מילון העברית המקראית של מ״צ קדרי - הדפסה שלישית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת אוניברסיטת בר אילן

מנחם-צבי קדרי, מילון העברית המקראית אוצר לשון המקרא מאל״ף עד תי״ו, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, רמת-גן, תשס״ו 2006, הדפסה שנייה תשס״ז 2007, הדפסה שלישית תשע״ז 2017, סד + 1188 עמודים

מנחם צבי קדרי (2011-1925), היה פרופסור ללשון עברית באוניברסיטאות בר־אילן ותל אביב, חבר האקדמיה ללשון העברית ואף סגן הנשיא שלה, וחתן פרס ישראל לחקר הלשון העברית (תשנ״ט - 1999). מחקריו הלשוניים בעברית ובארמית מקיפים את כל תקופות הלשון: מלשון המקרא והמגילות, דרך לשון חכמים ולשון ימי הביניים ועד העברית החדשה. קדרי עסק בתחביר ובסמנטיקה, במילונאות ובתורת הסגנון. מפעל חייו היה מילון העברית המקראית ׳אוצר לשון המקרא מאל״ף עד תי״ו׳, שהשנה הופיעה ההדפסה השלישית שלו.

בעשור הראשון לקיום המדינה הופיע הכרך הראשון של ׳אוצר לשון המקרא׳, שמשורשיו צמח המילון שלפנינו. באותם ימים חברו יחדיו חוקר המקרא שמואל א׳ ליונשטם וחוקר הלשון יהושע בלאו להוצאת מילון עברי חדש ללשון המקרא שיכלול מילון, קונקורדנציה ותרגום לאנגלית של הערכים. הכרך הראשון של האוצר (האות א) ראה אור בשנת 1957 והכרכים השני (האותיות ב-ו) והשלישי (האותיות ז-ט) בשנת 1968. מנחם צבי קדרי הצטרף למערכת האוצר בעבודה על הכרך השלישי. 

מה צורך יש במילון בעברית מודרנית לעברית המקראית, ישאל השואל, והתשובה ברורה - התרחקות דוברי העברית החדשה מלשון המקרא. הנה דוגמא מתחום הפועל: בבמדבר כג 9 כתוב הֶן־עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. מה פירוש לֹא יִתְחַשָּׁב? לפי העברית החדשה, העם לא יעריך את מה שאומרים או עושים הגויים בעוד שלפי לשון המקרא הכוונה, שהעם לא יילקח במניין הגויים.

׳אוצר לשון המקרא׳ איגד כאמור מילון וקונקורדנציה. מאחר שהתפיסות המילוניות הן דינמיות ומושפעות מהתקדמות המחקר הבלשני, הן המילון והן הקונקורדנציה משקפים בהכרח הערכות בלשניות התואמות את מצב המחקר בזמנן. למשל, כל המילונים והקונקורדנציות מהתקופה שלפני גילוי כתבי אוגרית הסבירו את המילה הסתומה בְּצִקְלֹנוֹ במל״ב ד 42, וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים־לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ, כשם העצם ׳צקלן׳ בתוספת בי״ת היחס. והוראתה בתרמילו או באמתחתו. 

משה דוד קאסוטו ביאר את המילה על פי המילה bṣql  באוגריתית כשם עצם שבו האות בי״ת היא שורשית, בצקל (בספרו, האלה ענת: שירי עלילה כנעניים מתקופת האבות, ירושלים תשי”ח, עמוד 39). קאסוטו מבאר שבטקסט האוגריתי השם בצקל נרדף לשם שיבולת, ומההקשר יוצא שזו שיבולת טרייה, ומכאן שוְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ פירושו שהכרמל היה עדיין בשיבולים, כאילו שהיה כתוב בבצקלונו. אחת משתי אותיות הבי״ת חסרה, אם בגלל שגגת מעתיקים (הפלוגרפיה) ואם בגלל הפלולוגיה (השמטת אות היחס בי"ת לפני בי"ת או פ”א). לכן ב׳אוצר לשון המקרא׳ מילת בְּצִקְלֹנוֹ אינה משובצת באות צד״י אלא באות בי״ת. וכך גם במילון העברית המקראית של קדרי, שהטמיע בתוכו את ׳אוצר לשון המקרא׳ (עמוד 118):

בצקלן*  שיבולת; ״כרמל בצקלונו״ = כרמל בבצקלנו (כרמל שעודנו בשיבולתו): לֶחֶם בִּכּוּרִים… וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ (מל״ב ד, מה). 

