יום שבת, 16 ביוני 2018

על הייצוג הנשי ברומן ׳האבולוציה של אליאנה ונדב׳ וזיקתן של נשים לאהבה

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחברה מן המניין באגודת הסופרים העברים בישראל

האבולוציה של אליאנה ונדב
בְּחִירָתָהּ שֶׁל אִשָּׁה 
על הייצוג הנשי בנובלה "האבולוציה של אליאנה ונדב" מאת אילי סופיה ריינר (הוצאת ספרים קטנים, חיפה 2017, 155 עמודים), ועל זיקתו לאהבה של נשים, קריאה אינטר-טקסטואלית בסיפורי נשים במסורת היהודית, בראשיתה של ספרות הנשים העברית ובכתיבת הנשים העברית העכשווית. 

איך אפשר להגדיר אהבה? בעוד שהביולוגיה קובעת כי היא אינטראקציה ממכרת[1] בין כימיקלים במוח, הרי שהפילוסופיה גורסת שאהבה היא חיבור אינסופי בין תשוקה, שמחה ועצב[2]. בעוד שהשירה האנדלוסית רואה באהבה תמהיל של תענוגות והנאה, הרי שהשירה הטרובדורית מגדירה אותה כתערובת של חלום ואשליה[3]. זאת ועוד, הפסיכולוגיה סבורה כי אהבה היא צירוף של שלושה גלגלים[4], כל גלגל מניע לכיוון אחר: הגלגל הרגשי מוביל לאינטימיות, הגלגל ההנעתי מוליך לתשוקה, ואילו הגלגל ההכרתי מכוון למחויבות. יתר על כן, אהבה, לדידם של הפסיכולוגים ממזגת בין ארבעה יסודות רגשיים[5].  הדאגה הפעלתנית של פלוני אלמוני לחייו ולהתפתחותו של מושא אהבתו, האחריות של פלוני אלמוני לקיומו הפיסי או לצרכיו הנפשיים של מושא אהבתו , הכבוד של פלוני אלמוני כלפי אהובו/אהובתו,  ורצונו של פלוני אלמוני לחדור אל סודו של מושא אהבתו מתוך מטרה להימצא עמו/עמה בברית. 
מיד עם צאתה לאור בשנת 2017 של הנובלה "האבולוציה של אליאנה ונדב" מאת אילי סופיה ריינר, היא הוגדרה בידי הסופר יצחק גיסיס כסיפור "על אהבות ופשרות, ועל תקווה, למרות מפחיי הנפש", והומלצה "להורים שאין להם מושג מה עובר על ילדיהם בעיר הגדולה, ולכל מי שאהבות ואכזבות עבורו אינן רק קטע מתוך ספר".[6] 
מאותגרת לגלות מה טומן בחובו סיפור על גיבורה ראשית ששמה אליאנה, הננטשת בידי אהוב אחד בשם אמיר, מתעברת בידי בחור אחר ששמו אולג, מתאהבת בגבר שלישי העונה לשם נדב, ולבסוף בוחרת להתאהב באישה ששמה אייריס? כשבתוכי מנקרת תהייה, האם יש בנובלה מסר פילוסופי, שמא מבוקשה הוא קריאת תיגר על תפיסת האהבה באמצעות אמירה חברתית נוקבת, יצאתי לקרוא את 155 עמודיה. 
מטרת מאמרי היא לבחון כיצד משתקפת זיקתן לאהבה של נשים מבעד לטקסטים שונים, לאורך שלוש תקופות עיקריות על ציר הזמן של התרבות האנושית: במסורת היהודית והעתיקה, בראשיתה של ספרות הנשים העברית, ובספרות הנשים העברית החדשה. ככל שהדבר קשור לאהבה וזוגיות, לב לבו של מאמרי מכוון לשאלת הייצוג הנשי המתגבש בסיפורי נשים במסורת היהודית, ועד כמה הוא שונה מזה שראשית ספרות הנשים העברית והעכשווית מציעות?
