פיגמליון של ברנרד שאו בתרגום חדש של פרופ׳ דבורה גילולה

פרופ׳ דבורה גילולה, האוניברסיטה העברית

הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס

ברנרד שאו, פיגמליון, תרגמה מאנגלית, הוסיפה מבוא ופירושים דבורה גילולה (הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס האוניברסיטה העברית ירושלים, 2016), 176 עמודים

פיגמליון היה פַּסל שהתאהב בפסלו. אלת האהבה נענתה לתפילתו ונערת השיש היתה לנערה בשר ודם. פיגמליון של ברנרד שאו, הנרי היגינס, אינו פסל אלא בלשן בריטי חוקר ניבים, הנערה אלייזה אינה פסל אלא נערה בשר ודם, מוכרת פרחים ענייה ממעמד נחות וכך גם לשון הביבים שבפיה, והוא אינו מאוהב בה. מסגרת העלילה נשענת על הספורט הבריטי הלאומי: התערבות. כשם שמתערבים שאפשר להקיף את כדור הארץ בשמונים יום, כך גם מתערבים שאפשר בשישה חודשים להציג את אלייזה בתור דוכסית במסיבת גן בשגרירות ואיש לא יגלה את מוצאה. בסופו של דבר היגינס מצליח במשימה ומנצח בהתערבות עם ידידו פיקרינג. וכאן מתחילה הבעיה. 

אנחת רווחה היא תגובתו של היגינס לסיום הניסוי, שארך זמן רב והיה לו לזרא. המתערבים, פיקרינג והיגינס, מברכים זה את זה ומתעלמים התעלמות מוחלטת, אכזרית ופוגענית, מנוכחותה של אלייזה. עבורם היא מעין בובה שהובאה מתצוגה, הם לא משתפים אותה בשיחה, לא שואלים מה חוותה ומה הרגשתה. היא הרי רק העוזרת היעילה וההכרחית. 

עם סיום הניסוי עולה בכל חריפותה שאלת עתידה של אלייזה. שתי נשים במחזה כבר העלו את השאלה קודם לכן, סוכנת הבית של היגינס ואמו של היגינס. עכשיו מעלה את השאלה אלייזה עצמה. לאחר השינוי שחוללו בה חודשי הלימוד הארוכים אין עוד דרך חזרה למקצוע שפרנס אותה לפנים. היא אינה מוכרת הפרחים עוד. בעימות בינה להיגינס מתברר שעתידה אינו מעסיק אותו כלל. עכשיו, לדעתו, היא חופשייה לעשות מה שיעלה בדעתה. אבל מה היא חופשייה לעשות? חינוכה כלא אותה, היא אסירה של מבטאה החדש. הפיתרון שמציע לה היגינס הוא הפיתרון הוויקטורייני: תתחתני. בתשובתה של אלייזה שזר שאו את דעתו על נישואים: "אני מכרתי פרחים. לא מכרתי את עצמי. עכשיו שהפכת אותי לגברת אני לא מתאימה למכור שום דבר אחר". (מערכה ד). היא עוזבת את ביתו של היגינס ומוצאת מפלט אצל אמו.

המחזה מסתיים בביתה של גברת היגינס בהמשכו של הדיון על עתידה של אלייזה. היגינס רוצה בשובה של אלייזה לביתו מטעמים אנוכיים, היא נחוצה לו בתור סוכנת-בית-על ומזכירה, זה העתיד שהוא מציע לה. הוא לא מציע לה נישואים.

