כיצד היתה נראית ההיסטוריה של תקופת המקרא ללא ספרי הנביאים?

פרופ׳ שמואל אחיטוב, אוניברסיטת בן גוריון

מתוך: ערב ההשקה לפירוש מיכה מאת הופמן* בסדרה ׳מקרא לישראל׳,  המרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה, אוניברסיטת תל-אביב. יום שלישי, טו בסיון תשע"ח, 29 ביוני 2018

הוצאת מאגנס ועם עובד

כיצד היתה נראית ההיסטוריה של תקופת המקרא ללא ספרי הנביאים?

ספר ההיסטוריה המובהק במקרא הוא ספר מלכים (אני מתעלם מיהושע–שמואל ומספרי הבית השני, עו"נ ודה"י). כל עוד אנו נמצאים בתחומו של מל"א אנו מוצאים נביאים פעילים בתחום המדיני: מנתן הנביא, הפוליטיקאי הבוחש בהמלכת שלמה, דרך אחיה השילוני שניבא את קיצה של שושלת ירבעם בן נבט, עבור לאליהו שהתעמת עם אחאב ואיזבל ולאלישע בן שפט שהיתה לו יד בהפיכה של יהוא, והמשיך לפעול גם בימי יואש בן-בנו. מכאן ואילך בידנו רק ידיעה קצרה וקטועה על יונה הנביא אשר מגת החפר שפעל כנראה בימי ירבעם בן יואש (ירבעם השני).

כל אלה לא הותירו אחריהם דברי נבואה, אם מפני שצורת פעילותם היתה שונה משל 'נביאי הכתב' שבאו אחריהם, או שמאחר שפעלו בישראל אבדו נבואותיהם. מה ששרד לנו הם הסיפורים שסופרו אודותם ושנשמרו על ידי 'בני הנביאים', תלמידיהם וחסידיהם. הדבר המעניין הוא שמחבר/מחברי ספר מלכים יודע לספר על מעשיהם. לעומת שתיקתו המפתיעה באשר ל'נביאי הכתב'. היחיד ביניהם שבעל ספר מלכים יודע לספר עליו הוא "ישעיהו הנביא בן אמוץ" (מל"ב יט, ב). גם דרך הצגתו מוזרה, כאילו אין יודעים עליו וצריך להציגו. הוא הנביא היחיד שנזכר בזיקה לַמלך שבימיו פעל – לחזקיהו בימי מסע סנחריב, ומה בקשר לשאר פעילותו המדינית, כגון בימי אחז והמלחמה האפרימית-ארמית (יש' ז–ח), מה על התערבותו בפוליטיקה הפנימית – פרשת שבנא הסוכן ואליקים בן חלקיהו, שרקעה ופרטיה נעלמו מעינינו? יוק! היכן ירמיהו ופעילותו הנמרצת בימיה האחרונים של ממלכת יהודה? על כל זה אין דבר בספר מלכים, אלה לא נרשמו ב'ספר דברי הימים למלכי יהודה' ואלמלי הועלו על הכתב בספרי הנביאים לא היינו יודעים עליהם דבר.

אילו סמכנו רק על ספר מלכים בשחזור ההיסטוריה של תקופת מלכי יהודה היא היתה דלה ביותר ואף פחות מזה. לולי נבואותיהם של 'נביאי הכתב' היה בידנו רק שלד דל של ההיסטוריה של שתי הממלכות – ישראל ויהודה.

שני 'נביאי כתב' פעלו בישראל מימי ירבעם ב' ואילך, עמוס והושע. ס' מלכים מוסר על המלכים בקיצור נמרץ, ועל הנביאים כלל לא. לולי ס' עמוס כלל לא היינו על פעילותו. על פעילותו המדינית של עמוס הנביא מיהודה שפעל בישראל אנו שומעים בעקיפין מתיאור העימות בינו לבין אמציה כוהן בית אל, שהאשימו בהמרדה. אמציה פנה לירבעם והאשים את עמוס "קשר עליך עמוס". אמציה ניסה לגרשו מישראל. איננו יודעים אם עלה בידו. על תגובת המלך איננו יודעים. אולי המלך לא רצה להתעמת עם עמוס. אולי כבר היה ירבעם זקן לאחר תקופת מלוכה ארוכה, ונחלשה אחיזתו ברסן השלטון. יחסו של אמציה אל עמוס היה כיחסם של חלק משרי יהודה לירמיהו. נראה שעמוס ניצל בזכות מעמדו כנביא, 'איש קדוש'.

