָּם אֲנָשִׁיםרָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה… ו לְמַטֵּה יְהוּדָהכָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה … ל וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָםאֶל-מֹשֶׁהוַיֹּאמֶרעָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּכִּי-יָכוֹל נוּכַללָהּ  (במדבר י"ג). בהמשך נזכרו כלב ויהושעכיחידים מדור המדבר שיזכו להכנס לארץ.
תופעה דומה אגבהתרחשה עם הקנזים (בין אם הכליבים היו חלק מהם ובין אם לאו), שגיבורם עתניאל בן קנזאף הוא הפך לגיבור יהודאיואף מופיע בספר שופטים כשופט הראשוןרמז לקרבה בין הכליבים לקנזים יש בציון כלב בן יפונה כאחיו הגדול של עתניאל בן קנז (יש המייחסים את האחוה לאם משותפתאבל בימי המקרא האחוה היא של לפי האבלא האםבמקרים מיוחדים צוין שמדובר באחים גם מאםכמו אבשלום ותמר למשל).
רמז לקרבה בין הכליבים לקנזים נרמז גם בסיפור על הענקת חברון לכלב על ידי יהושעוַיִּגְּשׁוּ בְנֵי-יְהוּדָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַבַּגִּלְגָּלוַיֹּאמֶר אֵלָיוכָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי… יג וַיְבָרְכֵהוּיְהוֹשֻׁעַוַיִּתֵּן אֶת-חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּהלְנַחֲלָה.  יד עַל-כֵּן הָיְתָה-חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּילְנַחֲלָהעַדהַיּוֹם הַזֶּה (יהושע י"ד 6 – 13).
בני אדם הקרויים בשם בעלי חיים נפוצים במקרא: חמורעכבור (עכבר), שפןחולדהפרעושנחשון (נחש), יעלודבורהועל כן לא נתפלא שיש גם כלב (כלב).
מי שמכיר את השם האנגלי kaleb זהו כלב שלנו ואני מזכיר את מייג'ור מייג'ור ממלכוד 22, ששמו הוא כיילב מייג'ור.
ברשימות היחס של דברי הימים נזכרים בחור בשם כלב בן חצרון ובחור בשם כלב בן חוריש הסבורים כילאור הזיקה לחברון מדובר בכלב בן יפונהואולי חור הוא שיבוש של חצרוןאוליאני סבור שלאוְכָלֵב בֶּן-חֶצְרוֹןהוֹלִיד אֶת-עֲזוּבָה אִשָּׁהוְאֶת-יְרִיעוֹתוְאֵלֶּה בָנֶיהָיֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן.  יט וַתָּמָתעֲזוּבָהוַיִּקַּח-לוֹ כָלֵב אֶת-אֶפְרָת (אולי רמז למישהי מאזור בית לחםהיא אפרת), וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-חוּר… כד וְאַחַר מוֹת-חֶצְרוֹןבְּכָלֵב אֶפְרָתָהוְאֵשֶׁת חֶצְרוֹןאֲבִיָּהוַתֵּלֶד לוֹאֶת-אַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ… מב וּבְנֵי כָלֵב אֲחִי יְרַחְמְאֵלמֵישָׁע בְּכֹרוֹ הוּא אֲבִי-זִיףוּבְנֵי מָרֵשָׁהאֲבִי חֶבְרוֹן.. מו וְעֵיפָה פִּילֶגֶשׁ כָּלֵביָלְדָה אֶת-חָרָן וְאֶת-מוֹצָא וְאֶת-גָּזֵזוְחָרָןהֹלִיד אֶת-גָּזֵז… (דילוג קלנ אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי כָלֵבבֶּן-חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָהשׁוֹבָלאֲבִי קִרְיַת יְעָרִים (דברי הימים א' ב' 18 – 50).
הנסיון להתחקות אחר הקשרים בין בני כלב השונים לבין עצמם הוא ענין לגינאולוגים משועממיםוחורגים מהאופק של פרק זהאבל מסתבר שכלב הוא אדם רב מעלליםורב ילדים.

מתוךד״ר אילן אבקסיסדברי הימים שידורון על המקרא והמזרח הקדוםאנשים ארועים יצירות. 
להאזנה לפרקדבר היום – פרק 35: כלב בן כלב תבוא מחר בעוד יומיים – על כלב כשם תואר

אין תגובות:

פרסום תגובה