בעיית זמני הפועל של העברית המקראית - על ספרו של יאן יוסטן

פרופ׳ יונתן בן-דב, אוניברסיטת חיפה

Jan Joosten, The Verbal System of Biblical Hebrew. A New Synthesis Elaborated on the Basis of Classical Prose ( Simor Jerusalem: Jerusalem Biblical Studies, 2012) 

הספר שבחרתי להמליץ עליו אמנם אינו ספר עברי, אבל הוא עוסק בשפה העברית, ואף יצא לאור בירושלים. בית ההוצאה, סימור, נוסד על ידי שמחה פרידמן ז"ל ואורה ליפשיץ תבל"א, והוא מזוהה עם מחקר המקרא הירושלמי זה שנים רבות. המחבר, פרופ' יאן יוסטן, אוחז כיום במשרה הרמה של הפרופסור המלכותי לעברית באוניברסיטת אוקספורד. הוא למד שנים לא מעטות באוניברסיטה העברית אצל גדולי הדור הקודם, ורכש שם את השכלת האסכולה הירושלמית בחקר המקרא והלשונות השמיות.

בעיית זמני הפועל של העברית המקראית הטרידה רבים בעבר וממשיכה להעסיק את כולנו עד עצם היום הזה. דומה שעד היום לא נמצא לה פתרון מניח את הדעת. אני נפעם כל מפעם מחדש לראות עד כמה אני, ואחרים בוודאי כמוני, מתקשה לרדת לסוף דעתם של המחברים בשימושם בפעלים של העברית המקראית. למדתי בעבר להתמודד עם תורת הצורות ועם אוצר המילים של העברית המקראית, אבל זמני הפועל נראו כבלתי-חדירים עבור בן תמותה כמוני. גם הספר הנוכחי מגביל את עצמו בעיקר לפרוזה המקראית הקלסית, אם כי בסוף הספר בא פרק נוסף על לשון השירה, ופרק על העברית המאוחרת. 

רבים וטובים ניסו להשליט סדר ביער הסבוך של צורות פועל בעברית המקראית, ובעיקר להסביר כיצד הצורות הללו, ושילוביהן ושילובי שילוביהן, מביעים את זמני הפועל. כבר היה מי שאמר שבעברית המקראית אין הכרה של זמן כלל, ואחרים הגדירו בעברית המקראית "אספקטים" במקום "זמנים". שוב באו אחרים והציעו כי המפתח להבנת זמני הפועל בא ברצף הפעלים, ולא בפועל יחיד העומד בפני עצמו. עליהם נוספו אחרים וביקשו למצוא גאולה לפועל המקראי מצורות הפועל האוגריתי. ועוד עוד. המעלה העיקרית של הספר הנוכחי היא שהמחבר מכיר את כל הדעות של קודמיו, והוא משכיל להתבונן על החומר בעין ביקורתית ולבצע סינתזה חדשה, חדה ובהירה, מנומקת בדיוק במידה הנכונה, שבסופה יוצא הקורא עם הרגשה שיש בידו מפתח משמעותי להבנת הסבך של זמני הפועל.

המלצה קצרה זו אינה המקום לסכם את הספר, ואינני בטוח שאני מיומן מספיק כדי לתת סיכום נאמן של תוכנו. יוסטן אינו מחוייב לתיאוריה כזו או אחרת – למשל הזמנים או האספקטים – אלא ניגש אל החומר הראשוני כפי שהוא. הוא מצא שהעברית המקראית מכירה גם מכירה בזמנים שונים, ויש צורות פועל המביעות זמנים מדוייקים לעילא. לעומת זאת, צורות אחרות הן אדישות לזמן: יש מהן המביעות אספקט, ויש כאלה שנסמכות על זמן החיווי של הפועל שלפניהן. לכל שימוש של הפועל כללים ברורים, ויש דרך להבחין בצורה ברורה בין זמן פועל כזה או אחר, לפי סימנים חד-משמעיים.

הפרק הראשון (preliminaries) הוא מעין מבוא, והוא מאיר עיניים במיוחד. כל תלמיד וחוקר צריך להכיר את הפרק הזה כבסיס ללימודיו. המחבר משתדל להשתמש בלשון בהירה, אולם כתיבה בתחום כזה איננה יכולה להיות נקייה לגמרי מז'רגון של בלשנים. בדרך כלל, מי שיקרא בתשומת לב יבין את כוונת המחבר. 

במיוחד מצא חן בעיני השפע הגדול של דוגמאות מאירות עיניים הגודשות את הספר, שכולן מתאימות ומחודדות, ומובילות את הקורא להבנה מתקדמת ומדוייקת של פסוקים שהיו מעורפלים בעיניו לפני כן. מבין אלפי הדוגמאות בחרתי דוגמה אחת (עמ' 199) העוסקת במשמעות הסטטיבית (stative) של פעלים מדגם 'קטל'. אף כי נהוג לחשוב שדגם זה מביע בעיקר את העבר, הרי בקבוצה משמעותית של מקרים הוא מביע תיאור מצב נוכחי, מה שהיום היינו קרואים "הווה". התפקיד הזה מוכח, למשל, מן האקווילנטיות של שני הפסוקים הבאים: תהלים פ"ו 10 "כי גדול אתה... אלהים לבדך" לעומת שמ"ב ז' 22 "על כן גדלת... כי אין כמוך". בפסוק זה האחרון אין הכוונה להביע פעולה בעבר, אלא את הגדלות הנוכחית של האלהים.

כל אחד מפרקי הספר, בדרכו שלו, מאיר פן אחר של זמני הפועל במקרא, וחושף גוונים ובני גוונים של משמעות הצפונים בצורות הפועל. אני ממליץ לכל חוקרת וחוקר, תלמידה ותלמיד, לקרוא בספר הזה לאט לאט, במנות קטנות, ולהבין את פסוקי התנ"ך בצורה טובה לאין ערוך ממה שהצליחו להבין לפני כן.

מתוך: המלצות על ספרים לכבוד שבוע הספר העברי תשע״ז 2017