מאחורי מסך המשי - עמים ויהודים במרחב האיראני

בלפור חקק, משורר

הוצאת כרמל

בן-ציון יהושע-רז, "מאחורי מסך המשי - עמים ויהודים במרחב האיראני: פרס-איראן, אפגניסטן, בוכרה", הוצאת כרמל, ירושלים תשע"ג- 2013, 624 עמודים

סופר ירושלמי הולך על דרך המשי

הסופר והחוקר בן-ציון יהושע (בשמו המלא: בן-ציון דויד יהושע-רז, ובשמו הספרותי ד. בציר) מתעד בספרו זה את העמים והקהילות היהודיות במרכז אסיה. ספרו הקודם "מנדחי ישׂראל באפגאניסתאן לאנוסי מַשהד באיראן" (הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשנ"ב, 594 עמ') פרץ דרך בחקר קהילות נידחות אלה והיה לספר יסוד בארץ ובחו"ל. סיפור שליחותו הממלכתית של בן-ציון יהושע מטעם 'נתיב-לשכת הקשר' לאזורים אלה, הובא בספרו  "אוֹֹק יוֹּל - דרך לבנה – מסע במרכז אסיה" (הוצאת משרד הביטחון, 1996, 204 עמ').

מסך המשי – מסך הברזל ודרך המשי

יהודי המרחב האיראני חיו על נתיב המסחר הבינלאומי בין מזרח למערב, המוכר בשם "דרך המֶשי", ולימים המדינות המוסלמיות של מרכז אסיה עברו לשליטה קומוניסטית מעבר למסך הברזל. מכאן שמו של הספר "מאחורי מסך המשי". אלה שחיו מעבר למסך הזה חשו את טעמו של המשי ואת  מגע יד הברזל.  מעבר לניגוד בין יפי המשי ואטימותו של הברזל, מרתק לראות תרבויות שחיו על נתיבי הסחר בין מזרח למערב ואת ההפרָיה הדדית והזרימה התרבותית שסוחרי השיירות העבירו מארץ לארץ, ממִדבר ליישוב, וגם דו-שׂיח בין מציאות לדמיון. המסורות התרבותיות עברו מאתר לאתר על דרך המֶשי: סיפורים, אגדות, פתגמים אמונות ודעות, וגם מידע על המתרחש בכל ארץ וידע טכנולוגי ורפואי. הכותב הוא גם סופר וגם חוקר והוא משלב במחקרו גם את איסוף החומר התרבותי.

הקמתן של הקהילות היהודיות דווקא בערים על דרך המשי אינה מקרית: נקודות יישוב אלה קמו מלכתחילה כתַחנות מסחר שבהן התנהלה הפעילות המסחרית של קנִייה ומכִירה, ועם הזמן הצטרפו לסוחרים 'כלי קודש -  חזנים, שוחטים ומוהלים שאפשרו  חיים יהודיים מלאים. נקודות המפגש של השיירות הנודדות הפכו לערים, וקמו בהן קהילות יהודיות שהיו חלק מן הפעילות המסחרית במרכז אסיה.

מסע של שליחות בעקבות תרבויות שנכחדו

הקושי במחקר ובאיסוף מקורות לכתיבת הספר נובע מן התהפוכות שעברו על  המרחב האיראני במשך הדורות. הכיבוש המונגולי במאה השלוש-עשרה הכחיד תרבויות ולא רק בני אדם. יהושֻע, שהוא גם סופר וגם חוקר,  הקדיש  את מסעותיו גם לאיסוף מסמכים, הן בשליחותו מטעם "נתיב- לשכת הקשר", הן בהיותו מפקח-בכיר  מטעם עליית הנוער בפרויקט נעל"ה 16 והן בצאתו כשליח חינוכי מטעם המחלקה לחינוך של הסוכנות היהודית ושליחות ההצלה שלו מטעם הספרייה הלאומית. בעיניו, התיעוד הזה הוא מסע של שליחות: "חיי כרוכים אפוא במרחבים האין-סופיים האלה, תרבויותיהם ולשונותיהם. אני מגלה כל הזמן זוויות חדשות ומרתקות ואני מבקש לשַתף את קוראיי המבקשים לגלות עולם יהודי ונוכרי, הן מן ההיבט המחקרי והן מנקודת-ראות של מי שרגליו חָרשו מרחבים אלה" (עמ' 15).