לנוכח העובדה כי יריעתי קצרה, אכוון את טיעוניי באופן ממוקד. בחלקו הראשון של המאמר אשים את הזרקור על סיפורי הנשים במסורת היהודית. לצורך כך, אעלה על הפרק את זיקתה לאהבה של הדמות הנשית כפי שהיא מצטיירת בסיפורה של פִּלֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה (שופטים, יט') כמו גם באמצעות סיפורה של תָּמָר בת דוד (שמואל ב', יג'). חלקו השני של מאמרי מכוון לראשיתה של ספרות הנשים העברית. אדון בדמותה של פראדל, גיבורת סיפורה של דבורה בארון, המשקף פריצת דרך בהלך הרוח הנשי, ולכן נחשב בעיניי לחלוץ סיפורי ספרות הנשים העברית ואף סמן מרכזי ומהותי בה. החלק השלישי והמסכם של המאמר יתמקד בספרות הנשים העברית העכשווית, במסגרתו אבחן מקרוב את דמותה של אליאנה גיבורת הנובלה "האבולוציה של אליאנה ונדב", שכתבה אילי סופיה ריינר.

סיפורי הנשים במסורת היהודית- חוֹבָתָהּ שֶׁל אִשָּׁה לֶאֱהֹב 
קריאה צמודה וחתרנית בסיפור פִּלֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה חושפת בפנינו ב-ל' פסוקים את מסכת התופת והזוועה הנכפית על אישה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, שביוזמתה נסה אל בית אביה ומסתתרת שם מפני אִשָּׁהּ, אִישׁ לֵוִי, אשר גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם. בין אם אהבה אותו, ובין אם לאו, האישה ערופת השם ונטולת הייחוס המשפחתי נלקחת בידי אִישׁ לֵוִי מבית אביה ומוצאת את עצמה בעירם של בְּנֵי יְמִינִי. תוך כדי שהותם שם, מתאווים בני העיר לגופו שֶׁלּוֹ, אך אֲהוּבָהּ משליך אותה כחפץ לאַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל, ובמהלך לילה שלם הם אונסים, מענים, ומבזים אותה. עם עלות השחר, היא זוחלת עד מפתן הדלת בשארית כוחותיה, ובמקום שיגיש לה עזרה ויציל אותה, זה שאהב אותה מבתר את גופתה לשניים-עשר חלקים, מיד לאחר שהיא נופחת את נשמתה[7].
מה טומנת בחובה בחירתו של המספר המקראי לפתוח את סיפור תָּמָר בת דוד בצמד המילים "אָחוֹת יָפָה"? אם לשפוט לפי שיטתו של שמעון בר-אפרת, חוקר המקרא, הרי ש-"תיאור חיצוני של דמויות אינו קיים בסיפור המקראי"[8], אלא שעמיתו, שמאי גלנדר, סבור כי תיאור חיצוני אפשרי רק "כאשר הוא משמש חלק מהותי בבניית המסר"[9], כלומר ניתן להקיש מדבריו של גלנדר כי לבחירתו של המספר להעיד על תָּמָר כאישה "יָפָה" יש משקל רב, כמסר סמוי.  
קריאה צמודה וחתרנית בסיפור המתחיל ב-"יָפָה", חושפת בפנינו ב-כב' פסוקים מסכת של גיהינום ואימה שנכפית על בתו של מלך, בידי לא פחות ולא יותר- מאשר אחיה המאוהב בה, הלא הוא אַמְנוֹן בן דוד. מתוך רצון להניח את ידיו עליה, מִתְחַלֶּה[10] בכורו של דוד מאחינועם היזרעאלית, ומבקש מאביו שישלח את תמר אליו, כדי שתלבב לו לְּבִבוֹת. [11] 
זאת ועוד,  בין אם מאהבה, ובין אם לאו, מיד לאחר שתָּמָר מופיעה בביתו של אַמְנוֹן ושוקדת על מלאכת הלביבות, הוא דורש במפגיע להוציא "כָל אִישׁ" מחדרו, ממתין דקות אחדות וקורא לה להביא "הַבִּרְיָה הַחֶדֶר". בשעה שהיא מגישה את האוכל אל פיו: "לֶאֱכֹל", הוא אוחז בידה בחוזקה: "וַיַּחֲזֶק בָּהּ", ומבקש: "שִׁכְבִי עִמִּי"[12]. 
