כילדה קטנה הוקסמתי מהספרים הרבים שהביטו בי מהספרייה בבית הוריי. אך במיוחד קרץ לי ספר ישן, קטן מידות, שעל כריכתו היה איור של ילד וילדה מעולמות שנראו לי רחוקים, כך לפחות שפטתי לפי הצורה בה היו לבושים והטבע שנראה ברקע. מאד רציתי לשמוע את הסיפור, אך הוריי טענו שאני קטנה מידי והספר לא מתאים לילדים בגילי. בדמיוני, התחלתי לארוג עלילות שונות ומשונות, על אותו זוג ילדים וככל שהסירוב של הוריי להקריא לי אותו הפך לקטגורי יותר, כך המסתורין סביב הספר ואיתו סקרנותי, גברו.
עברו שנים. התבגרתי, הספר מזמן נעלם מבלי שזכיתי לדעת אותו, אך בפינה קטנה בזיכרוני הוא שב לקרוץ לי מידי פעם. וכך, בניסיון נוסף לאתרו - והפעם בעברית - פניתי למחסן של איתמר, שאכן חיפש, חיפש ומצא - "אאוריקה"! אלא, שהשאלתי אותו לחברה, ומאז הוא נשאר לפאר את ספרייתה ולא את ספרייתי…
ומהו הספר? "פאול ווירג'יניה" שנכתב בשנת 1788 על-ידי ז'אק-הנרי ברנרדין דה סנט-פייר (1814-1737).
למעוניינים לקרוא את הספר באנגלית, ניתן לקרוא אותו תודות לפרוייקט גוטנברג. תרגום לעברית: ברנרדין די סן-פיר, פאול וורגינה, מצרפתית - אלכסנדר מלחי, תל אביב תש"ה.
באי הנידח מאוריציוס, שהיה אז תחת שלטון צרפתי ונקרא אז "איל דה פראנס", חיו בשכנות, בבתים רעועים, שתי אמהות, לאחת בן, פאול, ולשנייה בת, וירג'יניה. שני הילדים גדלו יחד כאח ואחות, מגיל ינקות. לא היו להם חברים אחרים. הם שיחקו באי שנדמה להם כגן עדן. ולמרות שהם היו בעלי עבדים, הם התנהגו אליהם יפה וכשנתקלו ביחס משפיל אל עבדים מצד אדונים אחרים באי, ניסו להגן על החלשים מפני החזקים. המחבר מביע כאן בעצם את דעתו וביקורתו החברתית - גם נגד העבדות שהייתה נהוגה בתקופתו (ולצערנו נהוגה גם בתקופתנו בדרכים אולי קצת אחרות). כשלוירג'יניה מלאו 16, אימה קיבלה מכתב מדודה עשירה וערירית בפריס, המזמינה אותה אליה, במטרה להעניק לה חינוך טוב ולהפוך אותה ליורשת שלה. אימה של וירג'יניה, שאיבדה את כל רכושה עת נישאה לגבר שמשפחתה התנגדה לו, רצתה להעניק לביתה חיים טובים יותר מחייה שלה, חיים רחוקים מעוני ומחסור ומהאי שנמצא בעצם בשולי החברה. היא גם רצתה להרחיק אותה מפאול. וירג'יניה התנגדה לעזוב את האי ובעיקר את פאול, אך אימה התעקשה ובסופו של דבר, היא הפליגה לצרפת. ליבו של פאול נשבר, שהרי שני הילדים הפכו עתה כבר לבני נעורים מתבגרים - והאהבה ניצתה. וירג'יניה ניסתה להתנהג יפה אל דודתה, שהייתה מבוגרת וחולה, למרות געגועיה העזים לביתה הדל ולפאול אהוב נפשה. אך כאשר הדודה החליטה שעליה להינשא לאציל צרפתי עשיר, היא התנגדה בכל מאודה ואז הדודה נישלה אותה מהירושה ושלחה אותה חזרה לאי שבאוקיינוס ההודי, שהיה כה שונה מחיי פריס הנוצצים. עת הספינה ועליה וירג'יניה התקרבה אל החוף והייתה במרחק קצר ממנו, היא נתקלה בהוריקן נוראי שגרם לטריפתה. האנשים שעליה ניספו. וירג'יניה סירבה להוריד את בגדיה לעיני המלחים על מנת לקפוץ למים ולהינצל. פאול שצפה בספינה המתקרבת רצה להגיע אליה במהירות כדי להציל את וירג'יניה, אך זה כבר היה מאוחר מידי... לשניהם... זמן לא רב אחר כך, הוא נפטר משברון לב. ומעט אחר כך, גם שתי האמהות נפטרו מהצער הרב.
