חיים הלל בן ששון, משמעותו של שם האל במקרא, בספרות חז"ל ובמחשבה היהודית בימי הביניים

חיים הלל בן ששון, משמעותו של שם האל במקרא, בספרות חז"ל ובמחשבה היהודית בימי הביניים, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ט 2019 

הוצאת מאגנס

׳מבין כל שמותיו של האל במסורת היהודית, החל בשמות מקראיים כגון צבאות, אלוהים, אל, שדי, ודרך שמות מאוחרים יותר כגון הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם והמקום, מתייחד שם יהו-ה באופנים שונים. במקרא, שם זה הוא הנפוץ שבכל שמות האל, והחל בספרות התנאית ואילך, שם זה מקבל מעמד של שם פרטי לאל, או בלשון חכמים ״שמי המיוחד לי״ (ספרי זוטא, נשא ו, כז, עמ׳ 251). כך, הזיקה בין השם לבין האלוהות המצוינת על ידו מתחזקת עוד יותר. היא מוצאת את ביטויה באיסורים השונים הקשורים בביטויו ובכתיבתו, וכן בדומיננטיות הליטורגית העצומה שלו. אולם לא פחות מכך, הזיקה בין האל לבין שמו יהו-ה מקובעת ואף מועצמת באמצעות המאמץ המתמשך לפרש ולחקור שם זה בתקופות השונות, כדי לחשוף את משמעותו ולעצב דרך משמעות זו את תורת האלוהות של המסורת היהודית. מטרתו של חיבור זה כפולה. ראשית הוא מבקש להתחקות אחר כמה פרקי מפתח בתולדותיו של המאמץ הזה, החל במקרא וכלה בימי הביניים. שנית, כדי לדון במשמעותו של שם יהו-ה כפי שהיא משתקפת בתקופות ובסוגות מגוונות ונבדלות, מציע הספר מפתח מושגי לניתוח כלל הדיונים על אודות שם יהו-ה במסורת היהודית׳ (עמ׳ 1). 

שם יהו-ה הוא מאבני היסוד של השפה הדתית במסורת היהודית: הוא משמש כמייצג הלשוני המובהק של האל בעולם הזה, ולעתים אף כאייקון שלו. ספר זה הוא המונוגרפיה המחקרית הראשונה שעוסקת בתולדות הפרשנות לשם זה בשיטתיות ועל פני מנעד של תקופות וסוגות כתיבה. הספר מראיה כיצד יהודים פירשו את שם יהו-ה מתוך ניסיון למפות את תחומה של מערכת היחסים בין האדם לאל ולקבוע עד כמה יכולים המאמינים לעשות שימוש בשפה כדי להרחיב את הנוכחות האלוהית בחייהם.

המחבר, ד"ר חיים הלל בן ששון, עוסק בהגות יהודית עתיקה ועכשוית, בתיאולוגיה, ובפילוסופיה פוליטית. 

תוכן העניינים

מבוא

שאלת שם האל; ריבוי הפירושים לשם יהו-ה; מעמדם הפילוסופי של שמות פרטיים; מצב המחקר; מבנה הספר. 

חלק ראשון: שם יהו-ה בעת העתיקה 

פרק א: נוכחות מותנית: משמעותו של שם יהו-ה במקרא

פרשת הסנה הבוער; הסנה הבוער וניקרת הצור; ׳אהיה אשר אהיה׳: פועל ה.י.ה. בעברית מקראית; ׳אהיה אשר אהיה׳ ויהו-ה: פירושו של השם.

נספח א: הקשרים שמיים אפשריים לאטימולוגיה של השם יהו-ה ושם ׳אהיה׳.

נספח ב: המונח ׳שם׳ במקרא.  

פרק ב: נוכחות חומלת: שם יהו-ה ומידת הרחמים

חריגות הזיהוי בין שם יהו-ה ומידת הרחמים; מעמדו של שם יהו-ה במסורת התנאית; משמעות הרחמים בספרות חז״ל;  דין ורחמים אצל פילון.

פרק ג: הנוכח בכול: הזכרת השם במטבע של ברכה 

שלושה מובנים מקראיים ל׳ברכה׳;  משמעותו של מטבע הברכה; פעולת הברכה אצל חכמים: בין שבח לשפע; הזכרת השם במקדש מתוך מקורות חז״ל;. בין שם לכינוי: ייצוא הזכרת השם אל הגבולין; טובלי שחרין וסופרי קומראן: התנגדויות להזכרת השם בברכה מחוץ למקדש; מלאכים ובני מעלה: ההתנגדות להפצת הזכרת השם בספרות ההיכלות; היחס בין הזכרת השם לנוכחות אלוהית ולשפע: פילון והאוונגליונים; הזכרת השם כפעולה להשראת שכינה בקרב המברך.

חלק שני: שם יהו-ה במסורות היהודיות בימי הביניים 

פרק ד: נוכחות אלוהית פרסונלית וא־פרסונלית: שם יהו-ה בהגותם של ר׳ אברהם אבן עזרא ור׳ יהודה הלוי 

שם יהו-ה בהגותו של אבן עזרא: כללי; אבן עזרא כמבשרו של פרק חדש בתולדות פרשנות השם; כוחו המאגי של שם יהו-ה ומקומו במערכת האסטרלית; מעמדו של שם העצם בשיטתו של אבן עזרא; שם יהו-ה כשם העצם; שם יהו-ה ותפקודו בשפה; שם יהו-ה: מתמטיקה, גיאומטריה, אסטרונומיה; משמעויות תפיסת השם של אבן עזרא: מאל פרסונלי למערכת קוסמית; שם יהו-ה בהגותו של ר׳ יהודה הלוי: כללי; תפיסת ההשגחה של הלוי; שם יהו-ה ושם ״אהיה״ אצל ריה״ל . 

פרק ה: לך דומיה: שם יהו-ה בתיאולוגיה הנגטיבית היהודית בימי הביניים -  ר׳ בחיי אבן פקודה, ר׳ אברהם אבן דאוד, ר׳ משה בן מימון  

ר׳ בחיי אבן פקודה: שם יהו-ה ואתגר ייחוד האל; ר׳ אברהם אבן דאוד: שם יהו-ה כשם משותף; שם יהו-ה אצל הרמב״ם: מתיאור להצבעה ישירה.  

פרק ו: תמונה לשונית נעה: שם יהו-ה בספר הבהיר ואצל ראשוני המקובלים בפרובנס וגירונה

שם יהו-ה בספר הבהיר; שם יהו-ה בקבלת ר׳ יצחק סגי נהור; שם יהו-ה אצל ר׳ עזרא בן שלמה ור׳ עזריאל מגירונה; שם יהו-ה בכתביו של ר׳ אשר בן דוד; שם יהו-ה בכתבי ר׳ יעקב בן ששת; שם יהו-ה בהגותו של הרמב״ן; שם יהו-ה בראשית הקבלה: סיכום ומסקנות 

קווי מתאר לתיאולוגיית השם: סיכום ומסקנות

רשימה ביבליוגרפית 

א. מקורות ראשוניים

 ב. ספרות משנית

מפתח מושגים, עניינים ואישים