שושנה ויג, סופרת, משוררת, עיתונאית ופובליציסטית
רחלי אברהם-איתן, שירת השחרור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017, 100 עמודים
המשוררת הוותיקה ועטורת פרסים ד״ר רחלי אברהם-איתן פרסמה בחודש מרץ 2017 את ספר שיריה החדש ״שירת השחרור״ בהוצאת הקיבוץ המאוחד. כשקראתי את הכותרת לא מיד הבחנתי שכוונת המשוררת לציפור השחרור אלא שמעתי ברוחי את צליליה של המילה ״שחרור״, ודמיינתי את הכותבת כמי שפורשת כנפיה למרחקים. ספר שיריה החדש מגוון וקשת רחבה של נושאים מסודרת בו בחמישה מחזורי כתיבה, ונוסף אליהם אפילוג מסיים בדבריו של פרופ׳ הלל ברזל. מחזורי השירים הם: שירים לאקס, טעם התפוח, שירת הצומח, שבת אחים וקומות המילים. מזגתי לעצמי טעימות מסגנונה של כותבת עשירה ברוחניות זו, ומצאתי שהפרק הבולט והבועט ביותר בספר, זה שטבע בי בעיקר את חותמו היה הפרק הראשון - שירים לאקס.
כבר בקריאת כותרת הפרק תמה הקורא: בשל מה הקדישה הכותבת פרק לאקס שלה. וזוהי אמירה נוקבת. המשוררת מסתבר, סיימה פרק בחייה האישיים ובדרכה המיוחדת מצאה באמנותה את האופן שבו תוצג ההיחלצות. כאב הניתוק והפרידה הפכו לחומרי הגלם שעליהם היא כתבה בעין פקוחה ובלתי מרצה. הניסיונות ליצור עולם חדש בעקבות הקרע מתוארים ככושלים וכואבים. יופייה של הכתיבה הווידויית מתברר לקורא במהלך קריאת השירים.
פרק השירים לאקס מכיל עשרה שירים. השיר הראשון במחרוזת הוא 'פסיחות של אהבה’ (עמ' 8). המוטו שלו נשאב משיר של נתן זך: מוּטָב לָשֵׂאת עַדְשׁוֹת מַגָּע / מֵאֲשֶׁר יְדֵי גֶּבֶר חוֹלוֹת. הדוברת מגוללת בו את סיפור יום החתונה. הכלה היא כלת בוסר, התחושה היא של נישואין מוקדמים, נערה בחוֹמוֹת שיער הנישואין. הקשר מבוסס על המסורת. הדוברת קיימה ציווי דתי שאינו סותר את צו הלב.
דימוי האהבה בבית השני הוא לסיגר בין שפתיים המבטיחות בלי כוונה לקיים. הבחור שנישאה לו נהג לעשן והיא מתארת את החתן כמי שאינו מקיים הבטחות וריח העשן אינו נעים לה. היא מתארת את חליפתו הספוגה בריח ניקוטין ואת שיניו המצהיבות מניקוטין.
במערכת היחסים בינה לבין בחיר נעוריה, הנערה נתקלת ב"מדקרות מלים" כתוצאה מהמפגש בין נפש רגישה עם מחוספסות גברית. המשוררת מספרת את סיפורן של נשים הכלואות ברשות בעליהן בחיי אומללות. הן מחויבות ללדת את ילדיו, חיות בצלן של השפלות ואינן משתחררות. ההחלטה להשתחרר היא החלטה שהן צריכות ליטול עצמן. שחרור מעמוד השדרה העקום.
הקשר הזוגי הראשון שלה כאישה נכשל ועל כן חייב להתבצע זיכוך. רק הרצון האישי של האישה הוא שמשחרר אותה. כותרת השיר, פסיחות של אהבה, מסביר את כוליות השיר: את ויתור הלב ואת המחיר העצום על כך.
בשיר יש כמה ביטויים הקשורים במילה ‘לב’: אִי צִיּוּת לְקוֹל הַלֵּב, כִּוְּצוּ שְׁרִירִי הַלֵּב, רָאָה כִּי טוֹב לִבָּהּ (עמ' 9-8).
בשיר מודגש רעיון ההיצמדות לאמת הפנימית. המשוררת ניצבת בעמדה של מטיפה האומרת, אל תוותרו על אושרכן, נשים. אפשר לצאת ממצבים שבהם האישה כלואה במסגרת שאינה נוחה לה ואינה רצויה. היא יצאה - ורווח לה. בתוך העולם הזה הפגוע שבו היא חייתה עדיין מצאה מה משמח אותה. רק עולליה שמחו אותה. "רָאָה כִּי טוֹב / לִבָּהּ בֵּין עוֹלָלֶיהָ" (עמ' 9)
שני השירים הראשונים של ׳שירים לאקס׳, רצופים שמות פעולה ומנוסחים בגוף ראשון רבים. בשיר 'על גשר העיר' (עמ' 10) הניסיון לחבר את המשפחה מחדש, לפחות לחגים, נתקל בסירוב. ים המריבה כה גדול שאין עוד אפשרות לגשר בין הצדדים.