מן הספר (התרגום שלי): "גופתו של פאול הונחה ליד זו של וירג'יניה שלו, לרגלי אותם שיחים; ובאותו מקום מקודש, הונחו גם שרידי אמהותיהם העדינות ומשרתיהם הנאמנים. אין שיש המכסה את האדמה, אין כתובת המנציחה את מעלותיהם הטובות; אך זכרונם חרוט על ליבותינו, באותיות שלא ניתן לבטאן; ואין ספק שאם נשמות טהורות אלה עדיין מתעניינות במתרחש עלי אדמות, הרי יש להניח שהן אוהבות לשוטט תחת גגותיהם של הבתים האלו, בהם מתגוררות המעלות הטובות, לנחם את העניים המתלוננים על מר גורלם, להדליק בליבות האוהבים את הלהבה הקדושה של הנאמנות, לטפח את אהבת הטבע, את אהבת העבודה ואת הסלידה מאימי העושר…".
"פסטורלה" (PASTORALE) זו , סגנון ספרותי מקובל באותה תקופה, זכתה להצלחה רבה. הספר תורגם לשפות רבות, יצא במאות מהדורות, נוספו לו גרסאות התואמות את התקופות והמקומות השונים ובמהלך המאה הי״ט היו ממליצים למתבגרים לקרואו אותו שכן הוא הלל טוהר מיני וצניעות עד למוות. עם השנים, הקוראים פחות התלהבו וראו בו ספר רגשני מידי, ספר על אהבה נאיבית.
אלא שלספר שמור מקום של כבוד בספרות הצרפתית. הוא נכתב על סף המהפכה הצרפתית. הדגש שהוא שם על הרגשות העזים של הדמויות, בישר את בואה של התקופה הרומנטית. הוא השפיע על סופרים דוגמת ג'ורג' סאנד, למרטין, בלזאק, ד. ה. לורנס ופלובר. אמה, גיבורת ספרו של פלובר, “ מדאם בובארי” (1865) קראה את "פאול ווירג'יניה" והספר הצית את דמיונה. היא חלמה על צריף הבמבוק, על הכלב פידל, אך יותר מכל, חלמה על הילד/ נער שרץ יחף כדי להביא לה (לוירג'יניה / אמה) פירות בשלים מענפי עץ גבוהים, או קן של ציפורים... גי דה מופסאן מתאר ברומן שלו, ”בל אמי" (1885) חדר משמים, שרוהט במינימליזם, אך קושט בשני ציורים צבעוניים של פאול ווירג'יניה. בשנת 1794 הוצגה בתיאטרון פיידו בפריס אופרה שהתבססה על הספר. היא נקראה באותו שם והולחנה על -ידי ז'אן פרנסואז לה סואר. אופרה מצליחה נוספת הולחנה בשנת 1857 על -ידי ויקטור מאסה.
המוניטין הרב של הספר השפיע על תודעת הציבור. כאשר המשתתפים בועידת השלום בפריס בשנת 1920 דנו במעמדו של מאוריציוס, "הניו יורק טיימס" הקדיש לכך כותרת ראשית. בתקופה המודרנית, נעשו סרטים המבוססים על הספר, כמו "הלגונה הכחולה", עבודות אמנות מגוונות, שיר ששרה סלין דיון ואפילו רשת של מלונות יוקרה במאוריציוס קרויה כך.
