על הספר ׳בטרם לכתי׳ מאת ד"ר פול קלניתי

רות קנאי, רופאה ומרצה בתכנית ׳אדם ורפואה׳ של בית ספר לרפואה של הדסה עין כרם

הוצאת מטר

פול קלניתי, בטרם לכתי, הקדמה מאת אברהם ורגיז, מאנגלית: צילה אלעזר, הוצאת מטר, תל-אביב 2016

נוירוכירורג בן 36, לקראת סופה של התמחות מפרכת במקצוע שנוגע בחיים ובמוות, בתבונה ובהיעדרה, מגלה שהוא סובל מסרטן הריאות בדרגה מתקדמת ושמותו קרוב. כך מתחיל ספרו של פול קלניתי - וכתיבת הספר הזה מלווה אותו כמעט עד יום מותו. (בסופו גם אחרית דבר מרגשת שכתבה באהבה אשתו, לוסי קלניתי).

אך לא רק זה הוא הנושא העיקרי של הספר הכתוב בכישרון ובהתבוננות יום יומית על החיים ומשמעותם. קלניתי מתאר את עצמו: בן למשפחת מהגרים מהודו, שהדחיפה להשכלה: לקריאה, ללימודים גבוהים ולקריירה משמעותית ליוותה אותו מילדות. נער סקרן שקרא הרבה וגמא בצמא את העולם וחוויותיו, שהחל את הדרך האקדמית שלו כסטודנט לספרות אנגלית ופילוסופיה, שהתעניין בתפיסה, בקוגניציה ובמדעי המוח, אך בחר לבסוף ברפואה ובניתוחי מוח. מקצועו דורש תבונת כפיים, סבלנות אין קץ ושעות ארוכות של עבודה מפרכת, אך גם כישורים הומאניסטיים, כישורי תקשורת ומפגש אנושי עם חולים ובני משפחותיהם ברגעים הקשים בחייהם. ד"ר קלניתי מלווה את חוליו ביד עדינה ובוטחת ובחמלה רבה לטיפול מיטיב, ככל האפשר, במצבם הרפואי.

מחלת הסרטן בה לקה אינה מעוררת אותו לשאול שאלות פילוסופיות על חיים ומוות, אלא שאלות קיומיות על חייו שלו ומשמעותם. הוא מגלה שלמרות שהיו לו תוכניות ארוכות טווח לקריירה של חוקר, מנתח ומורה בעשרים השנים הקרובות, וסופר - בעשרים השנים שלאחר מכן, הוא צריך להתאים את תוכניותיו למחלה שכפתה את עצמה עליו. 

"בהדרגה התחוור לי שמגע קרוב כל כך אל מותי שלי לא שינה דבר ושינה הכל. לפני שאובחן אצלי הסרטן ידעתי שבאחד הימים אמות, אבל לא ידעתי מתי. עכשיו, לעומת זאת, ידעתי את זה במלוא החריפות. הבעיה לא הייתה בעצם מדעית. המוות הוא עובדה מערערת שלווה. ואין דרך אחרת לחיות" (עמ' 116).

בכך, הופך הספר בעיני למדריך אוניברסאלי לחיים. זה אינו עוד ספר שמיועד לרופאים, או לחולים במחלות סופניות ולבני משפחותיהם: זהו סיפור קיומי, הרלוונטי לכל אדם הרוצה לחיות חיים מלאי משמעות, בזמן הקצוב שנותר לו ולכל אחד מאיתנו, בני האדם, בני התמותה.

הוא מלווה על ידי האונקולוגית שלו, ד"ר אמה היוורד, רופאה עמיתה, שמוכנה לדון איתו בכל פרט מחייו וממחלתו ולהיות הרופאה שלו, אך אינה מוכנה בשום אופן לדון בעקומת ההישרדות של קפלן-מאייר. השאלה של "כמה זמן נותר לי לחיות" נותרת פתוחה. אך היא מוכנה להציע פתרונות שיעסקו ב"איך" לחיות בזמן שנותר. בחירת הטיפול ומטרותיו, כך מציעה ד"ר היוורד, תתחשב, בכל שלב, במטרות וביעדים שיציב קלניתי עצמו.

הדרך שאמה מלמדת את קלניתי לבחור בה היא לשאול את עצמו מה חשוב לו עכשיו? מה הם הערכים שקריטיים בשבילו כעת? הזמן והערכים הם מוטיבים חוזרים בסיפורו של פול קלניתי. כשמוצעת לו תרופה עם תופעות לוואי קלות יחסית, הוא בוחר להמשיך לנתח ולשם כך הוא מאמץ את גופו בפיזיותרפיה מפרכת המוכוונת להחזרת כושרו בתחום זה. כשהטיפול הראשון מפסיק להועיל, הוא בוחר להפסיק לנתח ולהקדיש זמן לספרו ולמשפחתו. הוא ואשתו לוסי, מחליטים להביא לעולם ילד והוא מצליח ללוות את בתו, קיידי, (או שהיא מלווה אותו..) בחודשי חייה הראשונים ולהקדיש לה את הספר.

עם הזמן, משתנים הערכים החשובים, אך עד רגע מותו, פול ממשיך לשלוט בגורלו ולבחור את הבחירות שלו: להתכרבל עם אשתו ובתו במיטתו, לקבל טיפול תומך, להימנע מהנשמה ולמות בשלווה מוקף במשפחתו האוהבת. הוא גם מצליח להעניק לאהוביו משמעות ולהראות את אהבתו ומסירותו כלפיהם.

"כשתגיעי לאחד מרגעים רבים בחיים", כותב פול לבתו קיידי, "שבהם תידרשי לעשות חשבון נפש עם עצמך, לפרט את מה שאת, את מה שעשית ואיזו משמעות יש לך בעיני העולם, אנא אל תתעלמי מהעובדה שמילאת את ימיו של איש גוסס באושר שאין רב ממנו, בעונג שכמותו לא ידע בכל שנותיו  - עונג שאינו תאב לעוד ועוד, אלא נח בסיפוק של רוויה. בזמן הזה, ממש עכשיו, זה דבר עצום".

מתוך: המלצות על ספרים לכבוד שבוע הספר העברי תשע״ז 2017