ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
הדברים להלן עוסקים בזיקות בין דימויי טבע (עצים, שיחים ופרחים) לבין מעמד האדם בעולם ומול האלהים. בשיר השירים מתוארים הדוד והרעיה באמצעות שפה עשירה של צמחייה וחומרים יקרים, תוך הדגשת "שכרון חושים" של אהבתם. החיבור עוסק בהמשך בהיררכיה תזונתית ותאולוגית, המדגישה את עליונותם של עצי הפרי על פני עשב השדה בסיפורי הבריאה, כסמל לסטטוס קוסמי. חלקו האחרון של החיבור מוקדש לבחינת מנורת המשכן כסמל מורכב, המקושר לעץ החיים ולעץ השקד המבטא סימטריה ושלמות אלוהית. החיבור עוקב אחר הפיכת המנורה לסמל לאומי ודתי מרכזי, כפי שהיא מופיעה ממטבעות היסטוריים ועד לסמל מדינת ישראל המודרני.
מדריך למידה תמצאו כאן
סרטון קצר על הנושא תמצאו כאן
*
דימויי הטבע במקורות משמשים באופן נרחב ומגוון לביטוי יופי ואהבה, וכן לתיאור והגדרת מעמד האדם, במיוחד ביחס לבריאה ולאלוהות.
א. שימוש בדימויי טבע לביטוי יופי ואהבה
דימויי טבע, ובמיוחד פרחים ועצים, הם מרכיב מרכזי בתיאורי יופי ואהבה, בעיקר בשיר השירים, תוך יצירת אווירת טבע ושכרון חושים.
1. תיאורי גוף ויופי על ידי דימויי טבע:
תיאורי הגוף בשיר השירים משתמשים בדימויים מעולם החי והצומח כדי לבטא יופי המייצג שלמות נערצת.
- תיאור הדוד (הגבר):
- עיניים: עיניו מושוות ל"יוֹנִים עַל-אֲפִיקֵי מָיִם".
- פנים וריח: לְחָיָו נמשלות "כַּעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם, מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים".
- שפתיים: שפתותיו הן "שׁוֹשַׁנִּים" הנוטפות "מוֹר עֹבֵר".
- מראה כללי: מראהו מושווה ל"לְבָנוֹן", והוא מתואר כ"בָּחוּר, כָּאֲרָזִים".
- תיאור הרעיה (האישה):
- יופי שלם: נאמר עליה כי היא "כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, וּמוּם אֵין בָּךְ".
- שיער ועיניים: עיניה מושוות ליונים "מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ", ושיערה נמשל ל"עֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד".
- שפתיים ורקָּה: שפתותיה הן "כְּחוּט הַשָּׁנִי", ורַקָּתָהּ נמשלת ל"פֶּלַח הָרִמּוֹן".
- שדיים: שדיה מתוארים כ"שְׁנֵי עֳפָרִים, תְּאֹמֵי צְבִיָּה, הָרוֹעִים, בַּשּׁוֹשַׁנִּים".
- קומה: קומתה נמשלת לעץ תמר: "זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאֶשְׁכּוֹלוֹת".
2. צמחים ופרחים כסמלי אהבה:
הפרחים והפירות משמשים להשוואת האוהבים זה לזה, תוך שימוש ב"שפת הפרחים" (פלוריוגרפיה).
- השוואת הרעיה: הרעיה משווה את עצמה לצמחים כשהיא אומרת "אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים". היא גם מושווית לשושנה שנמצאת "בֵּין הַחוֹחִים".
- השוואת הדוד: הדוד מושווה לעץ פרי: "כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים".
- אווירת האביב: האהבה משתקפת באווירת טבע של אביב: הסתיו עבר והגשם חלף, הניצנים נראו, הגיע "עֵת הַזָּמִיר", וקול התור נשמע. בנוסף, התאנה חנטה את פגיה והגפנים נתנו ריח סמדר.
- סמלי פרי אחרים: בשיר השירים מוזכרים צמחי פרי נוספים כמו רימון, תמר, ואגוז.
ב. שימוש בדימויי טבע למעמד האדם
דימויי הטבע, בעיקר הקטגוריות השונות של הצומח, משמשים להגדרת מעמדו של האדם מול האלוהים ומול שאר הבריאה.
1. מעמד האדם בתזונה (מסורות הבריאה):
ישנה העדפה כמותית ואיכותית של עצים על פני שיח השדה, המצויה כבר בתיאורי הבריאה, והיא מבטאת מעמד שונה לאדם.
- המצב האידיאלי (לפני החטא): בראשית הבריאה, האדם נבדל מבעלי החיים מבחינת התזונה (עשב / עצים). אלוהים נתן לאדם "כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע" ו"כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ זֹרֵעַ זָרַע" לאכלה.