אלייזה משמיעה לראשונה את אי-שביעות רצונה ואת התלונות שלא יכלה או לא רצתה להשמיע כל עוד היתה בביתו של היגינס: היגינס הוא שטלתן וקנטרן, רודן אכזר, צודק בעיני עצמו תמיד ויודע בכושר ביטוי מעולה ובקסם אישי להפוך כל טיעון וכל מצב לטובתו ולהשיג את הרצוי לו. הוא גס רוח, חסר נימוסים, מקלל ומתרתח, אינו שולט בעצמו ומתייחס אליה תמיד, למרות השינוי שחל בה, כאל מוכרת פרחים. עתה מתברר שפיקרינג, האיש שכיבד אותה, הוא האיש שממנו למדה אלייזה מה שהיגינס לא היה מסוגל ללמדה – יחסי אנוש. מה מציע היגינס ללייזה, אם תחזור? התנהגותו לא תשתנה, אבל שאו שם בפיו של היגינס את רעיון העולם שאין בו מעמדות, עולם שלא תהיה בו מחלקת נוסעים שלישית ברכבת, וכולם יזכו לא ליחס טוב ולא ליחס רע אלא ליחס שווה. שאו שם בפיו גם את רעיון שחרורה של האישה, מה עליה לעשות ולא לעשות. לצפות לחיבה תמורת שירות אינו אלא סחר-מכר בחיבה. הוא מציע לאלייזה ידידות.

ומה מהות הידידות הזאת בעיניו? לא הרבה יותר ממה שהיה בתחילה, כאשר התערב עם פיקרינג והכניס את אלייזה לביתו: שעשוע. להצעת הידידות "הנדיבה" אין בסיס כלכלי משחרר, היא המשך התלות של אלייזה בהיגינס ובטוב לבו. אם השעשוע יאבד מחנו, היא תתבקש לעזוב את הבית. וכדי שההסכם ישמור על "שיוויוניות", גם אלייזה תוכל לעזוב את בית היגינס כל אימת שתרצה. ולעשות מה? למכור פרחים?

פיתרון לבעיית מעמדה וגורלה של אלייזה חייב להיות פיתרון כלכלי. בקריצת עין היגינס מציע לאמץ אותה לבת או להוריש לה רכוש בצוואה, או שתינשא לפיקרינג. הוא אינו מציע לה נישואים, כי הוא אינו מוצא עניין בנערות צעירות אלא בנשים בוגרות, נשים בגילה של אמו. אפילו הציע לה נישואים היתה מסרבת. הנישואים היחידים הבאים בחשבון עבור אלייזה הם נישואים בין שווים. מי שבא בחשבון בין הנפשות הפועלות במחזה הוא פרדי, צעיר האוהב אותה ולא ישתלט עליה. עזיבת ביתו של היגינס וויתור על התפקיד שהוא מציע לה הם השחרור של האישה העצמאית החדשה.

כיצד נגמר המחזה? בנוסח המאושר הסופי היגינס בטוח ששכנע את אלייזה לשוב לביתו, ולמרות הבטחת הידידות שוות המעמד שהוא מציע לה, הוא מצווה עליה לשוב לתפקידה הקודם – סוכנת-בית-על – ולדאוג לארוחות ולקניית בגדיו. מתברר שאלייזה כבר מילאה אחר פקודתו עוד לפני שהשמיע אותה, עוד לפני שהתנהל ביניהם המשא ומתן על עתידה ומעמדה. אני מדגישה שוב: על נישואים עם היגינס לא מדובר. דבריו האחרונים של היגינס המסיימים את המחזה שבים אל הרעיון שהשמיעה אלייזה: "היא אומרת שתתחתן עם פרדי. חה, חה! פרדי! פרדי! חה חה חה חה!!!". 

הסיום דו-משמעי. דבריה של אלייזה "לא נשוב להתראות, פרופסור" אינם עולים בקנה אחד עם הודעתה שמילאה את פקודותיו של היגינס. דבריו האחרונים של היגינס "היא אומרת שתתחתן עם פרדי" פתוחים לפירושים מנוגדים, במיוחד בגלל הצירוף הלגלגני "חה חה חה". למרות דו-המשמעות, נישואים של אלייזה עם היגינס אינם עומדים על הפרק כלל. נישואי אלייזה עם פרדי הם הסיום ששאו רצה בו לעלילת המחזה. הוא מפרש ומנמק זאת בהרחבה באחרית דבר.

אבל הקהל רצה ורוצה אחרת. בעיבודים לקולנוע ולמחזמר מחתנים את אלייזה עם היגינס לשמחת הצופים ולצהלתם.

מתוך: המלצות על ספרים לכבוד שבוע הספר העברי תשע״ז 2017