יום שני, 29 בינואר 2018

אני מאמינה: ערכים, זהות ועתידה של מדינת ישראל

נעמי סרוקה, מורה ומחנכת*


סוגיות מפתח בנוגע לזהות ולערכים מחייבות התייחסות בימים אלה של דיון גורלי במהותו של חוק הלאום. כל מי שמאמין בשיוויון, מוסר, צדק חברתי וערבות לכל אדם, וחש מחויב לקדמם, חייב להתייחס לאמונה היהודית לא רק לפי הדרכים בהן היא מיושמת היום, אלא בעיקר לפי הערכים המרכזיים אליהם האמונה היהודית התחייבה מראשיתה, ושאליהם חובתנו להחזיר ולקדם את המדינה היהודית. הערכים היהודיים האמיתיים הם אמונה בשיוויון כל אשה ואיש, ללא הבדל אם הם יהודים או לא, ובעקרונות המוסר, החירות והצדק החברתי לכל. המפתח הערכי והמעשי לתיקון לאומי, אזרחי וחברתי נמצא במחויבות משותפת רחבה לערכים אלה תוך הדגשת היותם עיקרי היהדות. 

 מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. אחת מסוגיות המפתח בעיסוק בזהות המדינה ובערכיה היא הדיון הנפוץ והשגוי בנושא היחסים בין הערכים היהודיים לבין הערכים הדמוקרטיים. דיון זה מתנהל בניגוד למגילת העצמאות ובניגוד למורשתו הרוחנית והתרבותית של העם היהודי לדורותיו, על רקע תקופתו. יש לנושא זה השלכות חינוכיות, ציבוריות ומשפטיות כבדות משקל. לכן חובה על כולנו לנסות לתקן, ואת זאת אנסה להציע ולנמק.  
אתמקד בעיקר: בעיניי, עצם הבחירה להבחין בין ערכים יהודיים לבין ערכים דמוקרטיים – היא שגיאה גדולה. שגיאה מכל הבחינות – אינטלקטואלית, פנומנולוגית, היסטורית, חינוכית, ובעיקר – הן ערכית והן אסטרטגית. מהותה העמוקה והמאתגרת של אמונת ישראל, היא האמונה בשיוויון כל אשה ואיש, ובעקרונות הצדק, האמת והחירות – כנובע כבר מראשית התורה ומנביאי ישראל, וכנזכר בשמם במגילת העצמאות. 
משמעות העומק של הרעיון האלוהי היהודי - הוא שיוויון זכויות אנושי זה, ועימו עליונות המוסר ובמיוחד הגבלת זכות הפעלת הכוח של כל שלטון לגיטימי. הגבלה זו תקפה בין אם יהא שלטון זה רוב דמוקרטי כלשהו, מלך, או אפילו אל עליון. השאלה המהפכנית "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!" בפי אברהם לאל, בהתאמה לרעיון "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע" בפי האל, הם תשתית של החוק והאתיקה כפי שאנו מבינים אותם היום, לא פחות מאשר יוון העתיקה. מהפכנותה של התורה מול תפישת העולם העתיק היא מדהימה ומעוררת השראה – חוקת חירות הניתנת כזכות וכחובה לא למלך, למעמד שליט או לקבוצת רוב – אלא לכולם, תוך הדגשת הזכויות הנצחיות של הקבוצות המוחלשות בחברה. כך השפיעה אמונת ישראל הן על חוקת ארה"ב והן על מגילת זכויות האדם של האו"ם, כמו גם על החתירה לצדק חברתי כערך מחייב. יש גבולות משפטיים-ערכיים למה שמותר לכל ריבון - זו מהפכה מחייבת שמביאה איתה האמונה היהודית. חז"ל פיתחו רעיון זה בתפישת "לא בשמים היא" ובדרכים רבות נוספות, המבהירות את גבולות הזכות של כל גוף או קבוצה מושלת. 
