אליהו עסיס ורימון כשר, מלאכי עם מבוא ופירוש (מקרא לישראל), הוצאת ספרים עם עובד בע״מ, תל אביב תשפ״ב 2022, 164 עמודים
הפירוש שלפנינו הוא פרי איחוד מוחות, תובנות וכוחות של שני חוקרים חשובים מהמחלקה לתנ״ך באוניברסיטת בר אילן: פרופ׳ אליהו עסיס ופרופ׳ אמריטוס רימון כשר. לכשר אין זה הפירוש הראשון ב׳מקרא לישראל׳. בשנת תשס״ד הוא כבר פירסם בסידרה את פירושו לספר יחזקאל (שני חלקים).
מַלְאָכִי הוא ספר קצר המקיף בסך הכל 55 פסוקים. בספרי התנ״ך העבריים שלפנינו הוא נחלק לשלושה פרקים. אבל בתרגומים המודרניים, בעקבות השבעים והוולגטה, הוא נחלק לארבעה, כי פרק ג נחלק בם לשניים: לפס׳ א-יח, ולפס׳ יט-כד.
מלאכי הוא הספר האחרון שבספרי תרי-עשר וחותם את כלל ספרי הנביאים שבמקרא. הוא נושא את הכותרת: מַשָּׂא דְבַר-יְהוָה אֶל-יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי (א,א). מהכותרת ומגוף הספר אין לדעת דבר על מקומו, זמנו ומסכת חייו של הנביא זולתי שהוא חי בפחוות יהוד לאחר בניית המקדש. אפילו שמו של הנביא אינו ודאי, כי אין לדעת אם מַלְאָכִי הוא שם הנביא או תוארו (שליח ה׳).
עסיס וכשר מחלקים את הספר לשש נבואות א,ב-ה; א,ו - ב, ט; ב,י-טז; ב,יז - ג,ו; ג,ז-יב; ג,יג-כא, שאחריהן פסוקי חתימה ג,כב-כד.
יש חוקרים המפקפקים באחדות הספר ומוצאים בו תוספות אוניברסליסטיות הנוגדות את עמדתו הבדלנית של מלאכי, אך עסיס וכשר מצהירים שפירושם קשוב ׳לגישה הרואה את הספר כאחדותי׳ (עמ׳ 29).
הפרשנים כותבים שהנושא המרכזי של ספר מלאכי הוא ניתוק הקשר בין ה׳ ובין עמו. זה בא לידי ביטוי בתהיה בדבר הזהות הלאומית של העם, בתהיה בדבר קיומה של מערכת צדק אלוהית המענישה את החוטאים ומעניקה שכר ליראי ה׳, ובזלזול של העם במצוות ה׳.
רעיון הברית מצוי במרכז הגותו של מלאכי, והוא גם ׳המילה האחרונה׳ בספר. בחתימת הספר העם נדרש לזכור ולקיים את חוקי ה׳ פן ייענש, ותפקידו של אֵלִיָּה הנביא הוא להשיב את לב העם אל ה׳:
זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים. הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם פֶּן-אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם (ג,כב-כד).
העם מוצג בספר כמי שמחזיק בברית האבות (אבות האנושות) שהנביא מגנה אותה, שכן היא מובילה לנישואי תערובת ולהפרת ברית הנישואין.
מלאכי מציין כי ה׳ נאמן לבריתו עם ישראל. בריתו עם לוי שרירה וקיימת והוא מצפה שהכהנים ישמרו אותה.
בעתיד ישלח מלאך שיפנה את דרכו של ה׳. בני ישראל מוצגים בתור אלה שמצפים לבואו של ׳מלאך הברית׳ לפני התגלות ה׳. העיסוק ב׳מלאך הברית׳ שהעם מצפה לבואו הוא ייחודי לספר מלאכי. המלאך מוצג כמשיח משבט לוי. על משיח זה שומעים מאוחר יותר בספרות החיצונית ובספרות קומראן.
