חיי לסריו איש טורמס

פרופ׳ אבינעם מן, האוניברסיטה העברית

הוצאת עם עובד

אלמוני, חיי לסריו איש טורמס מספרדית: טל ניצן-קרן, הוצאת עם עובד, תשנ״ח 1997, 99 עמודים

מדי פעם, בשיטוטי המרובים בחנויות ספרים יד  שנייה, נתקלתי בספרון קטן, בהוצאת תרמיל, בשם 'לסריו איש טורמס', אך הוא לא נראה לי מושך, לא פתחתיו. עד ששנה אחת, במסגרת המלצות  על ספרים לרגל שבוע הספר, או אולי ראש השנה או מועד אחר כלשהו, הזכיר יצחק בן נר את הספרון הזה בהתלהבות רבה, וקונן על שאין למוצאו יותר בחנויות, מסתבר שבן נר פוקד רק חנויות לספרים חדשים. זה כמובן גרה את סקרנותי, ובפעם הבאה שהזדמן לי, התחלתי לקרוא – התאהבתי. 

השם המלא הוא 'חיי לסריו איש טורמס, תלאותיו והצלחותיו' . נדפס לראשונה ב-1554, שלוש מהדורות בשלוש ערים ושתי מדינות, ספרד מכורתו ופלנדריה, הרי שהיה רב מכר. המחבר נשאר אנונימי עד היום, וייתכן שהסתיר את זהותו בכוונה, כי כדרך אגב החיבור מכיל ביקורת חריפה על הכנסייה ואנשיה, ועל החברה בכלל. גיבור הסיפור, לסריו, הוא נער עני בספרד, המוצא את מחייתו הזעומה כנער משרת של אדונים שונים, שאף הם דאגתם העיקרית היא מניין תבוא ארוחתם הבאה, שממנה יקציבו ללסריו מעט ככל האפשר. כך נפרש לפנינו, במה שנחשב כרומן הפיקרסקי הראשון, מגוון דמויות, שאין למחבר שום מלה טובה לומר עליהם, ואנו נהנים לקרוא כיצד מצליח לסריו, המספר את קורותיו בגוף ראשון, להערים על מעסיקיו ולהשיג אף הוא פת לחם ולגימת יין. שונה במקצת הוא אדונו השלישי, פרח אצילים שירד מנכסיו וגלה מעירו כדי לשמור על כבודו, וסופו שהוא חי על חשבון הנדבות שנערו מקבץ. זוג זה של האציל ומשרתו אולי הוא המבשר הראשון של אותו זוג אלמותי, דון קישוט וסנשו פנסה, שהופיעו בעולם כשמונים שנה יותר מאוחר.  

כאמור, הספר יצא בעברית בספריית תרמיל, בשנות הששים של המאה שעברה, בתרגומו של חיים אברבאיה, שבחר בלשון ארכאית במקצת לתרגומו, ונוסח זה חזר ונדפס על ידי הוצאת מחברות לספרות. נוסף לכך ישנו תרגום של טל ניצן-קרן.

חסרון גדול של ספר זה הוא היותו קצר כל כך. חסרון זה הורגש מייד עם הופיעו, וכך, בהוצאה באנטוורפן שבפלנדרייה (היום בבלגיה) שהזכרתי למעלה, הוסיף לו מחבר אנונימי אחר כמה פרקים. המדקדקים ימצאו מן הסתם חסרונות אחרים, הנה, למשל, כבר בעמוד הראשון מצטט המספר הן את פליניוס הן את קיקרו, וקשה להניח שלסריו, שהדברים נאמרים מפיו, הכיר מחברים קלסיים אלה, אך נשאיר זוטות מעין אלה לפרפקציוניסטים, בני אדם שלסריו לא פגש מימיו.