על ידיעה, על הבנה ועל משמעות ברומן על חולת הפרקינסון שמחפשת את רוצח ביתה

ד״ר עינת אברהמי, אוניברסיטת חיפה, ותכנית ״אדם ורפואה״, האוניברסיטה העברית

הוצאת כתר ספרים

 על: קלאודיה פיניירו, אלנה יודעת (מספרדית: רינת שניידובר), הוצאת כתר ספרים 2011, 170 עמודים

הרומן "אלנה יודעת" מאת הסופרת והמחזאית הארגנטינית קלאודיה פיניירו מתאר את מסע החיפושים של אלנה בת השישים וחמש אחר רוצח בתה, ריטה. כולם אומרים לה שריטה התאבדה בתליה מחבל בצריח הפעמון של הכנסייה. אבל אלנה לא מאמינה להם. היא יודעת שאין סיכוי שריטה התאבדה. המשטרה פשוט הפסיקה לחפש אחר האויבים האמיתיים. אם אלנה לא הייתה חולה בפרקינסון מתקדם, היא הייתה הופכת שמיים וארץ ומוצאת בעצמה את הרוצח. במצבה, אין לה ברירה אחרת אלא לצאת למסע מפרך בשכונות עירה כדי לגייס לעזרתה מישהי שהכירה בעבר, אישה שחבה לה ולריטה חוב כה גדול שיאפשר לה לבקש ממנה לחפש את הרוצח במקומה. 

חייה של אלנה מחולקים בין שעות של תזוזה איטית ומכאיבה, שעדיין מתאפשרת על ידי תרופת הלבודופה, ובין שעות של קיפאון ושיתוק בכל שרירי גופה. מחלת הפרקינסון על השפעותיה המנוולות, המתוארות בספר בדייקנות ואמינות רבה, אינה גורעת מרצונה של אלנה לחיות. שנאתה של אלנה אל המחלה משתלבת בטבעיות בגישתה החשדנית והביקורתית כלפי כל דבר וכל אדם כמעט. המחלה הארורה השתלטה על גופה, ובכל זאת היא יודעת שמצבה לא גרוע משל האחרים: "גופה החרש מוקף חירשים... וחירשותם עולה על זו של רגליה כשהן נתקעות". 

Claudia Piñeiro, Elena sabe, Buenos Aires 2007

הרומן מסופר בגוף שלישי, בסגנון שחושף את מחשבותיה של אלנה ואת זיכרונותיה מחייה עם בתה ריטה. הבת המשיכה להתגורר עמה לאחר שבגרה, ולאחר מות אביה תפסה את מקומו כמפרנסת ומאוחר יותר כמטפלת הראשית באמה החולה. הסגנון הג'וייסיאני של הכתיבה מוסר לקוראים את יחסי הבת והאם דרך זרם התודעה והזיכרון של אלנה, כמו העתיקה פיניירו את הדמויות מהעיר דבלין של סיפורי "הדבלינאים" לבואנוס איירס של ימינו. היא מנסחת את מחשבותיה ותחושותיה של אלנה כפי שאלנה הייתה רוצה שהאחרים יכירו אותה ובאופן שהייתה רוצה שמישהו, אולי אדם משכיל יותר ממנה, ינסח את מחשבותיה עבורה. אולם מעבר לראשה של אלנה, האירועים והמפגשים עם הדמויות השונות בסיפור מסגירים משמעות שונה מזו שאלנה מייחסת להם. הם מזמינים את הקוראים לפרש בעצמם את מהלך האירועים שהובילו למותה של ריטה ומספרים לנו סיפור כפול: סיפור על מה שאלנה יודעת-שהיא-יודעת ובאותו זמן גם סיפור על מה שאנחנו כקוראים מגלים שאלנה לא יודעת ואולי גם לא רוצה לדעת.

מתחת לרדאר של אלנה ותוך כדי מסע החיפושים שלה, פיניירו נוגעת בקלות ולעתים בהומור בנושאים וברעיונות "הגדולים". נושאים כגון מה זה אומר "לדעת", איזה מין ידע חשוב, ולמי, ומה ההבדל בין לדעת ולהבין ממסגרים את מסעה של אלנה מבחינה תמטית. כמו המלך אדיפוס שנשבע לרדת לחקר האמת בדבר המגיפה שפקדה את עירו, אלנה נוטלת על עצמה לחקור את הגורמים למות בתה. וכמוהו גם היא מעדיפה להתעלם מהרמזים שמצביעים על אחריותה לאירועים ובוחרת להביט החוצה במקום אל הבית פנימה. בתוך כך, פיניירו מספרת סיפור אמיץ על אמהות, אהבה, אוטונומיה, על חטא ועונש; על מגבלות הגוף ועל מגבלות הנפש. לדעתי זהו ספר מרתק ומומלץ לכל המטפלים ולכל האמהות, לבנות ולבנים ולאוהבי ספרות טובה. 

מתוך: המלצות על ספרים לכבוד שבוע הספר העברי תשע״ו 2016