פרופ׳ איתן מדיני, רופא
 |
| הוצאת עם עובד |
ברצוני להמליץ על הספר: ׳הפרטים שהושמטו׳ במסגרת שבוע הספר העברי.
המחבר ד״ר תומס ה׳ אוגדן הוא פסיכואנליטיקן נודע שכתב כמה ספרים מקצועיים חשובים בשטח התמחותו. ספרו, ׳הפרטים שהושמטו׳, מומלץ לקוראים בחום רב.
כתיבתו היא שלוב מופלא של ספרות מקצועית חוקרת בלשנית המאירה באמצעות של אנליזה וסינתזה את נפש האדם על-ידי הדמויות עליהן הוא מספר. הספר הוא כלל אנושי, דן בחולשות ופחדי האדם, וכל קורא יכול להזדהות בדרך זו או אחרת עם המחבר או דמויותיו.
הוא מגולל לפנינו את העלילה המשפחתית המתרחשת היום ומבהיר את שורשיה בעבר בצעירותן של הדמויות, כפי שאפשר לצפות מפסיכיאטר בעל שעור קומה וסופר ענק. הספר מרתק לא ניתן להניחו וניקרא בנשימה אחת.
במרכז העלילה משתקפת דמותה של מרתה, אשה שבילדותה גדלה עם אחותה אן בבית הוריהן. שתי הבנות סבלו התעללות מינית מצד אביהן בידיעת האם, שגילתה חולשת אופי ופחד להתערב להגנתן.
הבנות יפות התואר התבגרו להיות נשים קשות-רוח כפייתיות ואכזריות כל אחת בדרכה שלה. מרתה עזבה את בית הוריה ללימודים באוניברסיטה בעיר ואחותה הצעירה אן נותרה לבדה בבית עם הוריה. לימים הן נפגשות ושופכות את ליבן זו לזו עם פרטים על טרגדיות, מתיחות, חרטות ותאור חייהן רב הסבל על רקע ילדותן. אן כחסרת בית - הומלסית - שנישאה והתגרשה כעבור עשר שנים וחיה כעת עם בתה, ומרתה חולת נפש פסיכוטית פראנואידית אם לבת ולבן נשואה לגבר מאוד נאמן לה אך ללא אהבה בניהם.
הפגישה בין האחיות מתרחשת לאחר שמרתה משתחררת מאשפוז ממושך בגלל התמוטטות נפשית פסיכוטית שנגרמה על-ידי עוזרת מלשכת המבקר באוניברסיטה.
מרתה פגשה בעבר באוניברסיטה סטודנט צעיר בשם ארל, גבר שהיה שחקן פוטבול גדול ורחב כתפיים הרוצה להיות מהנדס. בילדותו הוא גר עם הוריו בחוות תבואה בקנזס ממנה היה נחוש לברוח לחיים אחרים, אך הגורל ופגישתו עם מרתה מאלצים אותו מאוחר יותר לשוב ולחיות אתה באותה חווה, שם מצטרפות ועולות טרגדיות משפחתיות נוספות. כך חייו הקשים כילד מחמירים כמבוגר.
מרתה וארל נמשכים זו אל זה בגלל עקשנותו של ארל שהיה חלש אופי וביישן. משיכה שקרתה למרות שלא נוצרת בניהם אהבה. מתוך שקולים כספיים הם עוברים לגור יחד בדירה שכורה. מרתה נכנסת להריון שאינה רוצה בו. היא אינה רוצה ילדים ואינה רואה עצמה כאם אך מסרבת לבצע הפלה. היא ממשיכה את לימודיה במטרה להיות רסטורטורית, מתקנת ומחזירה לחיים ספרים עתיקים ובלויים למרות שאין לה כל עניין בתוכנם.
בתקופה זו של מלחמת קיום היא נקראת למשרדה של עוזרת המבקר באוניברסיטה. אשה קשוחה, אכזרית, שמתעללת בה נפשית, בעקבות גילוי של רואה חשבון שמרתה מלאה טפסים וזייפה את חתימתו של אביה כמה פעמים לגבי הכנסות המשפחה. כל פעם היא חתמה בחתימה אחרת כי לא השאירה העתקים לעצמה. האכזריות הפושעת של עוזרת המבקר גורמת למרתה לאבד את שפיות דעתה לפתח פסיכוזה פאראנואידית. היא אינה מזהה את בעלה ארל ומזדעזעת לראות אותו בדירה, ונצרכת לאשפוז לאורך חודשים רבים. למזלה היא נמצאת בידיים טובות של רופאה מסורה שדואגת לה בנאמנות.
ארל בעלה מגלה בדירתם את המכתב מהאוניברסיטה והולך לדבר עם עוזרת המבקר. הוא מקשיב לדבריה והסבריה היבשים האדמיניסטרטיביים והציניים על נושא החתימות המזויפות של מרתה. רק כאן, אנו הקוראים, נחשפים לכותרת הספר ולהסתכלות הפנימית הנפשית חוקרת ובלשנית של המחבר והרופא.
ארל אומר לעוזרת : ׳שנינו יודעים שאת משקרת בכך שאת משמיטה פרטים. לא כללת בדיווח שלך את העונג העצום שנגרם לך מלנזוף באשתי, שהסבל שלה היה גלוי לעינייך, זה ברור. באותה פגישה נהנית במיוחד, כפי שניכר מהבעת פנייך לפני כמה רגעים, ולהנחית עליה את מהלומת המוות: העובדה שהודעתם לאביה שהיא זייפה את חתימתו - כאילו זה סתם עוד פרט, זהה בחשיבותו לפרטים אחרים. אני יכול רק לדמיין כמה נעים היה לך הרגע הזה, את והאבא שלה עושים יד אחת ומתענגים על גרימת כאב שמוטט את אשתי בשקט וביעילות׳.
