ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
הקדמה: לשון כמראה לחוויה קולקטיבית
מילים אינן כלים ניטרליים להעברת מידע - הן נושאות עמן שכבות של זיכרון, חרדה, תקווה ופחד. הן מראה לחוויה הקולקטיבית של חברה. מילים משנות את משמעותן בהתאם לתקוות ולטראומות של הדוברים בהן, והקונוטציות שלהן הן תיעוד חי של זיכרון היסטורי ותרבותי.
חיבור זה עוקב אחר המסע הסמנטי של מילה אחת - "מנהרה" - מהמקרא ועד ימינו. זהו מסע של היפוכים: ממקום מפלט לכלי איום, ממבנה הנדסי נייטרלי לסמל טרור, ומסמל התקדמות טכנולוגית לביטוי של חרדה קיומית.
חלק א': המנהרה בעברית המודרנית - מהנדסה לטרור
הגדרה בסיסית
מנהרה היא חפירה תת-קרקעית המשמשת למעבר בני אדם, מים או כלי רכב. אולם ההגדרה הטכנית הזו מסתירה עולם שלם של משמעויות משתנות שהצטברו סביב המילה במהלך השנים.
תקופת מלחמת העצמאות (1948-1949): תעלות ושוחות
בראשית המדינה, במיוחד בימי מלחמת העצמאות, כאשר לוחמי ישראל נאלצו להתמודד עם הלגיון הירדני והצבא המצרי, הם חפרו באדמה תעלות מאולתרות קצרות וזמניות. בדיווחים צבאיים, ביומני קרבות ובזיכרונות לוחמי ההגנה, הפלמ"ח וצה"ל בראשיתו, מבנים אלה כונו תעלות קשר או שוחות (וגם: חפירות, מעברים). התעלות נועדו בעיקר לאפשר תנועה בטוחה בין עמדות לחימה; השוחות שימשו כעמדות ירי או כמגן.
המילה "מנהרות" הייתה אמנם קיימת בעברית של אותה תקופה, אך השימוש בה בהקשר צבאי היה נדיר ולא שגור. המילה נשמרה בעיקר לשימוש אזרחי-הנדסי.
העידן האזרחי-טכנולוגי: מנהרות כסמל להתקדמות
במשך עשרות שנים, המילה "מנהרה" שימשה בעיקר בהקשרים אזרחיים הקשורים להנדסה ותשתיות: מנהרות רכבת, כבישים, מערכות מים, מכרות וכרייה. הקונוטציות שלה היו ניטרליות או חיוביות: היא ביטאה פיתוח וקידמה, סימלה יכולת טכנולוגית והתגברות על מכשולים טופוגרפיים.
דוגמאות בולטות: מנהרת הרכבת הקלה בירושלים, מנהרות הכרמל בחיפה, מנהרת גילה. בכל אלה, המנהרה ייצגה ניצחון אנושי על הטבע, פתרון יצירתי לבעיות גאוגרפיות, ואמצעי לקצר מרחקים ולחבר בין אוכלוסיות.
"מנהרות" שימשו גם בתחומי הטבע והארכיאולוגיה - כינוי למבנים גיאולוגיים או למעברים תת-קרקעיים קדומים, כגון מנהרות הכותל המערבי, מערות נטיפים, ומערכות מים עתיקות.
נקודת המפנה: האינתיפאדה ושנות האלפיים
השינוי הסמנטי המהותי החל בשנות התשעים של המאה העשרים. במהלך האינתיפאדה הראשונה והשנייה, המילה "מנהרות" החלה להתקשר בתודעה הישראלית לעקיפת ריבונות ולאיום בטחוני. ארגוני טרור פלסטיניים החלו לעשות שימוש שיטתי במנהרות כדי להבריח נשק, לחדור לשטח ישראלי, ולבצע פיגועים.
בשנות האלפיים, ובמיוחד לאחר נסיגת ישראל מרצועת עזה (2005), המילה קיבלה קונוטציות שליליות מובהקות: טרור, פגיעה באזרחים, איום קיומי. מבצע "עופרת יצוקה" (2008-2009) ומבצע "צוק איתן" (2014) חשפו את היקף התשתית התת-קרקעית שבנה ארגון החמאס - עיר שלמה מתחת לעזה, המשמשת למטרות צבאיות ולהברחת נשק.