ז'אק-הנרי ברנרדין דה סנט-פייר היה סופר ובוטנאי. הוא נולד בלה האברה ונפטר באורניי. משנת 1768 הוא חי תקופה מסויימת במאוריציוס, מכאן יכולתו לתאר את האי מכלי ראשון. עיקר התעניינותו הוקדשה לצומח באי. עת שהה באי, הוא היה עד לטביעתה של ספינה בסופה, מה ששימש מקור לחלק האחרון בספר. בשתנ 1771 הוא התיידד עם תלמיד של רוסו ויחד הם בחנו את הצמחים בפריס וסביבותיה. בשנת 1795 הוא נבחר ל"מכון של צרפת", שקדם ל"אקדמיה הצרפתית", אליה נבחר בשנת 1803. בשנת 1797 הוא מונה למנהל הגנים הבוטניים בפריס. הוא היה צמחוני וטען שחיה שטורפת את טרפה בעודו בחיים, מבצעת חטא כנגד חוקי הטבע שלה עצמה.
 |
| ברנרדין דה סנט-פייר |
למרות שהיה נוצרי אדוק, הוא הושפע, כאמור, עמוקות מתקופת הנאורות ובמיוחד מוולטר ורוסו. בהשפעתו של רוסו, ברנרדין תיאר את חייהם של שני הילדים החיים בטבע ועל פי חוקיו בלבד, באי אידילי המרוחק מהשפעתו של העולם המושחת והדועך (הכוונה בעיקר למעמדות הגבוהים בצרפת), שהרבה גם להפר את האיזון עם הטבע, המצוי רגע לפני מהפכה גדולה שהייתה אמורה לשנות את סדרי עולמו. יש כאן ביקורת חברתית על החלוקה המעמדית בצרפת של המאה הי״ח. מודגש הניסיון של אותה חברה מושחתת (שבספר מגולמת על-ידי הדודה הפריזאית העשירה), להשחית גם את הטהור ביותר (שבספר מגולם על-ידי וירג'יניה). ומנגד, מתוארים החיים במאוריציוס, אי כביכול "נחשל" על פי הפרמטרים של התקופה, שנוהלו בשיוויון, כאשר התושבים המעטים באי התחלקו ברכושם, החזיקו בחלקות אדמה בעלות גודל זהה ועיבדו אותן; חיו על האדמה וממנה; חיו בטבע ובהרמוניה איתו. לא היו התפרצויות אלימות. בספר באה לידי ביטוי גם הגישה של תקופת הנאורות כלפי הדת - שהאלהים או השכינה בראו עולם הרמוני ומשביע רצון. פאול ווירג'יניה חיו בעולם בו לא היה צורך בטכנולוגיה או בהתערבות אנושית. כשרצו לדעת מה השעה, פשוט בחנו את צללי העצים. נראה שברנרדין סבר שהעולם נועד לאושרו ולנוחותו של האדם, האמור לחיות בחברה שיוויונית (ניואנס סוציאליסטי?) והרמונית יותר (בתוך עצמו ועם הטבע הסובב). ובכך, בפילוסופיית החיים (הרומנטית והמתאימה לנאורות) של ברנדרין ובביקורת שלו את החברה בה חי, חשיבותו של הספר בעייני גם בימינו, מעבר לחשיבותו הספרותית.
היסטוריה,פוליטיקה,אקטואליה,קהילה יהודית אמריקאית.
050-7447523
נהניתי לקרוא את הסקירה שלך על הספר. בזמן האחרון מנסה להזכר בספרים ישנים שקראתי בנעורי וילדותי ואחד מהם היה פאול וורג'יניה וכך נתקלתי בסקירה הנהדרת הזאת והתמונות והסקירה על הסופר והתקופה. תודה.
השבמחק