הארוחה האחרונה: סיפור קצר של סביון ליברכט

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

על: ״הארוחה האחרונה״ - סיפור קצר מתוך סביון ליברכט, צריך סוף לסיפור אהבה, הוצאת כתר, ירושלים 1995, 207 עמודים

הוצאת כתר

סביון ליברכט, סופרת ומחזאית ישראלית, מרבה לכתוב סיפורים קצרים, שחלקם היו להצגות ולסרטים. כך למשל: תפוחים מן המדבר, רוחלה מתחתנת וסינית אני מדברת אליך.

על כתיבתה הריאלסטית בעיקרה , מספרת ליברכט:

"אני תמיד כותבת על אנשים, חוויות וסיפורים שאינני מכירה. כל סיפור מתחיל בדמות. זה תמיד נראה לי מוזר: מופיעה דמות הפולשת לתודעתי ונמצאת שם עד שהסיפור נכתב בסופו של דבר או שלא.זו תמיד דמות זרה, אך אם היא מוכרת היא מתפוגגת. היא מספרת לי על עצמה ועל חוויות מחייה."

במרכז סיפוריה, מעמידה ליברכט, לעיתים קרובות, את נושא השינוי ואת ההתמודדות אתו. להלן יובא כדוגמה, סיפורה "הארוחה האחרונה".

גרשון, גבר אלמן, לא מצליח להשתקם ממות אשתו, חסיה. הבדידות גורמת לגרשון לשוב ולהיזכר בה, המתה, למרות שהיחסים ביניהם לא היו "משהו".

בסיפור העוסק בבדידות בגיל השלישי, באפשרות לפרק ב וביחסים המורכבים עם הילדים מצליחה סביון ליברכט לנוע מהפן העצוב של החיים בשליש האחרון, לעבר פתרון משעשע ואופטימי. הסיפור הנושא את השם הטעון "הארוחה האחרונה" הוא סיפור של "איך".

המילה "איך" מחברת את חלקי הסיפור השונים: היא מתארת את "המפגש" של גרשון עם מות אשתו, את יכולת השכנוע את הקונים בחנות בדי הריפוד של רעיה ובעלה, ויותר מכל את "איך" הצליחה רעיה לדלג על פני משוכת חסיה.

הסיפור פותח בתיאורו החוזר והמייגע של גרשון על "איך" מתה אשתו, ועובר ל"איכים" של האישה החדשה שגרשון מכיר - רעיה - ששמה מעיד על התאמתה להיות רעייה. רעיה, הנעימה והמוארת, מועמדת בניגוד לחסיה הקודרת, השותקת וקפוצת הפה.

אנחנו למדים על "איך" ידעה רעיה למשוך קונים לחנות שניהלה בעבר יחד עם בעלה שבינתיים נפטר, ועל "איך" היא, רעיה, יודעת להלך עם גרשון הגבר המשתוקק להחלץ מבדידותו ומקדרות זכר אשתו המאיים עליו ועל האפשרות שלו ( ושלה) לאושר.

רעיה של ליברכט יכלה ליפול למלכודת "האשה המתה-חסיה" אבל היא ידעה איך לנווט. רעיה ידעה מה שחנוך לוין מספר לנו במחזה "האשה המופלאה שבתוכנו"

"אני חש לפתע חמימות של בית,

אור מנורה, ספה, לצידי אשה,

ואני בגרבי צמר, מכוסה שמיכה,

שרוע בחיקה חולה שפעת.

הנה האושר, הנוסחה כה פשוטה:

אשה, תה, גריפה, מיטה."

ו"איך" נוסף בסיפור הוא "איך" מאפשרת רעיה לגרשון לחשוף בפניה את פחדיו, את חששותיו ואת רגשות האשם שלו לגבי אשתו המתה; במקום להתעמת אתם, היא "משתתפת במשחק" ונותנת לכל אלה, ובעיקר לאישה המתה מקום של כבוד.

בקטע הומוריסטי, הזוי מעט, מתארת ליברכט "איך", הצליחה רעיה בחכמה נשית, להתגבר על מכשול האישה שמופיעה לבעלה שוב ושוב בחלום ובהקיץ, ולנווט את הקשר החדש שנוצר בינה ובין גרשון.

יותר מכל הארוחה האחרונה הוא סיפור של ה"איך" של סביון ליברכט שהשכילה לא ליפול למלכודת העצוב והטרגי בגיל השלישי ולכתוב סיפור שעוסק בשאלות קיומיות קשות, בנימה קלילה ומשעשעת.  

מתוך: המלצות על ספרים לכבוד שבוע הספר העברי תשע״ו 2016