עוד קו ייחודי לספר, שמציגים הפרשנים, הוא הרעיון של ׳ספר זיכרון׳ (ג,טז) שבו נרשמים יראי ה׳.
הם כותבים שספר מלאכי מספק מידע חשוב על הלכי רוח בחברה היהודית בפחוות יהוד במאה ה׳ לפסה״נ. ׳מצד אחד הוא מעיד על תפיסות שהלכו בעם ובקרב הכוהנים ומצד שני הוא מעיד על תגובת הנביא לתפיסות אלה בהתמודדותו עמן. על התפיסות העממיות ניתן ללמוד מתוך הספר בשתי דרכים: מתוך המובאות המושמות בפי העם ומן הנבואות׳ (עמ׳ 29).
בספר עולה בעיית נישואי תערובת, שהיתה מרכזית בתחילת תקופת בית שני עקב המציאות של ישוב יהודי דל בקרב הנוכרים.
ספר מלאכי מדגיש את חשיבות הנישואים ומגנה את הגירושים. הנצרות הקתולית אסרה על הגירושים בהסתמכה על פירושי ישוע ופאולוס לדברי מלאכי ועל גישת חז״ל לגירושים.
הפרשנים מראים, שמבחינת העיצוב הספרותי ספר מלאכי הוא הספר היחיד במקרא המושתת רובו ככולו על הדגם של הויכוח. בכל ששת הנבואות שבספר מוצג ויכוח בין ה׳ לבין העם. קודם מביא הנביא הנחה כלשהי, אחריה שאלה או טענה של העם ולבסוף את תשובת הנביא. למשל בנבואה הראשונה:
הנחה: אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְהוָה
תגובת העם: וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ
תשובת הנביא: הֲלוֹא-אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם-יְהוָה וָאֹהַב אֶת-יַעֲקֹב. וְאֶת-עֵשָׂו שָׂנֵאתִי (א,ב-ג)
מבחינת הלשון עסיס וכשר מצביעים על מספר מצומצם של מלים וצירופים המצויים רק בעברית המקראית המאוחרת: אֵלִיָּה (ג,כג), בית (ה)אוצר (ג,י), גא״ל (=טינף, טימא), ספר זכרון (ג,טז), ופחה (א,ח) ומסיקים מכך שלשונו של מלאכי היא לשון מעבר בין הלשון המקראית הקלאסית ללשון המקראית המאוחרת.
הם מתארכים את הספר לשנת 500 לפנה״ס בקירוב, משמע, הם מציבים את מלאכי בין המאוחרים שבספרי המקרא. הם מראים שמשתקפים בו רכיבים לשוניים ורעיוניים השאובים ממסורות מקראיות שקדמו לנביא. אמנם אין בו מובאות מספרי מקרא, אבל מהדהדות בו מסורות על ראשית ישראל ועל משה ואליהו, מקורות כהניים (עקב עיסוקו הרב של הנביא בעניינים הקשורים למקדש ולמשרתיו), צירופים וטקסטים מספר דברים ומהספרות המשנה-תורתית, ומישעיהו השני (את הצירוף הלשוני ׳ישעיהו השני׳ הם שמים במרכאות).
הפירוש עוסק גם בנוסחו של ספר מלאכי על פי נוסח המסורה, נוסח הספר במגילות קומראן, נוסח הספר בפשיטתא (מבחר),ונוסח הספר בתרגום יונתן.
בספר יש גם מבחר ביבליוגרפי עשיר.
פירושם החשוב של עסיס וכשר לספר מלאכי הוא מקור מים חיים לכל מי שיעסוק בספר מכאן ואילך, וגם מקור רב ערך לעיסוק בסוגיות הנכבדות של הנשים הנכריות, הפסקת הנבואה בישראל, הברית וההתפתחויות בעיצוב דמותם של משה ואליהו הנביא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה