יערה בן-דוד, משוררת ומבקרת ישראלית
שְׁכָבות בקליק אחד
הַמְּכוֹנִית עָצְרָה בִּפְקָק.
וּכְשֶׁהַכַּדּוּרִים סָבִיב דָּפְקוּ
וְרֹאשׁוֹ הֻטַּח יָשָׁר עַל הַהֶגֶה -
הִכָּה הַצּוֹפָר שֶׁלּוֹ וְהִכָּה בְּעוֹר הַתֹּוף
אַחַר כָּךְ גְּוִיַּת פַּח גְּוִיַּת אִישׁ חֲרוּכָה
וְאֵין לְהַפְרִיד בֵּין הַדְּבֵקִים וְרֵיחָם.
רַק מַנְגִינָתָם בְּדַרְכָּם לְשִׁכְבוֹת זְמַן, רַק אֱלֹהִים
לֹֹא נִשְׁאַר בְּצֹמֶת הַחֲרָדָה.
כָּל מִלְחָמָה מוֹתִירָה אַשְׁפָּה בְּצִדֵּי דֶּרֶךְ
שִׁלְדֵי בַּרְזֶל וְאָדָם לְפִנּוּי, לִגְרִיסָה, לְמִחְזוּר
וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְטִהוּר עָבָר וְעָתִיד. מִמִּלְחָמָה
לְמִלְחָמָה בְּלִי תְּפִלָּה מִתְקַשֵּׁחַ
גּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם מִמַּתֶּכֶת מֻתֶּכֶת בַּאֲדָמָה
וְהַנֶּפֶשׁ נָסוֹגָה
כַּעֲפָר בְּגֶשֶׁם הַמַּבּוּל.

שיר נפלא, מרגש ומרטיט לב
השבמחקשיר חזק מאוד של יערה בן דוד על עוולות שרשרת, מתכתב לדעתי עם שירה של ויסלבה שימבובסקה
השבמחק"אחרי כל מלחמה
מישהו חייב לנקות.
סדר כלשהו
הרי לא יתרחש מעצמו".
ניצה יקרה, תודה על הקריאה, ההערה והחיבור הנוסף שמצאת. כתבתי את השיר בעקבות שירו של יהודה עמיחי "גשם ראשון על מכונית שרופה".
מחקשיר אקטואלי כואב, עוצמתי, אנטי מלחמתי. נחוץ מאד בעולמנו. תודה לכן יערה ולאה.
השבמחקתודה ארלט על קריאתך הרגישה והאמפתית.
מחקשירהּ של יערה בן-דוד מנהל דיאלוג עמוק ונוקב עם שירו של יהודה עמיחי: 'גשם ראשון של מכונית שרופה', תוך שהוא מבליע רמיזות אקטואליות. בשירו של עמיחי, 'טיפות הגשם על הפח החלוד' מסמלות רגע של חסד פיוטי, שבו החומר החרוך, כשגופה בצידו, זוכה למראית עין של טיהור: 'הגשם הגיע, גאולה אחר המוות'. לעומת זאת, שירהּ של בן-דוד שולל מראש אפשרות של נחמה; המכונית, הגוף והעולם נטמעים זה בזה עד כדי 'גוויית פח / גוויית איש חרוכה', ואין עוד יכולת להבחין 'בין הדבקים וריחם'.
השבמחקאם אצל עמיחי עדיין נותר מרחב שבו העולם מביט באסון ממרחק, הרי בשיר 'שכבות בקליק אחד' מתרחש המפגש בלב 'צומת החרדה', מקום שבו 'אלוהים לא נשאר'. גם המוזיקה - הצופר והתוף - אינה ממירה את ההרס בצליל מנחם. נהפוך הוא. המוזיקה משמשת כמארש המלווה את החומר בדרכו להיבלע בין 'שכבות זמן'. כך הופכת השירה עצמה לעדות נוגה: לא פיוס עם ההרס, אלא דווקא עמידה נכוחה מול המציאות שלאחר המלחמה; מציאות שהותירה אחריה הותירה אחריה 'שלדי ברזל ואדם' לפינוי ולגריסה, בעוד הנפש נסוגה 'כעפר בגשם המבול'.
עופר יקר, תודה על דבריך החכמים והרגישים עם ההשוואה המאתגרת ומעוררת המחשבה לשירו של עמיחי 'גשם ראשון על מכונית שרופה'. מעניין איך היה עמיחי כותב אחרי אסון ה-7 באוקטובר שלא היה לו אח ודוגמה בתולדות הארץ הזאת מאז הקמתה.
מחקשיר שמועך את הלב, כל הכבוד יערה
השבמחקתודה רבה
מחק