- מעמד בעלי החיים: לכל חיית הארץ ולכל רומש ניתן רק "כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה".
- העונש לאחר החטא: לאחר שאכל האדם מעץ הדעת (המכונה גם "עץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע"), האדמה נענשת בגללו. כתוצאה מכך, האדמה תצמיח לו "קוֹץ וְדַרְדַּר". האדם נענש בכך שיצטרך לאכול לחם ב"זֵעַת אַפֶּיךָ", ויהיה עליו לאכול "אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה" בעצבון. זה משקף את העונש להפוך עשב ללחם (במקום מזון זמין מהעץ), ומטשטש את ההבחנה התזונתית בינו לבין בעלי החיים.
- מזון כסמל סטטוס: בעולם המזון מסמל "סטטוס קוסמי". בעולם האדם, המזון יכול לשמש כסמל סטטוס מעמדי, כפי שמשתקף בתיאור לחמו של שלמה המלך (כולל סולת, קמח, ובקר בריאים).
2. דימויי עץ בפולחן ובקשר אלוהי:
העץ משמש כסמל ליחסים בין האלוהים לאדם וכחלק מעיצוב הפולחן:
- מנורת המשכן כעץ החיים: מנורת המשכן נתפסת כדימוי של "עץ החיים" ו"עץ של אור". חלקים ממנה מעוצבים כ"גביע משוקד", בהשראת עץ השקד.
- עץ השקד כסמל לדבר האל: עץ השקד מסמל את דברו של ה'. כפי שנאמר לירמיהו: "מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה," וה' מגיב: "כִּי-שֹׁקֵד אֲנִי עַל-דְּבָרִי".
- עץ הלוז (שקד) ומקום קדוש: המקום שבו יעקב הקים מצבה כונה "בֵּית-אֵל", ושם העיר המקורי היה "לוּז". הלוז מוזכר גם בהקשר לשימוש במקלות (לצד לבנה וערמון) על ידי יעקב כדי להשפיע על רביית הצאן.
- עלי הזית: עלי הזית, שהם דימוי צמחי נוסף, מופיעים משני צידי המנורה בנבואת זכריה, ומבוססים על פרשנות זו אף סמל המדינה כולל אותם. המנורה עצמה, המתוארת עם פרחים ועיטורי צומח, נעשתה לפי "תבנית אלוהית".
לסיכום: דימויי הטבע משמשים ככלי לשוני רב-עוצמה במקורות: הם יוצרים תיאורי יופי סנסוריים ורומנטיים (כמו השושנים והתמרים בשיר השירים), ובמקביל, הם מספקים מטאפורות מבניות להבנת סדר הבריאה ומעמדו הפגיע של האדם, כפי שמשתקף בהיררכיית הצומח הקובעת את גבולות תזונת האדם. ניתן לראות כיצד הפרח משמש לייצוג יופי חולף וארצי, בעוד העץ (כמו עץ החיים ועץ השקד) מייצג יציבות, אריכות ימים, ואת הקשר האלוהי והפולחני.
כפי שהמנורה נבנתה "מִקְשָׁה זָהָב עַד-יְרֵכָהּ עַד-פִּרְחָהּ", כך משמש הטבע – מענפי העצים המוצקים ועד לפרחים העדינים – לבניית תמונה שלמה של יופי, אהבה, וקשרים רוחניים של האדם.
ייחודיות המנורה ביחס לשאר כלי המשכן מודגשת באמצעות שלושה היבטים עיקריים: החומר והמבנה הייחודיים, הצורך בביצוע מדויק על פי תבנית אלוהית, והמינוח המיוחד ששימש לתיאורה.
להלן פירוט הדרכים בהן מודגשת ייחודיות המנורה:
1. ייחוד בחומר ובשיטת הייצור ("מקשה זהב")
המנורה התבלטה מכלי המשכן האחרים בשל הדרישות המחמירות בנוגע לחומר ולצורת העבודה:
- חומר, משקל וממדים: ייחודה של המנורה ביחס לשאר כלי המשכן מודגש על ידי החומר, המשקל והממדים המדויקים שלה. היא נעשתה מ**"מקשה זהב"**.
- ייצור כיחידה אחת: המנורה הייתה צריכה להיעשות בשיטת ה**"מקשה"**, כלומר, היא נעשתה "מקשה תעשה המנורה" וכל חלקיה נדרשו להיות 'ממנה יהיו'.
- משקל מדויק: משקלה של המנורה היה קבוע ומדויק: 42 קילוגרם, המקבילים ל"ככר".