האם יכולנו לדעת על המצב החברתי בישראל בימי ירבעם השני ויורשיו אלמלי דברי עמוס על 'פרות הבשן אשר בהר שומרון' המשקפים מצד אחד את המעמד הבכיר של האריסטוקרטיה העבר-ירדנית? הנבואות על עושק דלים בידי העשירים השואפים (רומסים) אביון לשבית ענוֵי ארץ (עמ' ב, ז; ה, ח) חושפים לעינינו את הפער החברתי ועושק העם בידי 'טייקונים'.

כנראה גם הושע פעל כבר בסוף ימי ירבעם השני, ופעולתו נמשכה בימי התפוררות הממלכה וחילופי המלכים, אבל פסקה לפני 734 לפסה"נ, לפני קריעת הגלעד והגליל. היכן הושע בס' מלכים? – תקציר ההיסטוריה של ממלכת ישראל דל ביותר, הוא כולל פרטים מעטים. פרשת ההפיכות התכופות בישראל לאחר מות ירבעם השני מוארת בנבואות הושע.

הערב אנו עומדים בסימן מיכה, בן דורו של ישעיהו בן אמוץ, שבניגוד לישעיהו אינו מוזכר בספר מלכים. נראה לי שנכון עשו מחברי הכותרת לספר שקבעו את זמנו לימי "יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה". האם ניתן לעמוד מנבואת הקינה של מיכה על ערי שפלת יהודה על זמנה ונסיבות חיבורה? אם קדמה למסע סנחריב על יהודה בשנת 701 לפסה"נ, היא מוסיפה עומק למאורעות שקדמו למסע, אלא שהדברים אינן ברורים, והפירוש החדש פורשׂ לפנינו את הבעייתיות והמורכבות שאינן מאפשרות את איכון זמנה המדויק של הנבואה.

ספר מלכים כלל אינו נוגע במצב החברתי-הכלכלי של החברה. ומיכה כנראה אינו מתייחס ישירות למלוכה. הפנייה היחידה שיכולה להתייחס למלך יהודה היא "בֹּנה ציון בדמים וירושלם בעַוְלָה". אבל גם היא כלולה בתוך תוכחה כללית ל"ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל", ל"ראשיה בשחד ישפטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו" (ג, י-יא). תוכחותיו מופנות לתקיפים, העשירים החומסים את העם. "וחמדו בתים ונשאו ועשקו איש וביתו גבר ונחלתו" (ב, ב); "נשי עמי תגרשון מבית תענֻגיה מעל עֹלליה תקחו הדרי לעולם" (ב, ט); ראשי יעקב וקציני בית ישראל הם "שֹנאי טוב ואֹהבי רע גֹזלי עורם מעליהם ושאֵרם מעל עצמותם" (ג, ב). התמונה המצטיירת מנבואות מיכה משתלבת בזו העולה מנבואות ישעיהו בן אמוץ: "שריך סוררים וחברי גנבים כֻּלו אֹהב שֹׁחד ורֹדף שלמֹנים" (א, כג); "הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו" (ה, ח).