בין אם היא אוהבת אותו, ובין אם לאו, תָּמָר מתנגדת בכל תוקף למשכב עם אמנון. היא פועלת בשתי דרכים: ראשית, היא לא קופאת או נכנעת, שנית, היא מדברת אליו באופן בטוח ושקול, מנסה לשלוט בגורלה. בתגובתה המידית, היא מכוונת אל שכלו הישר של אַמְנוֹן ומזכירה לו שהם אחים: "אַל אָחִי אַל תְּעַנֵּנִי", לאחר מכן, היא מחדדת באזניו שכוונתו אינה מוסרית: "כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל, אַל תַּעֲשֵׂה, אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת" ולבסוף, גם מבהירה לו שהיא רוצה לשמור על כבודה: "וַאֲנִי, אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי".  
כשאַמְנוֹן חוזר ומפציר, תָּמָר מוותרת על ההיגיון. היא פונה אל הרגש ומכוונת את מילותיה ללבו, כדי לחלץ, אולי, מעט אמפטיה ממנו. תָּמָר מסמנת לאחיה שהיא מסכימה להיות האישה המיועדת לו, אך מציינת שעליו לבקש אותה בדרכים המקובלות: "דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ". זאת ועוד, סירובה הנחרץ והמפורש של תָּמָר, כמו גם ניסיונותיה הבלתי פוסקים להניא אותו מכוונתו לשכב עמה נופלים על אוזניים ערלות: "וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ, וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ".[13] [14] 
שני הסיפורים הנזכרים לעיל מציגים באופן בוטה את נחיתות מעמדן של נשים במשפחה בחברה פטריארכלית. והנה כי, עומדות לנגד עינינו שתי גיבורות: האחת- פִּלֶגֶשׁ- אשת איש שגופה החי מותר לביזוי וגופתה מורשית לביתור בידי אִישׁ לֵוִי, בן זוגה, האמון על הגנתה ואהבתה. [15] השנייה- תָּמָר- אחות שמסירותה האינסופית להימצא ראויה בעיני אביה ואחיה עומדת לה לרועץ, [16] [17] אישה יפה שתומתה מחוללת כי יופייה מצדיק את תפיסתה ככלי לסיפוק תאווה מינית. כבודן של הגיבורות מושפל, רצונן לא נחשב ורגשות אהבתן כלל אינם נלקחים בחשבון.  
ודומה כי תפיסה דיכוטומית מוחלטת, הרואה אהבה וצדק לחוד, נעוצה בשני סיפורי הנשים שלפנינו כיתד, אך היא אינה רק מהלך אידיאולוגי מכוון, כי אם פרי מעוות של מנגנון מניפולטיבי משומן, השואף להנציח את הנחיתות הנשית כדי להבטיח את קיומו והמשכו של סדר עולם פטריארכלי מפלה והיררכי. [18] 
ואם אין די בכך שהיא מפרידה בין אהבה לצדק, הרי שתפיסת העולם הפטריארכלית גם חוצצת בין הפרטי לציבורי. ולראייה, על אף שאִישׁ לֵוִי רואה בחומרה את בגידתה של הפִּלֶגֶשׁ, הוא אינו מפעיל ולו סנקציה אחת כנגדה, אלא עושה את ההיפך מזה[19] [20] והולך "אַחֲרֶיהָ, לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ לַהֲשִׁיבָהּ". חרף זאת, אולי בשל כעס פנימי כבוש ובלתי נשלט[21] [22], הוא מעניק סמכות מלאה לאַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל להענישה. יוצא אם כך, שהם מפקיעים מידה את זכותה לשליטה מלאה על גופה, משום שהפרה את חובת נאמנותה לאִישׁ לֵוִי.
