על הספר ׳בנדיט׳ של איתמר אורלב

ד״ר צביה רחימי-שפרן, מחנכת וחוקרת חינוך

הוצאת עם עובד

איתמר אורלב – בנדיט , ספרים לעם, הוצאת עם עובד, תשע"ו 2016, 424 עמודים

הספר הזה הוא מסע רב-מרכיבים: מצד אחד מסע פיזי אל פולין של אדם מבוגר, אשר עזב את אביו לפני עשרים שנה והגיע לישראל עם אמו היהודיה, עם אחיו ושתי אחיותיו. מצד שני זהו מסע נפשי מטלטל שלו, המתחיל עם ההחלטה בכלל לנסוע לבקר את אביו, הנמשך עם פגישותיו עם אביו, הזקן הגר בבדידות איומה בבית אבות בוורשה, המאפשר לו שוב להיוכח בהתנהגותו האלימה מלאת אדי וודקה זולה וסיגריות זולות, אך אולי גם בייסורי מצפון על התנהגותו כלפי משפחתו, אשתו וילדיו וגם כלפי אחיותיו האיכרות, החיות והגרות עדיין באותם הכפרים, שגרו אז בעבר.

מצד שלישי זהו גם מסע בעל היבט אותנטי היסטורי: תמונות מלפני המלחמה ותמונות מזמן המלחמה, מלחמת העולם השנייה, המעמידות את האלימות כנשק הישרדותי ראשון במעלה.

ומצד רביעי מסע אל מרחבי פולין על מרחביה, על מזג האוויר הנאה שלה בקיץ, על הקרירות, על הפשטות של תושביה האיכרים, על העוני, על רסיס משטר סובייטי. ואולי מצד חמישי מסע של חצי יהודי וחצי נוצרי אל נבכי תרבותו המסובכת, בה תפילה אל ישו (כפי שסבתו הנוצרית לימדה אותו) משתלבת עם ה"לחיים" היהודי, הזורם בעורקיו...

"הרכבת נשארה עוד זמן מה בתחנה, לא דיברנו. אחרי שיצאה לדרך הצצתי מדי פעם בצדודית פניו של אבא, בתווי הפנים החדים, באף הנשרי, בסנטר הגס, דמותו המוכרת התרחקה ממני, ולצדי ישב איש זר לא מפני שלא התראינו יותר מעשרים שנה, אלא מפני שהוא אבא שלי, אבא בלבד, והוא מלמל לעצמו, שקוע בהרהורים מעולמות שאינם מוכרים לי, מהחיים שחי ושמרביתם כלל לא נוגעים לי. בחנתי את הפרופיל של האיש הזה, הזר, האבא המוכר. אני אוהב אותו, אני שונא אותו. אני אוהב את האבא שלי שאני שונא" ( עמוד 308).

מי לדעתכם הוא ה׳בנדיט׳ ששם הספר מכוון אליו? האם אלו הדמות המרכזית ואחיו הקטנים, שגדלו במציאות אלימה באווירה של מלחמה, מלחמה אישית קשה ומלחמת הישרדות ממושכת וקשה? או שמא האב  הוא הבנדיט – האכר האלים, אימת הכפר, אך פרטיזן, הנלחם בגרמנים בזמן המלחמה, השורד בזכות אלימותו, אך גם רגישות ומוסריות מסוימת, השורד בעזרת כמויות אדירות של וודקה זולה, בוגד על שמאל ועל ימין באשתו, מכה אותה ואת ילדיו, פרטיזן פולני הרוצח פולנים, אשר שיתפו פעולה עם הגרמנים, בריון מזדקן בבית אבות עלוב בפולין, רחוק מילדיו, רחוק פיזית ונפשית גם מאחיותיו האיכריות, הגרות בפולין.

הספר, הכתוב בגוף ראשון, מזמן הזדמנויות רבות למחשבה ובעיקר לתובנה הבאה: תעתועי הגורל קובעים את נסיבות חיינו, את קורות חיינו ואת ההשתמעויות הנובעות מרכיבים, שאינם תלויים בנו, כמו: תאריכים, מקומות, השתייכות משפחתית, דתית וחברתית.

מתוך: המלצות על ספרים לכבוד שבוע הספר העברי תשע״ז 2017