פרופ׳ עדנה אפק, חוקרת משוררת וסופרת
 |
| הוצאת מודן |
ג'וליאן בארנס, תחושה של סוף, מאנגלית מיכל אלפון, הוצאת מודן, סדרה לספרות יפה, בן שמן 2012 169 עמודים
גיבור הספר, טוני ובסטר, פנסיונר, גרוש, אב וסב מסתכל על חייו היחסית נוחים ומספר לנו את סיפורו. את ההסטוריה האישית שלו. "ההסטוריה", יאמר לנו טוני, "איננה השקרים של המנצחים... היא בעיקר זכרונותיהם של השורדים, שרובם אינם מנצחים ואף לא מנוצחים" (עמ׳ 67)
הספר בנוי משני חלקים שכל אחד מהם עוסק בזמן אחר, והחלק השני מתכתב עם הראשון.
"היה היו פעם שלשה חברים" ואחר כך הצטרף אליהם הרביעי, אדריאן. הם היו צעירים והיו להם דעות מגובשות (כמעט). בבית ספרם התאבד ילד בן שש-עשרה, נער שהכניס את חברתו להריון ולא יכול היה להתמודד עם המצב ותלה את עצמו. החברים מתייחסים לאירוע הזה כאילו היה בעייה פילוסופית ומסכימים ש"פעולתו [של המתאבד] הייתה לא-פילוסופית, לא מתחשבת ולא-אמנותית" (עמ׳ 21).
אויה. יהירות הצעירים ומה הם יודעים על החיים!
החברות נפרמת.
יש גם נשים בחיים. ואישה אחת פורמת חברות.
לימים, ארבעים שנה מאוחר יותר, בחלקו השני של הספר, מקבל טוני הודעה שהוא מוזכר בצוואה.
המורישה מצווה לו שני דברים: יומן וחמש מאות לירות סטרלינג. במסע לקבלת "הירושה" ייפגש טוני מחדש עם ורוניקה, "האישה" מעברו ועם סיפור חייו, ואולי אף עם סיפורו של אחד החברים, וכל זאת הפעם מזויות חדשות.
"מה ידעתי על החיים" אומר טוני "אני, שחייתי כל כך בזהירות? שלא זכיתי ולא הפסדתי, אלא רק הנחתי לחיים לקרות לי? שהיו לי השאיפות הרגילות וחיש קל הסכנתי עם כך שלא יתממשו? שנמנעתי מלהיפגע וקראתי לזה כושר הישרדות״ (עמ׳ 160).
"אבל מה שנשאר בסופו של דבר בזיכרון לא תמיד הוא מה שראינו בעינינו" (עמ׳ 9).
הספר עוסק בזיכרון או במה שאנחנו חושבים שהוא הוא הזיכרון, ובשבריו של הזיכרון. הספר עוסק בחברות, בחיי נוחות ובחיים מלאים, בארוס ובתנטוס, בקנאה, ביצרים, ברגשות אשם ובמה שנשאר...
"ההיסטוריה," אומר אדריאן, "היא הודאות הנוצרת בנקודה שבה פגמי הזכרון פוגשים בכשלי התיעוד" (עמ׳ 24).
הסוף של הספר מפתיע ואמור להתיר את "החידה" שמוצבת בחלקו השני, אלא שההתרה היא אנגמטית לא פחות מהחידה.
שלוש שעות שינה נגזלו ממני בניסיון לקרוא מה שקוראי הספר כתבו ומה שהבינו.
נדמה לי שעכשיו הבנתי. בטוחה?
לא. ממש לא.
קיטלגתי את הספר במקום דומה ל"סטונר" ומבחינת טיב ל"נכדה של מר לין".
ספר מעניין, מרתק. מעלה הרבה תובנות. מעורר חשיבה עמוקה ושולח את הקורא להרהורים על חייו ועל פתותי זכרונותיו.
הספר זכה בפרס ה"מאן בוקר" 2011 ולא בכדי.
למיטבי קריאה שנהנים מעומק ולא רק מעלילה.
ספר שהוא לא פחות ממעולה!
תודה עדנה מאמר יפה. אולי קוהלת פרק א :ט ״פתר״ את ״פגמי הזכרון וכשלי התיעוד״ ע״י האמירה ״מה שהיה הוא שיהיה״ אם צדק הרי מה שקורה לנו היום הוא זה מה שקרה בעבר וגם יקרה בעתיד
השבמחק