על הפירוש הזה יש להעיר, שהטקסט האוגריתי שעליו מסתמך קאסוטו (הלוח האוגריתי ד״א, שורות 74-61) הוא אניגמטי, וייתכן שקאסוטו פירש את מילת בְּצִקְלֹנוֹ, במודע או שלא במודע, ברוח התרגום הארמי שייצג את וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ במילים: ופירוכן בלבשיה. ורד״ק פירש "וכרמל בצקלונו - בקליפתו, כתרגומו: 'ופרוכין בלבושיה’".

׳אוצר לשון המקרא׳ הגיע עד האות טי״ת (מילת ׳טרפה׳), ושם נעצר. מילון העברית המקראית שלפנינו ממשיך את המפעל, מן האות יו״ד ואילך, אך עם כמה שינויים. הבולטים שבהם הם הגבלת החומר לחלק המילוני בלבד, וויתור על הקונקורדנציה ועל התרגום לאנגלית. במילון העברית המקראית הותאם החומר של האותיות א-ט של אוצר לשון המקרא לשינויים הללו, ופה ושם מוצאים הרחבה של המובאות המקראיות בערכים השונים כדי לחדד את ההסברים הלשוניים. ב׳אוצר לשון המקרא׳ חולקו ערכים שהכילו בעיות מיוחדות לשני חלקים: לחלק שעשוי לעניין את הקורא הרגיל, ולחלק נוסף, שהודפס באותיות זעירות, המיועד לחוקרים. הבחנה זו אינה קיימת במילון העברית המקראית.
הטמעת ׳אוצר לשון המקרא׳ במילון העברית המקראית מתבטאת בשם הספר הכולל את המילים ׳אוצר לשון המקרא׳: מילון העברית המקראית אוצר לשון המקרא מאל״ף עד תי״ו.

מילון העברית טרח לשוות תבנית אחידה לערכים השונים, אבל פערי הזמן בחיבור הערכים השונים גרמו להבדלים בהסתמכות על ספרות המחקר הבאה בהערות לערכים. לפיכך מומלץ לקוראים להתייחס לכל ערך מילוני כיחידה עצמאית, בלי להשוותה לערכים האחרים.

ערכי המילון כוללים את כל סוגי המילים: פעלים, שמות עצם, שמות תואר, תוארי פועל ומילים דקדוקיות. הפועל מסודר במילון לפי האות הראשונה של השורש שלו. הכותרות לערכים נוקדו לפי כתב יד לנינגרד A19. והצורות המשוחזרות סומנו בכוכבית לאחריהן. למשל (עמוד 631):

מַנְעוּל, מַנְעֻל*  מתקן לנעילת הדלת: דַּלְתֹתָיו מַנְעוּלָיו וּבְרִיחָיו (נחמ׳ ג, ג); עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל (שה״ש ה, ה) - על בית האחיזה של מתקן זה. 

בכל ערך מוסברת משמעות המילה, ואחרי ההסבר יש דוגמאות שמצביעות על עיקרי השימוש בה. ההסברים לרוב לקוניים, ולפעמים מתעוררות לגביהם שאלות. למשל בערך עָיֵף מופיעים ההסברים: לאה, נחלש, יגע, כושל ורעב (עמוד 796). האפשרות ׳צמא׳ איננה מופיעה. והרי היא כה בולטת בכתובים הבאים: כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה (יש׳ כט 8); כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה (יר׳ לא 25) ; צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ־צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי־מָיִם (תהלים סג 2) ; מַיִם קָרִים עַל־נֶפֶשׁ עֲיֵפָה (משלי כה 25); לֹא־מַיִם עָיֵף תַּשְׁקֶה וּמֵרָעֵב תִּמְנַע־לָחֶם (איוב כב 7). 

הרבה פעמים תופענה הערות בסופי הערכים עם מידע על גיזרון המילים ושורשיהן, מידע על הבדלי נוסח במגילות מדבר יהודה ובתרגומים העתיקים או הפניות קצרות לספרות המחקר, הכל לפי העניין והצורך. מטבע הדברים, בהדפסה שלישית של ספר שראה אור לראשונה בשנת 2006 הביבליוגרפיה כבר איננה מעודכנת.

בערכים שעוסקים בשמות אנשים ומקומות אין הערות, משום שבהם הולך המילון בעקבות הכתוב באנציקלופדיה המקראית ותואם את הכתוב בה. 

קהל היעד של המילון הוא ׳הציבור המשכיל שיש לו הכנה קודמת בלימודי היהדות, והוא מתעניין במקרא כיסוד המעצב את תרבות ישראל, בין שהיא תרבות דתית, ובין שהיא תרבות לאומית או כללית-הומניסטית. ציבור כזה צפוי לבוא מבין התלמידים והמורים המתמחים במדעי היהדות ברמות שונות, בייחוד בתחום המקרא, או בלשונות שמיות וביניהן העברית׳ (עמוד יג).

מתוך: המלצות על ספרים לכבוד שבוע הספר העברי תשע״ז 2017