ידועה היא שאלתם של חז"ל: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני?" (ספרא, בהר, א), שאלה שיסודה בפסוקי הפתיחה של פרשת "בהר": וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור ... כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כה, א-ב). אחרי הכול, כל המצוות נאמרו למשה בסיני, ומדוע מודגש דווקא כאן כי עניין השמיטה נאמר גם הוא בסיני? בלשון אחרת: מה ניתן ללמוד מן העובדה שהתורה הזכירה כאן, לכאורה ללא צורך, את "הר סיני"? ומכאן השימוש שנעשה בשאלה "מה עניין שמיטה אצל להר סיני"? בכל מקרה שבו מבקש הדובר להצביע על שני עניינים העומדים זה בצד זה ואשר הקשר ביניהם דורש ביאור.
- רבי אומר למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה – לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" (בבלי, ברכות סג ע"א). פרק ה בספר במדבר דן בעניין האישה הסוטה, אשר בעלה חשד בה כי היא בגדה בו. כדי לאשר את החשש או, לחילופין, כדי להניח את דעתו של הבעל, מובאת האישה אל הכוהן ושאלת התנהגותה נבדקת בטקס מורכב ורב פרטים, אשר בסופו מתברר אם אכן היה צד של אמת בחשדו של הבעל ואם כן הוא, "האישה ההיא תשא את עוונה" (פסוק לא). מייד לאחר מכן מתחילה התורה לדון בשאלת אדם המקבל עליו מרצון את עולה של הנזירות, שעיקרה אי-שתיית יין (ו, א ואילך). מן הסמיכות שבין סוף סיפור הסוטה לעניין הנזירות לומד רבי יהודה הנשיא, כי היין הוא שהיה הגורם העיקרי להתנהגותה של הסוטה, ועל כן ראוי להימנע משתייתו.
- מן הסמיכות שבין סיפור עקידת יצחק (בראשית כב) לסיפור מות שרה (שם, כג) לומד המדרש (בראשית רבה נח, ה) כי שרה מתה בשל צערה על אירועי העקידה, ו"לפיכך נסמכה עקידה ל'ויהיו חיי שרה' [הוא הפסוק הפותח את סיפור מותה]".
מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, בהר-בחוקותי, (תשס"א 2001)
לדעתי השאלה החזלית אינה זהה לשאלה בת זמננו- לשאלה החזלית יש המשך, והלא כל המצוות..." כלומר השאלה היא לא על הסמיכות אלא: למה מצאה התורה דווקא במצווה זו להדגיש את הקשר להר סיני.
השבמחקלעימת זאת השאלה היום היא- מה הקשר בין שני הדברים. לחז"ל היה ברור שיש קשר רק שרצו לברר למה הודגש הקשר דווקא במצווה זו. השאלה המודרנית בלשון היומיומית איננה רואה כלל קיומו של קשר. לכן אני סבור שיש כאן שיבוש של הכוונה המקורית של השאלה
כל המצוות נאמרו בסיני?
השבמחקמהיכן, ההמצאה הלזו?
אכן, חלק מהמצוות נאמרו בסיני. אך מרביתן נאמרו בדברות אהל מועד או בערבות מואב.
אכן, מפרשת שמיטה ועד סוף הספר, נאמר בדברות הר סיני, כחלק "וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֮ כֹּרֵ֣ת בְּרִית֒ נֶ֤גֶד כָּֽל־עַמְּךָ֙ אֶעֱשֶׂ֣ה נִפְלָאֹ֔ת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־נִבְרְא֥וּ בְכָל־הָאָ֖רֶץ וּבְכָל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאָ֣ה כָל־הָ֠עָם אֲשֶׁר־אַתָּ֨ה בְקִרְבּ֜וֹ אֶת־מַעֲשֵׂ֤ה יְהוָה֙ כִּֽי־נוֹרָ֣א ה֔וּא אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֥ה עִמָּֽךְ׃" וזוהי הברית השניה שכרת אלהים בחורב, לפני הציווי להקמת המשכן. שהלוא מאז חטא העגל, כבר נבחרו הכהנים והלויים לשרת במקום הבכורים.
אגב
האם כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין? ושמא ואוליי בזכות הנזירות, זכינו לסטיית הסוטה?
מעניין איך פירש להם משה את אחד מחלקי מצוות נזיר: "כָּל־יְמֵי֙ נֶ֣דֶר נִזְר֔וֹ... עַד־מְלֹ֨את הַיָּמִ֜ם אֲשֶׁר־יַזִּ֤יר לַיהוָה֙ קָדֹ֣שׁ יִהְיֶ֔ה"?
אם במעמד הנבחר "וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ אֶל־הָעָ֔ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃" והוא ביצע את הפקודה על הצד הכי טוב. "וַיֵּ֧רֶד מֹשֶׁ֛ה מִן־הָהָ֖ר אֶל־הָעָ֑ם וַיְקַדֵּשׁ֙ אֶת־הָעָ֔ם וַֽיְכַבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃" ואעפ"כ הוסיף מדעתו "וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָעָ֔ם הֱי֥וּ נְכֹנִ֖ים לִשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים אַֽל־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל־אִשָּֽׁה׃" אז מעניין איך פירש להם את מצוות נזיר שנאמר בה:"קָדֹ֣שׁ יִהְיֶ֔ה"? או את מצוות "קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃"? דבר שהתבטא במדגם אוכלוסין.
יצאו ממצרים 603550 ונכנסו לארץ 601730 ובמקום לקיים מצוות פריה ורביה עם נשותיהן, הם חגגו בחירוף נפש עם בנות מואב ומדיין.