באמונה היהודית צדק חברתי והמחויבות לצמצום פערים הן ליבת חובתו של השליט בישראל. כך מראים למשל רעיונות השבת, השמיטה והיובל (המחייבים גם שיוויון ומנוחה לבעלי החיים ואף לאדמה, מופת של מחויבות לסביבה). כך הדגישו נביאים רבים בשם האל, ויחזקאל ניסח במשל הרועים המופתי. ירמיהו מדגיש כי צדק חברתי הוא הוא מהות דעת ה'. גם כאשר הלל הזקן מבהיר כי "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך" זו "כל התורה כולה על רגל אחת" – ברור העיקר של האמונה היהודית. כפי שהראו כבר רבים, עיקר משמעותה של "יראת אלוהים" במקורותינו היא התנהגות מוסרית אנושית, בדגש על הגנה על זכויות הזר, ללא קשר לדת כזו או אחרת. עד עצם היום הזה ההפטרה שקוראים בבית הכנסת ביום הכיפורים זועקת את זעקת האל למאמינים להפסיק לחשוב כי מצוות כמו צום יום הכיפורים חשובות בעיניו – ולהבין כי המצווה האמיתית היא צדק חברתי וערבות לזולת. הפער בין ציווי מוסרי-משפטי זה לבין אופן פעולת מערכת הבנקאות שלנו, למשל, ביחסה לקשי-יום מצד אחד ולרוזנים מקורבים מצד שני, זועק לשמים. כן, באמונה היהודית המהפכנית המצוות החשובות ביותר ל"מקום ברוך הוא" הן חד משמעית המצוות שבין אדם לחברו, ולחברתו, וגם לאלה שאינם חבריו אלא לכל אדם (ולכל מי שבטעות שומעת לשון זכר במילה אדם – אזכיר כי התורה קובעת כי "זכר ונקבה בראם... ויקרא את שמם אדם"). זו היא המשמעות האמיתית של "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", כפי שמסרי המוסר האחרים של ישעיהו ומיכה מבהירים. אהבה וערבות לכל אדם הן המשמעות העיקרית של אהבת אלוהים. קהילות ישראל בכל הדורות ניסו, ובמקרים רבים גם הצליחו, להגשים את האמונה היהודית בצדק חברתי וערבות לכל. לכן אמונה יהודית אמיתית באלוהים בעיניי אינה שונה במשמעותה הערכית מאמונת חילוני הומניסט בערכי השיוויון, המוסר והצדק החברתי. כפי שכבר הראה הרב פרופ' ישראל אפרת: בלב הפילוסופיה היהודית המקורית - אלוהים הוא המוסר. מהותה של הדמוקרטיה הליברלית (בשונה לחלוטין מדמוקרטיה טוטליטרית) ושל עקרונות ההומניזם – התפתחה בהשפעת תורת ישראל, לא פחות ולעתים יותר מאשר בהשפעת העולם הקלאסי, כפי שמבין מי שחוקר זאת לעומק. כך גם לגבי התנועות הסוציאליות בעמים ורעיון מדינת הרווחה, שביישומו חדלנו מזמן, לצערנו, להיות אור לגויים. 
העיקרון החוקתי הבולט ביותר בתורה (חוזר יותר מכל חוק אחר, כפי שהרמב"ם כבר הבחין) הוא "חוק אחד יהיה לכם ולגר הגר בתוככם" – והגר הוא הזר באשר הוא, בניתוח אמת של שפת התורה. אבותינו ואימותינו, למשל, הוגדרו כגרים כאשר היו מבקשי מקלט ומחפשי פרנסה בארצות שכנות. התורה כולה ניתנת כניגוד מודגש לערכיה הפסולים של חברה, שהתייחסה בחוסר שיוויון לזרים שגרו בקרבה. מרגע ששבנו להיות בעלי ריבונות, עיקרון חוקתי זה חוזר להיות רלוונטי. הלוואי שנלמד להתמודד גם עם אתגר מורכב זה. 
על בסיס הגדרה כזו של היהדות ועקרונות אלה הוקמה מדינת ישראל כמדינה יהודית, כפי שמגילת העצמאות מבהירה. בשאיפתה ובמחויבותה: זו זהותה, זו תפישת הזכויות שלה, וזו נאמנותה העמוקה ליהדות, ועלינו להשתפר ביישום זהות מחייבת זו. שאיפה ערכית זו של היהדות ראויה יותר מכל גישה "הלכתית" צרה, העלולה להחטיא את העיקר. יש לזכור שהמונח "דמוקרטיה" איננו מופיע במגילה, דווקא משום שערכיה העיקריים של הדמוקרטיה החברתית הראויה באים לידי ביטוי בהגדרת היהדות במגילה. 
השגיאה העמוקה בעצם ההבחנה בין ערכים יהודיים לערכים דמוקרטיים, גם אם באה מכוונות טובות, הביאה למצב נורא בו הערכים היהודיים האמיתיים והעמוקים, השיוויון והמוסר לכל אדם, כבר אינם נתפשים בעיני רבים כערכים יהודיים. לאסוננו - תחת הכותרת "ערכים יהודיים" מוצגים לצערנו רעיונות רבים שהרצל, ז'בוטינסקי, בן גוריון, בגין, וגם הרב עוזיאל או הרב הרצוג לא היו מעלים על דעתם ואמונתם. הגיע הזמן שכל מי שמאמין בערכי האמת – חרדי או דתי מכל זרם שהוא, מסורתי או חילוני, אתיאיסט או אפיקורס, ממוצא מזרחי או אשכנזי – נחזיר את היהדות לערכיה האמיתיים, יחד עם אחינו שמחוץ לישראל, עם אחינו הלא-יהודים שבתוכה, וכחלק הגון מ"כל משפחות האדמה".  זהו מפתח לעתידה הערכי של מדינת ישראל. 