אבל בנסיונות לשחזר את המציאות המדינית והחברתית אי אפשר לבנות על ספרי הנבואה כאילו הם יחידה אחת, בת אותו זמן. הפרשן חייב לקבוע את זמנו של הנביא מתוך העדות הפנימית של נבואותיו, ולברר אלו מהן הן נבואותיו של הנביא ואלה יוחסו לו, ואינן שלו. להחלטות אלה חשיבות רבה במעלה כפי שמוכיח פירושו משל הופמן. רק אז ניתן להסיק מדבריו מסקנות על הדת, האמונה, החברה והכלכלה בימיו, ולעמוד על תורתו. אחרת נצטרך לדבר על המֶסֶר של הספר, כאילו הספר הוא אישיות עצמאית, וזאת כשהספר הוא תוצר מורכב, והמוצר הסופי משקף רק את היד האחרונה, אולי. לדבר ולכתוב על הספר כיחידה סגורה בלי לדון במורכבותו יפה לדרשה של בית הכנסת וכתבה בעיתון אבל זה לא רציני.

איך אני רואה את מיכה?

אחרי שביליתי כל כך הרבה זמן עם מיכה של יאיר [פרופ׳ יאיר הופמן], איך אני יכול לראות את מיכה שלא דרך המשקפיים של יאיר. דבר ראשון לא כל מה שבספר מיכה הוא של מיכה. אפילו המזמור (פרק ז) שלכאורה הוא יחידה מלוכדת אינו כן. הוא מורכב מיחידות שזמנן שונה: ימי מיכה, ימי החורבן ותקופות גלות בבל, וימי שיבת-ציון, שאז גם נתגבש ליחידה אחת. 

מיכה כשאר נביאי האמת הוא נביא ה'. בתחום הדתי (אם מותר לחלק בין דתי ללא דתי בתקופה ההיא) הוא נלחם בעבודת האלילים של העם. אבל כנראה לא בעבודה זרה ממוסדת, היינו של הממסד; שלא כדבריו על ישראל/שומרון. הפולחן בשומרון, הוא הפולחן הממלכתי, עבודה זרה "ושמתי שמרון לעי השדה ... וכל פסיליה יוכתו וכל אתנניה ישרפו באש וכל עצביה אשים שממה" (א, ו-ז). 

כבר הזכרתי שאין בדברי מיכה התייחסות ישירה למלוכה, ושהפנייה היחידה שיכולה להתייחס למלך יהודה היא "בֹּנֶה ציון בדמים וירושלם בעַוְלָה" (ג, י) אבל גם היא כלולה בתוך תוכחה כללית לעשירים העושקים את העם, כמו שפורט לעיל. נוסף למלחמתו בעוול החברתי-כלכלי ולשחיתות שפשתה במערכת המשפט, כאמור: "ראשיה בשחד ישפטו" (ג, י); "השַּׁר שֹׁאֵל והשֹּׁפֵט בַּשִּׁלוּם" (ז, ג). הוא רגיש גם ליחסים בין אדם לחבֵרו: "אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין כֻּלָּם לדמים יֶאֱרֹבוּ איש את אחיו יצודו חֵרֶם" (ז, ב). אף להשחתת היחסים במשפחה נתן ליבו: "אל תאמינו ברֵעַ אל תבטחו באלוף מִשֹׁכֶבֶת חיקך שמֹר פתחי פיך. כי בן מנבֵּל אב בת קמה באִמהּ כַּלָּה בחמֹתה אֹיבֵי איש אנשי ביתו" (ז, ה-ו). נראה שמיכה לא היה בודד במלחמתו, אמנם איננו שומעים שמיכה נרדף, אבל ניסו להשתיק אותו "אל תטיפו יטיפון" (ב, ו) היו אומרים לו ולכשמותו, אם זה פירוש הדברים הרי שמיכה לא היה לבד.

בסופו של דבר מיכה בהעמידו את דרישת ה' מאדם "עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך" (ו, ח), והעמדת דרישה זו כעדיפה על הפולחן ממשיך בקו של שמואל "הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים (שמ"א טו כג), והושע: "כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעֹלות" (הו' ו, ו).       

ראו גם באותו מפגש: 

פרופ׳ דן לאור, דברים לכבודו של פרופ׳ יאיר הופמן לרגל הופעת פירושו לספר מיכה

פרופ׳ יאיר הופמן, מבט רפלקטיבי על מלאכת הפירוש למיכה

פרופ׳ דלית רום-שילוני, על מיכה בין ספרי הנביאים ועל פירושו של הופמן למיכה