 |
| הוצאת אח |
על: אביה זמרן, מקרא בראש הנקרא - חלון נפתח לשפת התנ״ך, איורים: יובל רובצ׳ק, הוצאת אח, תשע״ח 2017, 78 עמודים
עד כמה מבינים דוברי העברית בדורנו את שפת-התנ"ך? האמנם מדובר באותה שפה, או בשני מופעי קצה שלה, שהפערים ביניהם כבר בלתי ניתנים לגישור? היש סיכוי שצעירים בזמננו יבינו ביטויים כמו "יַעַן אֲשֶׁר", "שָכַב עִם אֲבוֹתָיו" או "לְפִי חֶרֶב"? האם משמעות פעלים כמו "וַתֵּבְךְּ", "וַיַַּעַן", "וַיִּבֶן", "וַאֲכַלְנֻהוּ" נהירה כיום לקורא בתנ"ך, או מחייבת תיווך פרשני? מי יכול לנחש ש"הַעוֹד אָבִי חָי" הוא משפט שאלה, ללא סימן שאלה בסופו? מדוע ילדינו מתעקשים לראות כִּבְשָׂה בקריאת ה' למין האנושי "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשָֻׁה"? ואיך מתפרשת במאה העשרים ואחת פנינת לשון כמו "כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא?"
הגיע העת להקדיש תשומת לב למערכת היחסים בין העברית המקראית ולשון ימינו במערכת החינוך, שהרי הוראת התנ"ך היא בשר מבשרה ואחד ממקצועות החובה לכל אורך הדרך ובבחינות הבגרות. לכאורה זוהי אותה שפה, עם אותו אוצר מלים, ובכל זאת שורה שלמה של "מוזרויות" מטילה ערפל כבד על היכולת להבין באופן מדויק את הנקרא במקרא.
לאחרונה נחת בחנויות הספרים ספר חדש – "מקרא בראש הנקרא – חלון נפתח לשפת התנ"ך" (הוצאת אח) שנענה לאתגר. זהו ספרה של המורה הוותיקה למקרא, אביה זמרן, בו היא חולקת מתוך ניסיונה רב השנים דרך התמודדות שפיתחה מול הקושי של הבנת לשון המקרא. המחברת מציעה לשלב בהוראת המקרא גם תרגולים של פיצוח ופענוח באותן נקודות קושי, בהן שפת התנ"ך שונה מזו שאנו דוברים כיום. היא מציגה בספרה מיפוי מובנה ושיטתי של 20 הבדלים בין שני רובדי השפה העברית, ובסוף הספר שורה של תרגילים לביסוס היכולת לקרוא בתנ"ך באופן עצמאי.
כבר ב-2012 [ג׳ הולצמן וג׳ צוקרמן, "רעֶד אל העם: על המהפך הנדרש בהוראת תנ"ך בישראל", גילוי דעת 1, 31-13, (2012).] הפצירו החוקרים צוקרמן והולצמן להתחיל להתייחס אל שפת התנ"ך כאל טקסט שמחייב התמודדות בכלים של הוראת שפה זרה. שיטת "מקרא בראש הנקרא" מנסה לבסס דרך של מתן "חכות". התרגול המידתי של אותן נקודות שוני, שִׁיּוּם התופעות והקנייתן – יציידו את התלמידים בני ימינו בכלים לעצמאות ולשליטה בקריאת הטקסט של ספר הספרים.
וכך חותמת המחברת את ספרה:
"במשך שנים רבות התגבשה שיטת העבודה "מקרא בראש הנקרא", שבה משולבים בהוראת התנ"ך תרגולים לפיצוח המוזרות של שפת-התנ"ך. זהו כלי יעיל מאד למי שיאמין בו ויְישֵׂם אותו. הוא אינו העיקר בשום אופן, אבל הוא הכרחי ליצירת תשתית, שתאפשר להמריא אל הסיפורים, הרעיונות והערכים בין השורות. הוא חשוב כל-כך להרחבת הבסיס התרבותי המשותף לכולנו ולהמשך היצירה בשפתנו האהובה, העברית, הנובעת ושופעת מתוך המעיין של לשון המקרא”.
תוכן העניינים
נעים מאוד
וַתֵּבְךְּ
לאן נעלמה הכבשׂה?
קשה, קשה ללמד תנ"ך
תסמונת הקפיטריה של טבריה
האמנם, כָּל גֵּיא יִנָּשֵׂא?
דברים אחדים על שפה אחת, או... שתיים?
למען ירוץ הקורא בו
מקרא בראש הנקרא
מתמוּרות
מפת הדרך
לפיד בוז
יאללה, מְתַרְגְּלִים
•תרגילי שליטה בגימטריה
•תרגול התמצאות בדף מקראי
•תרגול סימני הפיסוק של התנ"ך
•משחקי ו' ההיפוך לכיתות ב'-ג'
•דוגמאות לתרגילי ו' ההיפוך לכיתות ד'-ו'
•דוגמאות לתרגילי ו' ההיפוך לחט"ב
•אותיות "נדבקות" – שפה מצרפת
•שחזור הדוברים בדו-שיח
•תבניות תחביריות
•משמעות שונה למלים מקראיות בעברית העכשווית
•היכרות עם צורות הֵפְסֶק
•פעלים מקוצרים
•שיעור לדוגמה – מלים חבורות
או: "מילה אחת – משפט שלם"
•שיר/דקלום לחיזוק
•נספח: העניין עם הדור הזה.
מכתב תגובה לדיון על ספרי הלימוד בתנ"ך
הערה זוטה: "תסמונת הקפיטריה של טבריה" - גם את שם פרק זה כבר יש לתרגם לעברית חדשה. צעירים מתחת לגיל שלושים, שלא לדבר על ילדי בית ספר יסודי, לא מכירים ביטויים "גששיים". :)
השבמחק