כמי שמפרידה בין אהבה לצדק ובין פרטי לציבורי, תפיסת העולם הפטריארכלית אינה רואה בתָּמָר כי אם אובייקט, ולכן, דומה חורבנה [23] [24] לזה של הפִּלֶגֶשׁ. גם עיניה הפוגשות את "אַמְנוֹן אָחִיהָ וְהוּא שֹׁכֵב", עת כניסתה לביתו, לא מונעות את התפקיד שהיא נדרשת לבצע. תחת שליחות אביה, היא ניגשת למשימה, לא פוסחת על אף שלב: "וַתִּקַּח אֶת הַבָּצֵק וַתָּלָשׁ וַתְּלַבֵּב לְעֵינָיו, וַתְּבַשֵּׁל אֶת הַלְּבִבוֹת, וַתִּקַּח אֶת הַמַּשְׂרֵת וַתִּצֹק לְפָנָיו". ועל אף שהיא לא אומרת דבר[25] אמנון רואה בה רכוש פרטי [26] חפץ מיני שנועד לשרתו[27]  גוף משולל זכויות לצורך עינוגו[28] ומשטח נוח להכפיף עליו את שליטתו[29] בו ברגע שהיא נכנסת אל חדרו.[30] 

ראשיתה של ספרות הנשים העברית – זְכוּתָהּ שֶׁל אִשָּׁה לֶאֱהֹב 
במה שונה דמותה של גיבורת הסיפור "פראדל"[31], שכתבה דבורה בארון, מדמותן של הפילגש ותמר? מה זיקתה לאהבה, ואיזו בשורה חדשה של הלך-רוח נשי מביא אתו סיפור שנכתב בעברית במחצית הראשונה של המאה ה-20?  
מה ידעה הגיבורה על אודות האהבה? בילדותה גרה בשכנות לאלמנה שרה לאה ובנה, חיים רפאל. שרה לאה אהבה אותה כבת וחיים רפאל התאהב בה, אלא שלאחר שהתייתמה מהוריה, עברה פראדל להתגורר בבית קרוביה, שם שודכה ואף נישאה לאברהם נח. אהבה רבה לא שררה בין בני הזוג, עד כדי שתיקה כמעט מוחלטת ביניהם. אברהם נח נהג להתחמק ולברוח מקשר עמה, ובחר להיות שקוע בעסקי מסחר ואף ללמד בהתנדבות בבית הספר המקומי.
בייאושה, קיוותה פראדל להרות, ומקץ שלוש שנים, ילדה את בנה בכורה, שהכניס אור לחייה, ואף הביא עמו שינוי ביחסו של אברהם נח: "שהציץ אל פראדל בעיניים לחות מחנינה וחרדת לב".
משחלה התינוק ומת אברהם נח חזר לעיסוקיו הרבים ומנע את עצמו מאשתו. כבה האור בעיניה של פראדל הנטושה, ועד מהרה היא החלה לפתח הפרעות אכילה, כך שזו, אשר כנערה לבשה "שמלות חצאיות וחולצות טריקו", כסמל לפשטות יופייה, החלה להיראות "כחלוק מוטל ומתפרפרת בעווית של גוססים". יתר על כן, כשבת העיירה בישרה קבל עם ועדה כי אברהם נח "שחט אותה", לא זו בלבד שהתחוור לפראדל שהוא אינו אוהב אותה כלל, כי אם נהיר לה מעל לכל ספק אפשרי, שנישואיה כשלו. 
ועל אף שניסתה לאמץ לעצמה זהות אחרת שתהלום את טעמו, והחלה ללבוש "בגדים חריפי-צבע" כדי לעורר אותו, דבר לא השתנה, והיא הלכה וטבעה בים של בושה ותסכול. אלא, שתפנית חדה חלה בחייה, ותבונתה התעוררה באבחה אחת: בבוקר בהיר אחד היא הקיצה לבושה שלא כהרגלה, "בשמלה פשוטת גזרה", ובשורה חדשה בפיה. בידיעה ברורה שהפער בינה לבין בעלה עצום ובלתי ניתן לגישור, אפשרה פראדל לאישה אחרת לפרוץ ממנה, אישה שזהותה מוצקה ומגובשת, המביעה את נחישותה להיות מאושרת, לאחר שתקבל את גיטה מאברהם נח. 
