יעל נויבירט – מורה ומחנכת בעל-יסודי, עורכת לשונית, מוזיאולוגית ואמנית
 |
| הוצאת עלי נבל |
יעל נויבירט, הליידי של העיר הלבנה: צינה דיזנגוף פרקי ביוגרפיה, הוצאת עלי נבל, תל-אביב תשע"א 2011, 121 עמודים
בספרי - הליידי של העיר הלבנה – אותגרתי לגאול מתהום הנשייה את דמותה של הגברת הראשונה של תל אביב, צינה דיזנגוף (1872 - 1930).
בהיסטוריה המתחדשת שלנו נותרו שטחים חשוכים, עיתים מושתקים, הממתינים להתגלות ולהישמע. אתגר מרתק הוא להאיר פנים שעד כה היו שרויות באפלה, לברור את המילים המדויקות, את התמונות ואת המנגינה, ולספר את ההיסטוריה, שעוצבה לרוב על ידי גברים – מנקודת מבט נשית. מסמכי ארכיון נדירים, שחשפתי כאן לראשונה לאחר כמאה שנה שופכים אור על חייה הסוערים-טרגיים של צינה. קורות חייה מכילים את כל האלמנטים הדרושים להרכבת אגדה: ליידי אמיתית, כפי שתוארה בפי בני דורה, שובת לב ביופייה ובמידותיה, שהמירה חיי נוחות ופאר במציאות של מחסור וסבל תוך שהיא הולכת אחר צו לבה, נאמנה לאידיאלים שלה ומשלמת מחיר אישי כבד מנשוא.
והנה, אישה זו, שנמנתה עם האליטות הציוניות הראשונות ותרומתה לתקומת ישראל בכלל ולעיר העברית הראשונה בפרט הייתה רבת משמעות, נמחקה כליל מן הזיכרון הקולקטיבי ומן הלבבות. כשם ששמה נעדר מן הכיכר שהוקמה להנצחתה, כן נעדרת היא מעל דפי ההיסטוריה.
הספר, הנשען על מסמכי ארכיון שאיתרתי והמוצגים כאן לראשונה לאחר כמאה שנה, מגלה אישיות משפיעה, דומיננטית, מעורבת, בעלת תודעה לאומית שורשית ומוצקה. מסירותה למפעל התחייה הלאומי הייתה חסרת פשרות. לצד לוחמנות ציונית עקיבה ובלתי מתפשרת (למשל, בעימות הבלתי נשכח עם הרצל באשר לתכנית אוגנדה), פעלה לימינו של מאיר בהקמת תל אביב - שותפה לחיים, לדרך, לאמונה.
מן האוב ההיסטורי של תל אביב עולה דמות מרתקת, אשת העולם הגדול אשר טבעה את חותם הקוסמופוליטיות של תל אביב לדורות. אם תל אביב גילתה מיומה הראשון עניין ער בעולם המודרנה האירופי בכל תחומי התרבות: אופרה, ספרות, אמנות, מוסיקה, אדריכלות, תיאטרון, אופנת הלבוש – הרי שזה לא מעט בזכותה של צינה שהאצילה מרוחה על חיי החברה והתרבות בתל אביב הצומחת והמתפתחת. צינה עשתה את טרקלין ביתה ל"סלון" פוליטי, חברתי ותרבותי – בית ועד לעילית התרבותית ולעסקנים מכל הסוגים במתכונת ה"סלונים" האירופאים שהכירה, קיימה אירועים מוסיקליים מיוחדים לכבודם של המפקדים הטורקים והגרמנים בתקופת המלחמה. במסגרת פעילותה החוץ-ביתית עסקה בחינוך, הייתה מעורבת בפעילות פילנתרופית מגוונת ואף פעלה במישור המוניציפאלי, אך עיקר השפעתה היה בתחום האמנות. אין תמה אפוא שכאשר החליט דיזנגוף להפוך את ביתו למוזיאון, עשה זאת למען הקם מזכרת נצח לנשמת אשת נעוריו, אשר בכל נפשה אהבה את היופי ואת האמנות, כלשונו.
 |
| צינה דיזנגוף |
פרק הרואי בחייה של צינה היה פועלה בתקופה הנוראה של הגירוש מתל אביב בשלהי המלחמה. צינה בחרה להצטרף למגורשים האומללים, אף שמתוקף מעמדה יכולה הייתה לבחור חלופות נוחות יותר. היא תמכה במגורשים, חיזקה את רוחם וטיפלה בנזקקים, שעה שמאיר דיזנגוף חירף נפשו למענם תוך שהוא מרחיק עד קושטא ודמשק.
בספר, ששזורים בו סיפורים ואנקדוטות מימי תל אביב הקטנה על מאבקיה ועל רקמת החיים המיוחדת שהתהוותה בה, נחשפת דמותה העלומה של הגברת הראשונה, ואנו זוכים להתוודע לאישיות מופלאה שאבדה לנו אי שם בנבכי הזיכרון...
תוספת מערה״ש תשע״ז:
תוספת מערה״ש תשע״ז:
נשלמה מלאכת התרגום לאנגלית של הספר. במהדורה האנגלית נכלל הגילוי העדכני המרגש בדבר איתור מקום הקבורה של הבת שולמית שהלכה לעולמה והיא בת חודשיים בלבד בעיר מונטרה בשוויץ - סיפור שהיה עלום במשך למעלה ממאה שנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.