מובן שמנגד ניתן להראות מקורות יהודיים המציגים עמדות שונות מאלה המתוארות כאן, וכידוע כבר התורה מכילה גם רעיונות מנוגדים לכך. לכן חשובה ההבנה כי כל קבוצה, תמיד, בוחרת את הערכים הראויים בעיניה ומזניחה אחרים. כך פועלות למשל גם המחמירות שבקהילות החרדיות. מבחנם של כל אדם  ושל כל קבוצה הוא הבחירה שלהם, גם ברוח המסר הגאוני "נתתי לפניך... את הטוב... ואת הרע... ובחרת...". אני יודעת מה הבחירה שלי, ושל רבות ורבים נוספים, ולדעתי אסור לנו, ואין זה חכם, לתת למישהו אחר להגדיר עבורנו מהי היהדות ומה היא צריכה להיות. אם יש חוקרים ומורים של מחשבת ישראל והפילוסופיה היהודית, המאמינים בערכים המודגשים במאמר זה ובמהותם היהודית, ולמרות זאת אינם מלמדים היום את המחשבה היהודית תוך דגש זה – אני קוראת להם לתיקון הלימוד והלמידה. וזאת ברוח משנתו של מרדכי מרטין בובר ורבים אחרים. מחקר והוראת ערכים יהודיים, משום ההשפעה שלהם על חיינו, חייב להתמקד בפרשנות, הגות ויצירה ערכיים. למען עתידה הערכי של מדינת ישראל, אני קוראת לחוקרים ומורים אלה, מכל הזרמים, להתחזק בהובלת תיקון בהבנה וביחס הציבורי לערכי היהדות. 
יש ישראלים ערכיים, מאמיני שיוויון, צדק ומוסר, שאינם מתחברים היום לזהות יהודית, אלא תופשים את זהותם כישראלית, גלובלית, והגדרות אחרות. לכך יש קשר הדוק כמובן לשאלה מהם ערכי היהדות בעיניהם, ואת זאת ניתן וצריך לתקן, כאמור לעיל. אבל קיים אתגר מעגלי, קשה לעניין חלק ניכר מישראלים ערכיים אלה בתיקון כזה, משום שהם חשים ניכור כלפי עצם העיסוק ביהדות ובערכים יהודיים (בהלימה להבחנה המושרשת, השגויה וההרסנית בין ערכים יהודיים לבין ערכים דמוקרטיים). אבל מי שמוותר על זכותו וחובתו לתקן כדי לשמר ולשפר את מהותה האמיתית של היהדות, מוצא עצמו מתרגל לוותר גם על זכותו וחובתו להיאבק כדי לשמר ולשפר את מהותה האמיתית של הדמוקרטיה הליברלית, בתה של היהדות. האיומים היום, לכאורה בשם הדמוקרטיה, על עקרון שיוויון כל אדם ועל עקרון הגבלת השלטון, יעידו כאלף עדים. דווקא תיקון של תפישת הערכים היהודיים בישראל, בהמשך למורשת האמיתית של אבותינו, בפרשנותם היוצרת ובהקשר של סביבתם, בארצות המזרח כמו גם בארצות אשכנז, יוכל לסייע לשמור גם על הדמוקרטיה הליברלית, וגם לקדם צדק חברתי. זהו ההמשך הראוי והנאמן הן לעטרת המזרח, שהכילה קשרי כבוד ושותפות הגותית בין גדולי רבני ארצות האסלאם וקהילותיהם לבין סביבתם המוסלמית, והן לרעיון ההומניסטי החילוני, שהתפתח במידה רבה מאמונת ישראל. לא לחינם הצעתי כי השגיאה בעצם הבחירה להבחין בין ערכים יהודיים לבין ערכים דמוקרטיים היא בעיקרה שגיאה ערכית ואסטרטגית.       