2. ביצוע על פי תבנית אלוהית ומדויקת
המנורה נדרשה לעיצוב מדויק ומוקפד, שנוצר על בסיס מודל שאותו הראה האל למשה:
- תבנית אלוהית: הביצוע של המנורה נעשה "לפי תבנית אלוהית". נאמר עליה: "כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת-".
- עיצוב צמחי: המנורה עוצבה בדגמים צמחיים כחלק ממבנה מדויק. היא תוארה כמגיעה "עַד-יְרֵכָהּ עַד-פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא".
- דימוי עץ החיים: המנורה נתפסת כדימוי של "עץ החיים" ו**"עץ של אור"**. מבנה זה כולל "גביע משוקד".
- סימטריה: המבנה של המנורה מתואר כבעל סימטריה דו-צדדית (סימטריית ראי) או סימטריית השתקפות, עם התאמה בגודל, בצורה ובמיקום היחסי בין חלקיה משני צידיו של ציר הפרדה.
3. מינוח ייחודי
התיאור הספרותי של המנורה משתמש במילות מפתח ייחודיות המדגישות את מורכבותה וייעודה הרוחני:
- כפתור
- מקשה
- משוקדים (בהקשר ל"גביע משוקד"). ה"גביע משוקד" מהווה השראה מעץ השקד, המסמל את דבר ה' ש"שֹׁקֵד אֲנִי עַל-דְּבָרִי".
לסיכום, בעוד שכל כלי המשכן היו קדושים, המנורה התייחדה בכך שנדרשה לעמוד בסטנדרטים מחמירים ביותר מבחינת שיטת הייצור (מקשה זהב טהור), דיוק הממדים, וחיקוי מדויק של תבנית שמימית, מה שהפך אותה לסמל מובהק של יצירה אלוהית המושלמת.
אנלוגיה: ניתן לחשוב על המנורה כעל פסל אמנותי מונומנטלי בתוך מוזיאון של כלי עזר: בעוד ששולחן לחם הפנים והמזבח היו שימושיים וחשובים, המנורה הייתה הפריט היחיד שכל דפוסיו וקישוטיו (כפתורים ופרחים) נדרשו להיווצר כיחידה אחת, תוך הקפדה על משקל מדויק ותבנית שאינה משאירה מקום לפרשנות אנושית, אלא מהווה העתק מדויק של מודל שמימי.
ההקשר בין המנורה לעץ השקד הוא קשר עיצובי-סמלי המשלב את המבנה הפיזי של המנורה עם משמעות רוחנית עמוקה הקשורה לדברו של אלוהים.
להלן ההסבר המפורט:
1. עיצוב המנורה בהשראת השקד (המבנה הפיזי)
המנורה, שנעשתה "מקשה זהב", עוצבה בדגמים צמחיים כחלק ממבנה מדויק. מוטיב מרכזי בעיצובה היה מוטיב "הגביע המשוקד".
- מוטיב ה"גביע המשוקד": חלקים מהמנורה, ובמיוחד כנראה הקישוטים על קניה, עוצבו כ"גביע משוקד".
- המשמעות הבוטנית של הדימוי: "גביע משוקד" מתאר מצב שבו הפרי כבר גדל, אך עלי הגביע והאבקנים טרם נשרו.
- המינוח הייחודי: המילה "משוקדים" היא אחת ממילות המפתח הייחודיות בתיאור המנורה, לצד "כפתור" ו"מקשה".
2. עץ השקד כסמל לדבר ה' (המשמעות הסמלית)
עץ השקד (או "מקֵּל שָׁקֵד") במקורות מייצג את הקשר בין הדיבור האלוהי לבין הגשמתו המהירה והנאמנה:
- הוכחה מנבואת ירמיהו: הקשר בין השקד לדבר ה' מודגש בנבואת ירמיהו. כאשר ה' שואל את ירמיהו "מָה-אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ", ירמיהו משיב: "מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה".
- שקידת ה' על דברו: ה' משיב לירמיהו על מראה השקד באמירה: "כִּי-שֹׁקֵד אֲנִי עַל-דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ". הפועל "ש.ק.ד." מבטא כאן ערנות, זריזות, ונאמנות להוציא לפועל.
סיכום הקשר
המנורה משמשת כדימוי ל"עץ החיים" ו"עץ של אור". באמצעות שילוב מוטיב ה"גביע המשוקד" בעיצוב המנורה, מוצמדת לכלי הפולחן המרכזי הזה גם הסמליות של עץ השקד, המבטאת את הבטחת האלוהים ושקידתו על קיום דברו. העיצוב הצמחי של המנורה, הכולל את פרטי ה"משוקדים", מקשר את אור המשכן אל הנוכחות האלוהית הערנית והמתממשת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.