בבית השני כתוב: בָּאנוּ לִכְבֹּשׁ לִבּוֹ בָּאוֹר (עמ' 10). השיר מבטא את תחושת ההחמצה: מה יכול היה לקרות לו שני הצדדים היו מצליחים לשמור על אחדות כלשהי לאחר הגירושין. למען הילדים. אך לפי השיר הזה אין סיכוי שבבית הזה שהתמוטט יתאחו השברים. התקווה תתגשם בדורות הבאים, בבת שרוקמת אהבה ברחמה.
השירים בפרק הזה חודרים ופוצעים מאוד. הגבר מוצג כשואף להכאיב מאוד לאישה שזנחה את פקודתו. ממלכד את הדרכים שהיא רוצה ללכת בהן עם עזיבתה. אורב לה. הפרידה היא כמו במלחמה.
עורבני הוא המטפורה שבה היא משתמשת בה כדי לסמן את היחסים הזוגיים:
עורבני (עמ' 12)
בַּצַּמֶּרֶת
אוֹרֵב. יוֹרֵד בַּחֲטָף.
דְּבַר מָה מְנַצְנֵץ
טוֹמֵן בַּחוֹר שֶׁחָפַר.
שָׁב לְרֹאשׁ הָעֵץ
מְמַצְמֵץ
קוֹלֵט נוֹצֵץ נוֹסָף
וּפוֹרֵץ בְּמֶחְטָף.
שׁוּב יִטֹּל
שׁוּב יִטְמֹן
כָּל מָה שֶׁאָסַף - - -
בָּאָה שָׁעָה -
בַּבּוֹר שֶׁחָפַר
דָּבַק רַהַב נוֹצוֹתָיו.
בשיר 'שעת גישור' (עמ’ 13) ניכר שהגירושין משפיעים גם על הילדים. בטקס נישואין הבן לא יכול לראות את זוג ההורים שמתגושש כמי שיוביל אותו לחופה. הצער שעולה מתוך השיר, הוא צערה של האם. היא מוכנה לסלוח למרורים שספגה מן הגרוש אבל הוא ממשיך להלבין פניה. השעה היפה של הבן הושחרה בדברים שקרו בין הבעל לאישה שנפרדו. זוהי הפרידה שבעקבותיה מתקשים לשוב אל החיים נורמטיביים.
שעת גישור – שעת שיגור (עמ’ 13)
לבני ליאהב
עת בישר על קבלת אות קצין מצטיין
בה' באייר תשע"ד
- אֵיךְ תָּחֹגּוּ בַּטֶּקֶס עִמִּי
וְיַם מְרִיבָה חוֹרֵשׁ מְצוּלוֹתֵיכֶם.
- וְאֵיךְ יוֹבִילֵנִי אָבִי לַחֻפָּה
בְּלֵב רוֹחֵשׁ מַרְחֶשֶׁת פַּח - - -
- בְּנִי, בְּבֹר לֵב בָּאתִי
לִמְתֹּחַ וִילוֹן עַל עֲבַר מְדָנִים
לְיַשֵּׁר בָּאוֹר אֶת הַדְּבָרִים
מוּלוֹ וּמוּל אֱלֹהַּ
לִסְלֹחַ.
וְהִלְבִּין פָּנִים שֶׁנִסְפּוּ בְּדֶמַע
לְלֹא חֲלוֹם שֶׁנִּסְפָּה בִּן רֶגַע ---
הִבְלַגְתִּי.
תַּמְרוּרֵי הַדֶּרֶךְ
אֶל הַר הָאֹשֶׁר
דָּהוּ בְּכֹבֶד לֵב
פָּסַח עַל מְזוּזוֹת הָאַהֲבָה
וְלֹא נִקְרַע יַם מְרִיבָה
מֵעַל בַּזֶּלֶת הָאֶגוֹ.
טִילֵי מִלּוֹתָיו
רָחֲשׁוּ, הִשְׁחִירוּ אֶת הַשָּׁעָה,
לֹא יַכְרִיעוּ לֵב סָדוּק
שֶׁקָּם מֵהֲרִיסוֹת אַהֲבָה.
אֶל שֻׁלְחָן הַסֵּדֶר סַבְנוּ בִּלְעָדָיו.
לֹא יְסֻלָּא בְּפָז
לֹא יִמָּדֵד בְּהַבְטָחוֹת שָׁוְא.
אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים
לְבֵן אוֹהֵב.
תהליך הפרידה היא תהליך טראומטי לאישה על פי השירים של רחלי איתן. אם נדמה לכם שהמשוררת מבכה את חורבן הבית הרי שהיא מפריכה את הטענה הזו. בשיר 'מחוץ לסֹהר לבו' (עמ’ 16) היא כותבת:
הַקְּלִישָׁאָה אוֹמֶרֶת:
"פְּרִידָה הִיא מָוֶת"
אַךְ נוֹלַדְתִּי בְּהִקָּרַע כֶּבֶל
טַבּוּר הַנִּשּׁוּאִים וְיִסּוּרָיו....
