ד״ר ישראל כץ, מחנך,חוקר מקרא ומרצה בחוגי תנ"ך
 |
| הוצאת דביר |
יאיר זקוביץ, הספר הקטן על טבע המלאכים, הוצאת דביר, תל-אביב 2010, 143 עמודים
לספר הקטן על טבע המלאכים שני חלקים=צדדים. הצד הימני של הספר הוא מחקר מקראי קלאסי, והצד השמאלי הוא יצירה חופשית. וכדברי המחבר, פרופ׳ יאיר זקוביץ: לספר שתי כנפיים. הכנף הימנית היא חיבור עיוני. והכנף השמאלית מתנתקת מכוח הכבידה של המחקר אל היצירה החופשית.
הכנף המחקרית-עיונית
הספר עוסק בתיאור עולם המלאכים כפי שהוא משתקף במקרא ובספרות לגווניה בתקופות מאוחרות יותר. המחבר סוקר את אזכורי המלאכים במקרא ואת כינוייהם: "בני האלהים" (בראשית ו׳), פמליה של מעלה (תהילים כ”ט), "קדושים" (משלי ט' 10) ועוד. הכרובים גם הם שוכני מרום. המלאכים מכונים גם "עדת אל" (תהילים פ"ב 1) או "סוד אלוה" (איוב ט"ו 8). הסופר המקראי עושה מספר שימושים במלאכים, כגון: בוחר בפמליה שמימית אחת כדי להציג הקבלה בין העולמות, השמיימי והאנושי: "בני האלהים בבראשית ו' בחרו להם נשים מ"בנות האדם”; בספר איוב מתייצבים "בני האלהים" בפני ה', ותוצאות המפגש יכריעו את גורל בניו ובנותיו של איוב (איוב א' 6, 13, 18 - 19 ). במקרא, בעיקר בשירה, מתערבבת פמליה אחת של תושבי שמים ברעותה (תהילים פ"ט 6 - 8). ניתן למצוא הקבלה בין עבדים למלאכים (איוב ד' 17 - 18).
במקרא קיים בלבול בין מלאך כייצור שמימי לבין מלאך כשליח אנושי-ארצי (בראשית י"ח 2 ).שלושת המלאכים הבאים לאברהם מכונים "אנשים" אך בהמשך יכונו "מלאכים" (בראשית י"ח 2; י"ט 1). המלאך הנאבק ביעקב מכונה "איש” (בראשית ל"ב 25).
התופעה של ריבוי המלאכים במקרא מוסברת על-ידי זקוביץ כפרי המהפכה המונותואיסטית. האלים יורדים בדרגה במקרא, והופכים למשרתיו של האל האחד. כך "איש האלהים" המבשר לאשת מנוח על לידת שמשון ועוד. וכך הלאה סוקר זקוביץ את הופעת המלאכים במקרא.
הכנף היצירתית-חופשית
בעמודים השמאליים של הספר, "הכנף השמאלית" כפי שמכנה אותם זקוביץ, נותן המחבר דרור לדמיונו הפורה, משלב ציטוטים מספרי המקרא, ובונה סיטואציות דמיוניות בעלות משמעות. למשל: מלאך בשם שטן מקטרג על החברה האנושית המלאה חמס, גנבים, אוהבי שוחד. השטן תובע מאלהים לשפוט לחומרה את החברה האנושית "ביום ה' הנורא". אלהים מקשיב ושוחק שחוק מר: בני האדם יביאו רעה על עצמם גם בלי התערבותו. זקוביץ בקטע זה מצטט את איוב א' 6 ואילך; בראשית ו' 13; ישעיה א' 23; יואל ג' 4; ועמוס ה' 18 (עמ׳ 49). עוד כותב זקוביץ בצידו השמאלי של הספר: משמרות של מלאכים נוטרות בלילה את הרקיע מפני פולשים מן הארץ - ״מקובלים למיניהם ושאר ומיסטיקאים״ (עמ׳ 53). שוב באים ציטוטים מן המקרא ומספרות חז"ל: ״שבעה נכנסו בחייהם לגן עדן״ מסכת כלה רבתי פרק ג', הלכה ג' ומקבילות; ישעיה כ״א 11; תהילים נ"ז 9; ק"ח 3 (שם).