שאלת מקומו של המשפט העברי במערכת המשפט של מדינת ישראל היא שאלה חשובה. אך קודמת לה סוגיה חשובה לא פחות: מהו באמת "המשפט העברי"? ומי צריך להגדיר זאת. הרי ברור לנו שהתרבות העברית כוללת את כלל היצירה של עמנו במהלך הדורות, כולל עמדות שונות ומגוונות. אם תרבות עברית כך – משפט עברי על אחת כמה וכמה. ההחלטה מה יהיה כלול במשפט העברי היא בחירה והכרעה ערכית. בבחירה שלי משפט עברי בימינו אינו יכול להמשיך להיות משפט שאין בו יחס שיוויוני לאשה, למשל. בלתי נתפש בעיניי כי בעת הזאת במערכת המשפטית שלנו קיימת אפליית נשים מובנית. אני קוראת לכל אשה מכל זרם שהוא, ולכל גבר המכבד את עצמו, להיאבק לשינוי מצב פסול זה במדינת ישראל. גם המורשת המשפטית האמיתית של הלל הזקן או של רבנו גרשום מחייבת אותנו להמשיך דרכם בשינוי. בחזוני אני מצפה שמנהיגות ומנהיגים משפטיים ישראלים יובילו את התיקון במשפט בשותפות אמיצה עם נשות ואנשי רוח ועם כל הרבנים והרבות הראויים מכל הזרמים שיתמכו בהמשך ערכי וראוי לרפורמות של תורת משה, הנביאים, חז"ל וגדולי ישראל בכל הדורות, שרבים מהם הותקפו ע"י ממסד זמנם, והיום הם חלק מהותי ממורשתנו.     
חשוב להבין את הקשר בין שיח זכויות לשיח זהות. מי שזהותו היהודית כוללת אמונה עקרונית בשלילת זכויות מסוימות מהאשה או מהגר – מזכיר לי לצערי כהני מקדש רבים, שהאמינו באמונה שלמה שהם כהני אמת העושים את רצון האל, והיו חלק מהממסד הדתי הרשמי של זמנם, אך לפי אמונת ישראל – כפי ששכנעו אותנו הנביאים – רבים מכהנים אלה עסקו למעשה בכהונת שקר ובעבודה זרה, מבלי שידעו זאת. זהות מוגדרת ע"י תפישתה את נושא הזכויות, בעיקר את נושא הזכויות של האחר. אמונה בשלילה עקרונית של זכויות מסוימות מהאשה או מהגר היא בעיניי עיוות של רוח האמונה היהודית. אמונה בעקרון שיוויון כל אדם, אשה ואיש, שכולם נבראו בצלם, מודגש ע"י בן עזאי, מגדולי חז"ל, עד כדי כך שהוא סבור שזה כלל תורה עוד יותר גדול מאשר "ואהבת לרעך כמוך". התקופה - תקופת עימות עם רומא. אמונה בשיוויון לכל אדם תמיד תהווה אתגר מול מציאות פוליטית או בטחונית, אך אין לוותר על עוגן יהודי אמיתי. אכן אתגר גדול בדורנו. 
רבות ורבים בארץ ומחוצה לה חושבים בדומה לכתוב כאן, וחלקם כידוע כותבים או מתבטאים בנושא, והרי כמעט כל הכתוב כאן כבר נכתב בעבר, ולא אחת. ואולם, אמונות ואמיתות אלה מתבטלות לחלוטין בכל פעם שמישהו מתנסח, במיוחד בנושאי זהות, ברוח ההבחנה המקובלת וההרסנית בין הערכים היהודיים לבין הערכים הדמוקרטיים. לכן האמונות והאמיתות שתיארתי, גם אם נכתבות ומושמעות לעתים, אינן מצליחות לסייע כיום במוקדי ההכרעה. דרוש תיקון יסודי ודחוף בשיח הציבורי בנושאי הזהות והאמונה בערכים היהודיים, ובעקבותיו – גם בעולם המעשה. 
במשך שנים הייתה לי הזכות להשתתף בחינוכם של דורות של תלמידים. הערכים שניסיתי להנחיל – הם באמונתי ערכי האמת של היהדות שלנו, וחובה על כולנו, המאמינים ביהדות שיוויונית ומוסרית לכל אדם, לחזור ולקחת אחריות להגדרתה ולהנחלתה: בחינוך, במשפט, במחקר ובציבוריות כולה.  האתגרים מול מציאות זמננו רבים וברורים, אך יהדות אמיתית, שיוויונית ומוסרית, לא זו בלבד שלא תפגע באופן בו ננהל את המשך העימות המר בינינו לבין חלק משכנינו, אלא היא תחזק אותנו. דווקא בגלל מורכבותה של המציאות חשוב כל כך לנו ולדורות אחרינו לשמר, לצד האתגרים ומולם, את העוגן היהודי האמיתי. 
הערכים היהודיים האמיתיים הם אמונה בשיוויון כל אשה ואיש, ללא הבדל אם הם יהודים או לא, ובעקרונות המוסר, החירות, הצדק החברתי והערבות לכל. המפתח הערכי והמעשי לתיקון לאומי, אזרחי וחברתי נמצא במחויבות משותפת רחבה לערכים אלה תוך הדגשת היותם עיקרי היהדות. 


נעמי סרוקה: מורה ומחנכת במשך עשרות שנים. נכדה של רב בישראל, שלא התפרנס מתורתו אלא עבד למחייתו. יהודיה הומניסטית המאמינה בערכי היהדות. 

אין תגובות:

פרסום תגובה