התקשורת הישראלית החלה לדבר על "מנהרות התקפיות", "מנהרות טרור", "עיר תת-קרקעית", "רשת מנהרות החמאס והחיזבאלה". המנהרה הפכה מאמצעי הנדסי לנשק אסטרטגי של הצד הנגדי - דרך לעקוף את היתרון הצבאי הגלוי של ישראל, להימנע מזיהוי אווירי, ולפגוע במפתיע.
7 באוקטובר 2023: המנהרה כסמל השבי
בטבח השבעה באוקטובר 2023, המנהרות הגיעו למרכז התודעה הישראלית באופן טראומטי. טרוריסטים חדרו דרכן לשטח ישראל, רצחו וחטפו בני ערובה אל תוך מעמקי הרשת התת-קרקעית. החיפוש אחר החטופים הפך למסע אל לב החשכה - אל מקום שאי אפשר לראות אותו מלמעלה, שקשה לפגוע בו, ושבו הזמן עומד מלכת.
המנהרה הפכה כעת לסמל השבי והזוועה. היא הפכה למטונימיה לכל המלחמה: האויב החבוי, האיום הבלתי נראה, החטופים המוחזקים בחושך, והחרדה הקיומית מפני מה שזוחל מתחת לפני השטח.
כיום, הקונוטציה המרכזית והמיידית של המילה "מנהרות" בשיח הישראלי היא: רשת תת-קרקעית של לחימה וטרור המופנית נגד ישראל.
חלק ב': המנהרה במקרא - מפלט, מסתור ואור
לאחר שעקבנו אחר השינוי הדרמטי במשמעות המילה בעברית המודרנית, נפנה עתה לשורשיה המקראיים.
הנביא ישעיהו: מחבוא מפני אימת ה'
הנביא ישעיהו מצייר את יום הדין העתידי כיום שבו כל גבוה ישפל, וה' לבדו ייוותר נישא:
בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ... לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ (ישעיהו ב, כ-כא)
ישעיהו מונה שורה של מקומות מסתור טבעיים: מערות צורים, מחילות עפר, נקרות הצורים, סעיפי הסלעים. מעניין שאין כאן זכר ל"מנהרות" - רק למערות ולסדקים טבעיים. ייתכן שזה מלמד שהמילה "מנהרות" הייתה נדירה יותר, או שהיא ייחדה מבנים מעשה ידי אדם בלבד, בניגוד למערות הטבעיות.
ספר שופטים: המנהרות מפני המדיינים
המקום היחיד במקרא שבו מופיעה המילה "מנהרות" הוא בספר שופטים, בתיאור הדיכוי המדייני:
וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד־מִדְיָן שֶׁבַע שָׁנִים. וַתָּעָז יַד־מִדְיָן עַל־יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת־הַמְּעָרוֹת וְאֶת־הַמְּצָדוֹת (שופטים ו, א-ב)
המדיינים - שבטים שנדדו במדבריות סיני, צפון ערב והמדבר הסורי - הציקו לבני ישראל במשך שבע שנים. הם פשטו על היבולים והעדרים ולא השאירו מחיה. בתגובה, בני ישראל חפרו או השתמשו במנהרות, מערות ומצדות כמקומות מפלט ומסתור.
מקבילה: בימי שאול מפני הפלשתים
תיאור דומה מופיע בימי שאול, כאשר בני ישראל בורחים מפני הפלשתים:
וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי־צַר לוֹ כִּי נִגַּשׂ הָעָם וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים וּבַסְּלָעִים וּבַצְּרִחִים וּבַבֹּרוֹת (שמואל א יג, ו)
שוב, רשימה של מקומות מסתור - גם כאן אין זכר למנהרות, רק למערות טבעיות, לחורים בסלעים ולבורות.
השוני בין שני הקטעים מעורר שאלות מרתקות:
- האם "מנהרות" היו תופעה גאוגרפית ספציפית לאזור ההררי שבו פעלו המדיינים (האזור המרכזי של ארץ ישראל)?
- האם מדובר במילה ארכאית שהייתה בשימוש בתקופת חיבור הסיפור בספר השופטים אך יצאה אחר כך משימוש?
- או שמא "מנהרות" ייחדו מבנים מעשה ידי אדם, בעוד "מערות" תיארו חללים טבעיים?
הפער הזה מלמד שאף בתוך המקרא עצמו, המילה "מנהרות" לא הייתה שכיחה ואולי נשאה משמעות ספציפית ומיוחדת.