זקוביץ מספר כי חלם כמה חלומות בביקורו בווינה. הנה אחד מהם: ״הקיסר פרנץ יוזף רוכב על סוסו הלבן בראש צבאו, טור אינסופי של מלאכים, וחרבותם שלופות בידם. לפתע פתאום, אימה, חשכה, וסופת קצפת הקוברת תחתיה את הקיסר, את סוסו הלבן ואת צבא מלאכיו. חלמתי את קִצה של האמפריה האוסטרו-הונגרית. סוף מתוק, וינאי” (עמ׳ 109).
בקטע אחר הוא כותב: ״כשגורש אדם מגן עדן, ריחמו עליו המלאכים. משידע את חוה אשתו - נתקנאו בו. אז ציווה עליהם אלהים להעלות את הגן לשמים. האתגר ההנדסי הסבוך העסיק אותם, ולו לשעה קלה״ (עמ׳ 115).
נסיים סקירה זו בדברי המחבר המציע לנסות ״שלא להירדם לילה שלם, אולי תראה מלאך. ועוד לילה, ועוד לילה, ועוד לילה, עד אשר בלילה מלילות תיפול עליך תרדמה, תישן, אולי תראה מלאך״ (עמ׳ 119).
החלק המחקרי של הספר מושפע ממחקריו של פרופסור אלכסנדר רופא, מורו של זקוביץ, על המלאכים (האמונה במלאכים בישראל לאור מסורות מקראיות, הוצאת כרמל, ירושלים תשע״ב 2012, חיבור שיסודו בעבודת הדוקטור שהוגשה בשנת תשכ״ט). מכאן ההקדשה של ספרו: ״לאלכסנדר רופא, בעל ׳האמונה במלאכים׳, אחרי ארבעים שנה״.
זקוביץ מציין כי הכנף השמאלית בספר היא יצירה פרי דמיונו אבל אני מבקש לחדד ולמנוע טעות. לדעתי, החלק העיוני-מחקרי והחלק החופשי-דמיוני אינם שתי כנפיים, כדעת זקוביץ, אלא שתים שהן אחת, כי הפן המחקרי אינו יכול ללא כוח הדמיון של החוקר, כי הדמיון הוא כלי מחקרי. בדרך כלל הוא מתבטא ב"הנחת עבודה” (working hypothesis). אם פיתוחה אינו מוביל להישגים, מניחים אחרת תחתיה, וכן הלאה.
הנחתו של זקוביץ היא שבתאולוגיה המקראית המלאכים משמשים תחליף לאלים שבדתות האליליות. האמונה במלאכים מבטאת מאווים, פחדים והווי של בני אדם ותרבויות. הנחה זו היא אמת צרופה, בחינת "בני האדם בראו את העולם בדמותם ובצלמם". הם בראו את המקרא, על תכניו התיאולוגיים המגוונים לרבות ביטוי לפרי דמיונם.
אני מבקש להביא דוגמה אופיינית משלי, שאינה בספר, היא הפיסקה בתפילת קריאת שמע שעל המיטה, שמתפלל אדם טרם לכתו לישון: "...בשם ה' אלוהי ישראל, מימיני מיכאל, ומשמאלי גבריאל, ומלפני אוריאל, ומאחורי רפאל, ועל ראשי שכינת אל ". קריאה זו מבטאת חששות וציפיות של אדם שמבקש תנומה ושינה לעפעפיו, ומקווה שיקום בבקרו של יום, בריא ורענן לבקר המתחדש כל יום תמיד.
הספר עשיר גם באיורים, פרי ידו וכישרונו של המחבר. האיורים אינם גדולים. הם מרשימים גם בפשטותם וגם בכוח ההמחשה שבהם. מסתבר שידו של זקוביץ בכל: דמיון, רגישות, נפש פואטית, וכמובן כושר מחקרי מובהק.
בל נטעה. הספר מוגדר כ"ספר הקטן על טבע המלאכים" אבל חושף את ספר החיים הגדול של בני האדם.
הספר הזה. הוא מלאכת מחשבת ספרותית: עשיר בתכני ידע ודמיון וכתוב בשטף ובבהירות.
לא להחמיץ!
* ד״ר ישראל כץ הוא מחבר הספר, בין שני מלכים: סיפורים כפולים בספר שמואל, הוצאת רסלינג, חולון 2015.
על תוכן הספר, מבנהו ועיקר חידושיו ראו כאן. את פרק המבוא של הספר ניתן לקרוא כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.