בעקבות מרקו פולו ואבן בטוטה

כל מי שקרא ספרי מסעות בילדותו חוזר בדמיונו אל מרקוֹ פּולוֹ (1324-1254), שיצא מוונציה אל דרך המשי. בדרכו לסין תר מרקו פולו את בוכרה וסמרקנד, והוא חצה את מדבר גוֹבּי. טעם סיפוריו של מרקו פולו על המפגש עם קובלאי ח'אן (נכדו של ג'ינג'יז ח'אן), השליט המונגולי הגדול בעיר בייג'ינג, לא דהה עם השנים, והוא היה לדמות מרתקת המַפרה את הדמיון ואת הכיסופים למחוזות אחרים ולתרבויות אחרות. שיירות המסחר במשך הדורות חצו את הנתיבים שבהם דרכו רגליו של מרקו פולו: הדרך עברה בהרי פאמיר (שמרקו פולו כינה "גג העולם"). והנתיבים חצו את מדבר גוֹבּי, את קוקנד, סמרקנד, בּוּכרה וחיווה. יש שהגיעו גם להודו, והיו נתיבים גם אל מרכז אסיה: לקווקז, לבגדד ולאסיה הקטנה. לבד מסיפורי המסע שכתב מרקו פולו, ידוע גם המסע של נוסע מפורסם אחר: אִבְּן בַּטוּטָה. מדובר באבו עבדאללה מחמד אבן בטוטה (1368-1304) שיצא מטנג'יר שבמרוקו, ותיאורי המסעות שלו בספרו "מַתנה למִסתכלים" ("תחפת אלנזאר") הם מקור מידע על החיים בתקופה זו ובארצות אלה.

החוקר בן-ציון יהושע הולך במחקרו אחר נוסעי השיירות ומתחקה אחר מעשׂיהם: העניין שהוא מגלה בהם כחוקר הוא לאו דווקא בסחורות שהם מעבירים, אלא במסורות שהם מעבירים, ובכך הוא רואה בהם "מובילי תרבות". כך מתברר, למשל, שהבודהיזם נדד מהודו והגיע אל מזרח אסיה, וכך  האסלאם דחק ממקומות רבים את הדת הדוּאַלית הזוֹרוֹאסטרית שהאמינה באֵל הטוב ובאֵל הרע, וכן דחק האסלאם את הנצרות המזרחית ותפס את מקומה. המחקר עוקב אחר טביעות האצבע של הדתות והתרבויות: כתבי קודש, ארכיטקטורה, מיניאטורות וכיו"ב. גם היהודים היו חלק מנוסעי השיירות וגם הם נקלעו אל הפסיפס הרב תרבותי, ואף גילו בדרך שיירות- המסחר קהילות יהודיות אחרות: כך נקשרו קהילות יהודיות זו אל זו כחלקים של אותו שלם, והנוסעים בשיירות העבירו מצד לצד הלכות ומנהגים, נוסחי תפילות ופיוטים, וגם עדכנו את הקהילות על קורות היהודים בארצות אחרות.

אנוסי משהד בין יהדות לאסלאם

בסקירה קצרה זו לא נוכל להביא כל הפרשות ההיסטוריות המופיעות במחקר עב כרס זה. ההיסטוריה היהודית לאורך הדורות לימדה אותנו עד כמה שָביר מעמד היהודים בכל פזורותיהם בהיותם בגולה. חיים הזז בסיפורו "הדְרשה" מתאר את יוּדקה דורש על ההיסטוריה הקשה של היהודים בגלותם: 

"לא אנחנו עשׂינו את ההיסטוריה שלנו, כי אם הגויים עשׂו אותה לנו. כמו שהם היו מכבים לנו את המנורה בשַבת וחולבים לנו את הפרה בשַבת ומסיקים את התנור, כך הם גם עשׂו לנו את ההיסטוריה כרצונם וכדרכם, ואנחנו רק קיבלנו אותה מידם" (חיים הזז, סיפורים נבחרים, הוצאת דביר תשי"ב- 1952).