חלק ג': השורש נה"ר/נו"ר - הפרדוקס של האור והחושך
האטימולוגיה: מאור למנהרה
המילה "מנהרות" נגזרת מהשורש נה"ר (או נו"ר), שקשור לאור, הארה וזוהר. זהו אחד המקרים המרתקים ביותר בלשון העברית: איך מילה הנגזרת מ"אור" הפכה לתאר מקום חשוך ותת-קרקעי?
דוגמאות לשורש נה"ר במשמעות "אור":
א. ישעיהו ס, ה:
אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ
הפירוש: "תזרחי ופניך יאירו". הנהרה = הארה, זוהר, קרינת פנים.
ב. תהילים לד, ו:
הִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ וּפְנֵיהֶם אַל־יֶחְפָּרוּ
הפירוש: "הביטו אליו ופניהם האירו" (בניגוד לחרפה ובושה).
ג. איוב ג, ד:
הַיּוֹם הַהוּא יְהִי חֹשֶׁךְ... אַל־תִּדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמָּעַל וְאַל־תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה
כאן, נהרה היא שם עצם במשמעות "אור" ממש. איוב מקלל את יום לידתו ומייחל שלא יאיר עליו אור.
הפירוש של רד"ק: מנהרה = מקום שהאור נכנס אליו
רבי דוד קמחי (רד"ק) מסביר את המילה "מנהרות" כך:
"כמו מערות, ויש להם חלון למעלה שתיכנס ממנו האורה, ומפני זה נקראו מנהרות"
לפי פירוש זה, המנהרה אינה מקום אפל לחלוטין - להיפך: היא מבנה שיש בו פתח שדרכו חודר אור מלמעלה. המנהרה היא המפגש בין החושך לאור, בין העומק לשמיים, בין המצור לתקווה.
זהו פירוש מרגש ומרתק: המנהרה המקראית לא הייתה כלא חשוך אלא מקלט שמורה על קשר לעולם שמעל - לאור, לאוויר, לחיים. הפתח למעלה הוא סמל לתקווה: "יש דרך החוצה, יש אור שנכנס".
פירושים אחרים: הערבית והטמנת תבואה
א. הקשר לערבית: לפי פירוש אחר, "מנהרות" קשור למילה הערבית منهر (manhar), שמשמעותה ערוץ נחל בנקיק סלע - מקום שבו מים זורמים בין צוקים גבוהים. זה מחזק את הדימוי של מקום מוגן טבעי, מעין שוקת בסלע שהטבע עצמו יצר.
האם מדובר בשאילה בין השפות או אולי בשורש שמי משותף לשתיהן? השאלה נותרת פתוחה.
ב. פירוש ר' יוסף קרא - מחסן לתבואה: פירוש מרתק מציע ר' יוסף קרא, המסתמך על תרגום יונתן:
"תירגם יונתן: 'מטמוריתא' [=מטמונים], והן גומות שרחבות מלמטן וממעלן סתומות, שאין להם אלא חור אחד שמשילין דרך החור תבואה להטמין מן הגייסות. 'ומנהרות' לשון אסיפה, כמו 'ונהרו אליו כל הגויים' (ישעיהו ב, ב); ושם אוספין את התבואה"
לפי פירוש זה, המנהרות לא שימשו רק כמסתור לבני אדם אלא גם כמחסנים תת-קרקעיים לתבואה. זהו ממד נוסף: המנהרה כאמצעי התנגדות כלכלית.
המדיינים היו שודדי יבולים. על כן, בני ישראל הסתירו את תבואתם במנהרות כדי למנוע מהכובש להכניע אותם ברעב. זוהי צורת לחימה עקיפה: אם אי אפשר להתגונן במלחמה פתוחה, לפחות ניתן להבטיח את המשאבים לקיום.
תפקיד זה מזכיר את השימוש במרתפים ובונקרים בתקופה המודרנית - לא רק כמקלט מפני תקיפה אלא גם כמחסן מזון, מים ואמצעי קיום בזמן מצור ממושך.
הפרדוקס הסמנטי: מאור לחושך, ממפלט לכלא
הקשר בין נה"ר (אור) ומנהרה (מקום חשוך) הוא פרדוקס עמוק. איך ייתכן?