הפרידה נתפסת כלידה ולכן זהו תהליך של זיכוך. השירה הזו חייבת הייתה להיכתב שכן הדוברת חשה שבתהליך ההיפרדות היא נבראה מחדש. היא יצאה מעבדות מעולם של השפלה וראתה יופי בעולם מחדש. לפי השירים מצטיירת דמותו של הגבר כשולט וכמי שאינו משחרר בעלות בקלות וגם ממשיך לארוב לה כשהיא חופשיה, מה שמעמיד אותנו הנשים בעמדת סכנה כשרוצות להיפרד.
אני גם מברכת את רחלי האומץ לכתוב את השיר שמתאר את עולמה של האישה מול עולמו הרכושני של הגבר.
בשפת הכסף (עמ' 17)
אֲדַבֵּר אִתְּךָ בִּשְׂפַתְךָ
בְּמִלִּים שֶׁל כֶּסֶף.
כַּסֶּפֶת מְלֵאָה
הָיְתָה לְיָדְךָ כָּל הַשָּׁנִים
וּבְחִדְּלוֹן לִבְּךָ
הַמַּפְתֵּחַ נוֹתַר
עַל מַדָּף הָרוּחַ הָעֶלְיוֹן
מֵעַל לָרוּחַ הַנְּמוּכָה
הָעִקֶּשֶׁת.
עַכְשָׁו אַתָּה מַאֲשִׁים
בְּאָבְדָן הַקֶּשֶׁת
וְאֶת אָשְׁרִי דָּן
בַּחֲמַס לִבְּךָ
בְּלִי בֹּשֶׁת.
ואסיים בשיר הנושא של הספר, הנמצא גם הוא בפרק 'שירים לאקס’:
שירת השַּׁחרור (עמ' 18)
אֵין הַצַּיָּד שׁוֹמֵעַ שִׁירַת הַשַּׁחְרוּר
שֶׁפָּרַח מִקֵּן מְמֻלְכָּד
אֶל בַּדֵּי הַסִּגָּלוֹן
מְסֻחְרָר מִשְּׁלַל דְּרוֹר.
לָכוּד בִּסְחַרְחֶרֶת מַחְשָׁבוֹת
לְקַפֵּד חֵרוּתוֹ
רוֹקֵם בַּגֻּמְחָה כּוּרִים לְהָרַע.
יוֹם וָיוֹם מִמֶּנּוּ נִקְרַע - - -
הַשַּׁחְרוּר כְּבָר בַּצַּמֶּרֶת
שָׁר אֶת רִקּוּד הַזְּמַן הַמְּקָרֵב
אוֹהֲבִים
וּמַנִּיחַ לְעוֹלְבֵי הַחַיִּים
לְהֵאָסֵף אֶל כִּלְאָם.
חַיֵּי צַיָּד חֲסַר כְּנָפַיִם
מִתְקַפְּדִים.
שירת השחרור הוא שיר הניצחון של הציפור הקטנה שנחלצה מכלוב שבו לא ראתה את יופיו של העולם. כשהציפור בורחת מן הקן שלה היא גם זוכה להארה פנימית וגם חיצונית.
שיריה של רחלי אברהם איתן כתובים בלשון גבוהה ועשירה, רוויי רבדים מיתולוגיים וגם מובאות מן המקרא. צריך להתעמק עוד ועוד כדי להגיע לעומקים ולרבדים שהיא מזמינה אותנו אליהם. שירת השחרור הוא ספר שבו המשוררת משחררת במידה רבה את עולמה הפנימי עד כדי כאב. אני אוהבת את האמת שיוצאת מן הספר הזה, את חדות הדברים שנמסרים בו. הספר, שהוא ספר שירה, עשוי להיות ספר חשוב עבור נשים שכלואות בעולם שבו הן מושפלות על ידי בעליהן ובני זוגן. רחלי אברהם-איתן שעברה דרך חתחתים בשביל הזה של הגירושין מציבה את עצמה במעמד של מנצחת ומשוחררת וגם הופכת למודל עבור נשים שמתמהמהות ביציאה ממעמדן הקורבני.
לאחר הלידה המחודשת יש פרקים שבהם המשוררת מגלה את יופיו של העולם, התאהבות חדשה וחיבור לחיים. כוחותיה של האישה הובילו אותה למקומות הללו.
נהניתי מהמאמר מאיר העיניים, שכתבה שושנה ויג על הספר "שירת השחרור" של רחלי אברהם-איתן, המנתח באיזמל חד את הפרק הראשון מתוך חמישה מקבצי השירים שבספר, את הפרק "שירים לאקס". פרק ראשון זה הוא פריצת דרך בשירה של משוררת אמיצה החושפת את נשמתה הרגישה ומכאובי נישואיה מנפש גברית מחוספסות, משתלטת ורכושנית.
השבמחקהמאמר מנתח בחדות ובבהירות את השירים החושפים דרך חתחתים בשביל הגירושין, שבקצהו ניצבת בסוף התהליך אישה משוחררת מנצחת, אשר נולדה מחדש.
האמת בשירי רחלי עושה אותה מודל לנשים אחרות העוברות יסורי נישואין ומתלבטות איך להמשיך.