בתודעה המקראית, המושג "בית" אינו מסתכם בארבעה קירות וגג. הוא מהווה צומת שבו נפגשים המבנה הפיזי, התא המשפחתי, השושלת הפוליטית והזהות הלאומית. במאמר זה נבקש לבחון כיצד מגילת רות משמשת כ"תיקון" אדריכלי וחברתי לאנרכיה של ימי השופטים, וכיצד דרך סיפורה של אישה אחת – עקורה וזרה – נבנה מחדש הבית הלאומי הישראלי.
א. הבית הנעדר: רטוריקה של חוסר יציבות
מגילת רות נפתחת בפירוק הבית. אלימלך נוטש לא רק את ביתו הפיזי בבית לחם, אלא גם את ביתו השבטי והלאומי. ככל שהעלילה מתקדמת, אנו עדים לתופעה ספרותית מרתקת: הבית הפיזי נעלם מן הטקסט.
החוקרת יעל ציגלר מצביעה על כך שגם כאשר רות ונעמי שבות לבית לחם, הטקסט נמנע מלתאר את המבנה שבו הן חוסות. רות באה "אל העיר" או "אל חמותה", אך המבנה היציב נותר מעורפל במכוון. היעדר זה אינו מקרי; הוא משקף את מצבן הקיומי של הגיבורות – אלמנות חסרות הגנה משפטית וכלכלית, שחייהן תלויים על בלימה ללא "בית" שיעניק להן עוגן.
ב. הקונטקסט ההיסטורי: הבית כזירת אסון בספר שופטים
כדי להבין את גודל התיקון במגילת רות, עלינו להתבונן ב"מרבד הקריסה" של ספר שופטים. שם, הבית הופך ממקום של מקלט לזירה של אלימות וחורבן:
איום בשריפה: אצל יפתח ושמשון, הבית הוא יעד לטרור פנים-משפחתי ולאיומי הצתה.
התמוטטות מבנית: שמשון ממוטט את עמודי התווך של הבית על יושביו, סמל לקריסת הסדר החברתי.
חילול הבית: בסיפור "פילגש בגבעה", הבית מאבד את תפקידו הבסיסי ביותר כמגן על האורח. המילים "לא נסור איש לביתו" החותמות את הספר, מבטאות את שיא הניכור – עם שאיבד את תחושת הביתיות המשותפת.
ג. התיקון האריתמטי: חמשת המופעים של ה"בית"
המהפך הדרמטי מתרחש בפרק ד' של המגילה. מול השממה האדריכלית של תחילת הסיפור, מגיעה ברכת העדים בפתח השער. בתוך שני פסוקים בלבד (יא-יב), המילה "בית" מופיעה חמש פעמים.
זהו רגע של רפלקסיה ספרותית: הבית הגשמי שרות נכנסת אליו הופך בבת אחת לבית מטפורי – ל"בית ישראל" ול"בית פרץ". בועז, הגואל, אינו רק נושא אישה; הוא משקם את המוסד המעורער של המשפחה הישראלית.
ד. "כמרחל וכלאה": ריפוי הקרע המיתולוגי
שיא הברכה טמון בהשוואת רות לשתי האימהות הקדמוניות: רחל ולאה. מדוע דווקא הן?
הניתוח המחקרי מציע שהמפתח טמון במילה "שתיהם". רחל ולאה חיו במתח וביריבות שעיצבו את הפיצול המבני בעם ישראל (בין בני רחל לבני לאה).
| הציר ההיסטורי | ייצוג בני לאה | ייצוג בני רחל |
| מנהיגות קדומה | יהודה | יוסף |
| ראשית המלוכה | דוד | שאול |
| פילוג הממלכה | ממלכת יהודה | ממלכת ישראל (אפרים) |
ברכת העדים לרות היא הזדמנות היסטורית לאחדות. רות ובועז מקימים שושלת שממנה יצא דוד המלך – המנהיג שיידע לחבר בין הקצוות, להעביר את הבירה לירושלים (על התפר שבין יהודה לבנימין) וליצור ישות לכידה אחת.
ה. סיכום: מהגורן אל הנצח
מגילת רות מלמדת אותנו שהקמת בית אינה רק פעולה של נגרות או בנייה, אלא מעשה של חסד ואומץ לב. הגאולה, לפי המדרש, הגיעה בזכות "נשים צדקניות" שידעו לבנות בתים גם בתקופות האפלות ביותר.
רות, האישה שבאה מהחוץ, היא זו שמחזירה לעם ישראל את היכולת לומר שוב "בית". מהשברים של תקופת השופטים היא טווה את החוטים שיובילו, בסופו של דבר, לבניין הבית הלאומי והרוחני של עם ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.