מצמרר, על כן, להיחשׂף אל גורלם של יהודים בגולה בהיותם נרדפים ונשחטים רק משום היותם יהודים. סיפורם של אנוסי מַשהד נחשׂף כבר בספרו הקודם של בן-ציון יהושע. גם בספר זה מובאות עדויות על פרשה מצמררת זו. מתברר שבשנת 1839 נערך פוגרום במַשהד שבו נרצחו 36 יהודים, ובעקבות האיום על חייהם נאלצים כל יהודי מַשהד להתאסלם, כיוון שהעיר מַשהד נחשבה קדושה למוסלמים השיעים, שבה קבור לפי המסורת האימאם עלי אבו ריזא. גם לאחר שהתאסלמו סבלו היהודים מעלילות דם נגדם, והם היו לאנוסים ושמרו בסֵתר על יהדותם. כדי להוכיח נאמנות לאסלאם נאלצו היהודים להצטרף לשַיירות המאמינים המוסלמים שנסעו למֶכָּה, קיימו את מצוות העלייה לרגל וקיבלו תואר חַאג'. מרתק, למשל, סיפורו של חאג' אדוניהו הכֹּהן (גם חאג' וגם כהן!), שעלה למֶכָּה ומשם פנה לירושלים, והיה אחד ממייסדיה של שכונת הבוכרים, שבה חזר בגלוי לזהותו היהודית. 

בן-ציון יהושע

"ממשיך שליחותו של סבא"

לסיום: בן-ציון יהושע מביא גם תיאור החיים בפְּזורה הבוכרית ובאפגניסטן. בַּספר מתואר מסע ההצלה של נכסי הרוח שנותרו במרכז אסיה. יש התמקדות בתיאור אורחות החיים, הבית והמשפחה בקהילות מרכז אסיה, וכן מעמד האישה במרחב האיראני. המסע של בן-ציון יהושע מתואר כשליחוּת ממש, כהעברת הלפיד מִדור לדור. הוא רואה עצמו כממשיךדרכו של סבו מולא מתתיה חנוכה:

"סבי מולא מתתיה חנוכה ביקר בבית הכנסת ה זה בדושַנבֶּה 91 שנים לפניי והטיף למען עלייה לארץ ישׂראל. מצאתי את עצמי ממשיך את שליחותו של סבא באותו מקום, בזמן אחר ובתנאים קשים. עמדתי בפיק ברכיים לדרוש בפני הקהל. עכשיו, שהצלחתי להתקרב אליהם, זה  הזמן לדבר על לִבּם לנטוש בתיהם, עסקיהם, רכושם, בית כנסת ובית עלמין שלהם, ולעלות לארץ במטוסים שאנו חוכרים להטסתם. פתחתי ודרשתי: בפרשת 'לך לך' אמר אלוהים לאברהם 'לֵך לךָ מארצךָ וממולדתךָ ומבית אביךָ'....עזבו את בתיכם ורכושכם והצילו את חייכם..." וכאן קורה ממש מעשה נס: כשהוא חוזר למושַב בבית הכנסת, נוֹשר מתוך ספר "מקראות גדולות" שבידיו סִפרון "אִם אָפֵס רובע הקֵן" שהוציא לאור סָבו, לפני 91 שנים, ספרון שהוא כה חיפּשׂ שנים רבות. אין ספק, שהמחקר של בן-ציון יהושע הוא סגירת מעגל של חוקר בן אפגניסטן שֶהתחבר אל זהותו המשפחתית, והמֶחקר שהציב לפנינו הוא מַתנה יִקְרת ערך לכולנו.

מתוך: המלצות על ספרים לכבוד שבוע הספר העברי תשע״ז 2017