שמעון בארי, סופר
 |
| עם עובד |
מתחת לדרך העלילה הנפרשת בגלוי ברומן החדש שלו, פוסע חיים באר גם בשבילים נסתרים. הרומן מתנהל כסיפור מתח בנוי מיריעות פאזל חידתיות שמתחברות לסיפור אחד שלם.
תעלומה שנפתחת באירוע ביזרי - קבורת סופר יהודי מפורסם בבית קברות נוצרי משיחי שמהווה פתיח לשרשרת שלמה של תעלומות.
ה"אני המספר" האחראי להדביק יחד את כל יריעות הסיפור, הוא צַלָּם בהיכל (צֶלֶם בַּהֵיכָל). איש קולנוע יוצר ובמאי שאין לו שם, אף כי הוא ידוע בחוגי מקצועו כמומחה עתיר שבחים. הוא גר באזור המרכז ושם פועל. הוא הדמות המקשרת בין שאר הדמויות בספר. כדי לקדם את העלילה, הוא נדרש לעלות לירושלים או לנסוע לחו"ל. הוא מסתייע בידידתו שְׁדֵמָה (הווטסון שלו) אף היא אשת קולנוע בעלת שכל חריף וידע בשפה שעוזרת לו בפענוח הפרשיות השונות.
דמויות הרומן מלבדם הם אלישע מילגרוים הסופר המת שנפטר בוורוצלב בפולין בעת שהוא מסיים שם את יצירתו הגדולה. סביבו פועלות אשתו הבוגדנית ורבת הפעלים שממנה נמלט ושתי אהובותיו: הראשונה צאצאית מומרים שמקרבת אותו לעולם המשיחי ומופיעה כידועה בציבור שלו ויורשתו אשר מטפלת בענייני עזבונו והשנייה חוקרת פולניה קתולית שחייתה עמו בימיו האחרונים. כמו כן מופיע גם חוקר יצירתו של הסופר שפועל לקדום יצירתו ופרסום פעלו של הסופר. דמות נוספת היא בנו יחידו, בעל חוות עזים שדואג להעברת אביו לקבורה בקבר ישראל, על אף יחסיהם האישיים שעלו על שרטון. אחרון חביב הוא חבר ילדותו של הסופר שגדל יחד עמו בשכונה חרדית ולמד איתו בבית ספר דתי שעוזר להתרת סבכים בזכות קשר התכתבות שוטף שניהל עם הסופר עד שעותיו האחרונות.
שפת הספר מורכבת מדיאלוגים בשפה מדוברת מעורבת בשפה גבוהה והשיח מורכב מרכילות אקדמית מעורבת בחומר עיוני מדויק עם מובאות מארון הספרים היהודי והרבה הרמזים מן התנ"ך והגמרא. היופי הסגנוני הזה מתאפשר בזכות בקיאותו הנפלאה של באר בשפת הספר העברי והידע העצום שלו באורחות חייהן המוזרות של העדות החרדיות הקיצוניות ומציאות חייהן המדומיינת.
הנתיב הנסתר עליו רמזתי בתחילתו של קטע זה הוא הפרק הסמוי בתולדותיהם של מלומדים גדולים בעלי תרומה עצומה לתרבות ולשפה שהוחרמו והשתכחו מתולדות עם ישראל בשל התקרבותם לתורת ישוע והאשמתם בחציית גדר אסורה. לאורך כל הקריאה ברומן זה נעזרתי בגוגל לפענוח עשרות שמות ושל יצירות ספרות שאת רובם לא הכרתי. כולם הוכחו כחלק מההיסטוריה היהודית בפרק חשוב שנשכח ונחשף בספר זה כמו ממצא ארכיאולוגי רב חשיבות. רמז לכך מופיע בשם הספר. "רפאים" היו שבט ענקים שנעלם, שכמוהם גם ענקי התרבות היהודית החל מאלישע בן אבויה ועד אלישע הסופר שמתו והושכחו. "מֵתִים בַּל יִחְיוּ רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ, לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם וַתְּאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָמוֹ" (ישעיהו כו, פסוק יד).
התחושה הראשונית שעברה בי כשהחלתי לקרוא את הרומן, העלתה דמיון ל"סטוקהולם" של נועה ידלין, אך זו הייתה נגיעה רופפת. חשובות יותר היו השאלות המטרידות שעלו בקשר לטיפול בעיזבונו של סופר מפורסם שנפטר בטרם עת. שאלות פתוחות שנוגעות בקרקע המציאות.
האם יש מקום להכריז על עזבון כזה כנכס לאומי שראוי לשימור לטובת כל העם?
האם יש להניח ליורשים החוקיים לטפל בעיזבון כזה ללא פיקוח?
מה קורה כאשר סופר מניח צוואה שמנחה להשמיד את כתבי היד שלו?
האם לאפשר הוצאתו של עיזבון ראוי לשימור מחוץ לגבולות המדינה?
היכן שומרים נכס לאומי כמו עיזבון סופר?
שאלות מהדהדות כאלה ואחרות יוצאות מגבולות הספר ומסמנות צורך דחוף לטיפול בהן במסגרת חקיקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.