זו ההארה והתובנה של המחבר השם את מילותיו בפיו של ארל ומנופף באצבע מאשימה על כל הרשעות הקשיחות והניבזות של אנשים פרטיים ומוסדות כולל מוסדות לימוד כלפי החלש הנופל קורבן לאכזריותם.
בהמשך הספר אותה עוזרת למבקר מוסיפה חטא על פשע ושולחת למרתה השברירית מכתב ציני נוסף מרושע כדי להזכיר לאומללה: נמשיך בבדיקת נושא החתימות כאשר תחזירי ללמודים. דבר שכמובן לא יכול לקרות. מרתה מפסיקה את לימודיה לתואר הראשון ומתכוננת ללידה בחווה.
במהלך אשפוזה הממושך, ארל פוגש את אן אחותה הצעירה ממנה. היא באה לביתם, הם שוהים יחד בבית בחווה משוחחים רבות בהעדר מרתה, ארל מתאהב בה והיא בו. בשבילו זו חווית חיים ענקית כי לא ידע תחושות כאלה בעבר עם מרתה. אך הם אינם מקימים יחסי מין.
עם שחרורה של מרתה מבית החולים, היא עדיין פסיכוטית פראנואידית. היא נכנסת להתקפי זעם ומגרשת את אן מהבית. אן וארל ממשיכים לנהל במשך השנים הבאות שיחות טלפון ארוכות.
ארל שהיה אדם גדול חזק ושחקן פוטבול אינו אוהב את מרתה והיא לא אותו אך הוא מאוד נאמן לה ולמשפחתו העתידית. הוא נאלץ יחד עם מרתה ההרה להפסיק את לימודיו לוותר על שאיפותיו להיות מהנדס ועובר עם מרתה לגור בחוות התבואה של הוריו בביתם הקטן. הוריו לעת זיקנתם עוזבים את החווה.
מרתה יולדת בת - מלודי. האם החדשה לא מסוגלת לטפל ולהניק את התינוקת, ויותר ויותר נעשית קשוחה ואכזרית כלפי ארל ומלודי. אמו של ארל מגלה אדיבות ואהבה למשפחה הצעירה ועוזרת בגידול הבת.
לאחר כמה שנים מרתה הרה שוב ויולדת בן, את וורן, אותו היא שונאת באופן גלוי ומדי פעם אומרת לו: ׳בכלל לא רציתי אותך, אתה יודע את זה?׳ והאכזריות המילולית כלפיו מחמירה למעשים. הילד בגיל אחת-עשרה ממשיך למצוץ אגודל תופעה שמביישת אותה. בין האם לבן מתנהלת מלחמת חורמה תוך נחישות ועקשנות. האם משתמשת באמצעים שונים כדי להפסיק את מנהג הבן. מורחת משחה צהובה בעלת טעם וריח רע על אגודוליו, אך בעזרת אחותו מלודי הוא מנקה זאת לפני השינה. מאוחר יותר האם שמה על ידיו כפפות גסות וקושרת אותן לידיו עם רצועות עור אך שוב האחות עוזרת לו להורידן לפני השינה.
האם מרתה בוחנת את ידיו באחד הבקרים ומבחינה בעורו הלח העדין ומבינה שהוא הוריד את הכפפות בנגוד לרצונה וממשיך למצוץ את אגודלו בלילה. היא נכנסת לסערת טרוף לוקחת סכין ורצה לדקור או לחתוך את ידו של הבן וורן. האחות והאב מגינים על הילד ודוחפים אותה ממנו, אך שוב ושוב היא חוזרת על ניסיונותיה עד שהאב, בעלה ארל, מזנק כפי שזכר מתקופת משחקיו בפוטבול וזורק אותה בכח כדי להרחיק אותה מהילד. היא צונחת על הרצפה מתה. בדיקה שלאחר המוות מגלה שהמוות נגרם משבירת המרפקת על-ידי הדחיפה ולא עקב הנפילה על הרצפה.
רנדי, סגן השריף חברו של ארל מילדות, חוקר ודורש ביסודיות אחרי המאורעות שהובילו למוות. מראיין את ארל ואת מלודי בנפרד. הוא מבחין שארל לא מספר לו הכל. הבעיה שלפניו היא האם זו היתה תאונה או רצח. ארל פתוח ומספק תשובות לכל השאלות אך נשאר נאמן לאשתו ולילדיו. במהלך הספר הוא מופיע כאדם גדול חזק נאמן אך חלש באופיו וכמי שתמיד מגן על אחרים. חברים, קרובי משפחה כולל אביו ואחותו של ארל, וכן אן אחותה של מרתה אותה לא ראה הרבה שנים, מגיעים להלוויה. מלודי, וורן ואן מעולם לא ניפגשו. בשיחה בין מלודי ווורן אומר וורן שתמיד שנא את אימם והוא זה שהרג אותה, וכעת להפתעת מלודי, הוא שונא את אן דודתו.
הספר מוביל אותנו לשיאו בטרגדיה נוספת עם התאבדות וורן שלא מוצא ערך לחייו ואינו יכול להתמודד עם קשיי החיים. ארל האב נאבק עם כאבו מודה מתחרט ומתנצל לפני בנו המת על חולשתו כאב שלא הגן עליו מספיק ממרתה האם.
הספר כתוב בצורה נפלאה על-ידי פסיכיאטר וסופר. הספר פותח עיניים ומומלץ מאוד לקוראים.
מתוך: המלצות על ספרים לכבוד שבוע הספר העברי תשע״ז 2017
מתוך: המלצות על ספרים לכבוד שבוע הספר העברי תשע״ז 2017
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.