הפתרון, כפי שרואים מפירוש רד"ק, הוא שהמנהרה המקראית לא הייתה מקום של חושך מוחלט אלא מקום של מפגש בין חושך לאור. היא הייתה החלל התת-קרקעי שדרך פתחו חדר אור השמש. היא הייתה המעבר, לא המחבוא הסופי.
הפרדוקס הזה מזכיר את משל המערה של אפלטון: המערה היא מקום החושך, אבל הפתח שדרכו נכנס האור הוא המעבר לאמת ולחירות. כך גם המנהרה המקראית - לא המחשך עצמו אלא נקודת המעבר, המקום שהאור חודר אליו.
וכאן טמונה האירוניה הטרגית: המנהרה שהייתה בעבר סמל לתקווה (האור החודר פנימה) הפכה היום לסמל לחשכה המוחלטת (האיום העולה ממעמקי האדמה, מקום השבי שאין ממנו אור).
זהו היפוך מושלם של הארכיטיפ התרבותי.
חלק ד': מנהרות במזרח הקדום - כלי מצור וכיבוש
מנהרות במלחמות העולם העתיק
חפירת מנהרות כאמצעי צבאי הייתה שיטה מוכרת במזרח הקדום. על כך מלמד ישראל אפעל בספרו כעיר נצורה: המצור וגילוייו במזרח הקדום (הוצאת מאגנס, ירושלים 1997):
"חפירת מנהרות כדי להתגבר על מחסום לתנועה (חומות) הייתה ידועה מהמזרח הקדום. עדויות ארכאולוגיות לשימוש בחתירה כאמצעי לכיבוש עיר מצויות החל במאה התשיעית לפנה"ס. חתירה מתחת לחומות ערים נצורות מוזכרת אצל הרודוטוס בהקשר לכיבוש ערים בידי צבא פרס בימי דוריוש הראשון" (עמ' 72-77)
מנהרות שימשו כדרך לעקוף את ההגנה החזקה ביותר של עיר עתיקה - חומותיה. במקום להסתער על השערים או לנסות להרוס את החומה, הצד התוקף היה חופר מתחת לחומה, מגיע אל תוך העיר, ופותח שער מבפנים או גורם לקריסת קטע מהחומה.
החיים במנהרה: פגיעות ומתח
אפעל ממשיך ומתאר את הסכנות:
"הגיחה מהמנהרה החוצה הייתה השלב הקריטי שבו נודע אם כריית המנהרה הוכתרה בהצלחה. בשל פגיעותם הרבה של השרויים בתוך המנהרה היה הכרח שסיום החתירה יהיה מהיר ומוסתר. עם זאת ראוי לזכור כי אף שהנצורים ידעו כי נחפרות מנהרות מתחת לחומת עירם, לאור השכיחות של השימוש באמצעי זה, הם התקשו לסכל את המזימה, משום שהדבר חייב כוננות מתמדת מצדם, כיוון שלא ידעו מתי יגיחו התוקפים מתחת לפני האדמה, והיכן"
תיאור זה מזכיר באופן מדאיג את המציאות הישראלית כיום: גם כשיודעים שיש מנהרות, קשה מאוד למנוע את האיום. הצד המגן צריך להיות ערני בכל מקום ובכל רגע, בעוד הצד התוקף יכול לבחור את המקום והזמן להפתעה.
אמצעי נגד: החפיר
הדרך היעילה ביותר להתגונן מפני מנהרות הייתה חפירת חפיר - תעלה עמוקה סביב החומה:
"אמצעי בדוק נגד מנהרות היה החפיר. משנתגלה קצה המנהרה בדופן החפיר, ניתן היה לפגוע בשרויים בה באמצעות החדרת עשן או צרעות ודבורים לתוכה. וכמובן, ניתן היה לירות מן החומה על הלוחמים שהגיחו מן המנהרה"
החפיר היה צריך להיות עמוק מספיק כדי להגיע עד שכבה בלתי חדירה - סלע קשה או מי תהום. אפעל מתאר את החפיר של בבל בימי נבוכדנצר השני:
"בימי נבוכדנצר השני, אשר ביצר את העיר בבל במזרחה בחומה, נחפר חפיר שהגיע עד מי התהום, ודפנותיו צופו בכופר ובלבנים שרופות"
אך גם זה לא היה ערובה מוחלטת - במקומות שבהם לא הייתה שכבה בלתי חדירה, החופרים יכלו להעמיק עוד ולחפור מתחת לחפיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.