הסיפור שלפנינו מביא עמו רוחות של שינוי בהלך הרוח הנשי, ומשקף בידי דבורה בארון באופן נינוח את זכותה הבסיסית של אישה לאהוב ובאותה המידה גם להיות נאהבת. והנה כי, בניגוד לקודמותיה, הגיבורה הטקסטואלית דנן מכירה בעצמיותה, מזהה את חלקה מחוץ ובתוך המערכת הזוגית, ומבינה את מידת השפעתה על מאזן יחסי הכוחות. ובתוך כך, לא זו בלבד שהיא מצפה מבן זוגה להפגנת רגשות של חיבה כלפיה, כי אם גם בזה להתעלמותו המוחלטת מרגשות האהבה שהיא מרעיפה עליו. [32] [33] שנים רבות של ייסורי נפש [34] מקדימות את הרגע בו היא מקיאה אותו מתוכה בשאט נפש, תובעת  את חירותה ובוחרת לחיות עם בן זוג אחר. 
לאור האמור לעיל, ראוי כי "פראדל", אשר לא רק בישר על שינוי מהותי בהלך הרוח הנשי ויצר מודל נשי חדש על כל משמעויותיו, אלא גם נתן את יריית הפתיחה לראשית ספרות הנשים העברית, ייחשב לטקסט פורץ דרך.  כתיבתה הפמיניסטית של דבורה בארון, כמי שהפכה את כתיבת הנשים העברית לז'אנר ספרותי חדש והעניקה לו מעמד אוטונומי, שיקפה מפרספקטיבה נשית את זיקתן של נשים כלפי תרבות, הווי, מוסר וערכים וכלפי אהבה בפרט, ומכאן כי גיבורות יצירותיה שואפות להסיר מרגליהן שלשלת כבילות, שהונחה בידי סדר עולם פטריארכלי, על מנת להבטיח את הגבלת ניעותן.[35]
ודומה כי הסיפור מצדד בגישה אינטגרטיבית, שכן, לא זו בלבד שהוא מחבר בין אהבה לצדק, אלא מעניק משמעות מפורשת להחלתם באמצעות רצף של אירועים המקדמים את העלילה. ולראייה, ככל שהזיקה הנשית של הגיבורה לאהבה חיובית יותר, כך הסיכוי להיווצרות תקינה של משפחה גדול יותר.  אי לכך ובהתאם לזאת, היעדרה הצורם בסיפור של זיקה נשית חיובית לאהבה עוקר כל אפשרות להיווצרות משפחתית בריאה, מה שמותיר את מוסד ה-"משפחה" תחת הגדרתו הלאקונית ככזה שמבוסס על עובדות ביולוגיות ופסיכולוגיות בלבד. [36] 

ספרות הנשים העברית העכשווית – בְּחִירָתָהּ שֶׁל אִשָּׁה לֶאֱהֹב
על אף שסיפור שעניינו אהבה הנפתח במילים "אני רוצה",  אינו יכול להתפרש אלא ככזה הרואה בבחירה חופשית כתנאי הכרחי לאהבה, כתיבתה המרתקת של אילי סופיה ריינר חותרת לפרק את מושג האהבה לאלפי חלקים, ולא כדי להותירם מנותקים ופרודים, כי אם במטרה להרכיבם מחדש.
כדי שהקורא יקיש מן השבר על השלם, ריינר יוצרת אנלוגיה מתוחכמת בין מוטיבים מנוגדים בחייה של אישה. היעדר יכולתה לבחור את הזמן והמקום הנכונים לה: "לזמן בקונדיטורית 'עוגות' יש קצב משלו. גם טעמו של הקפה דהוי, ורק העוגות של 'עוגות', מהות המקום ממלאות את תפקידן נאמנה ומידי בוקר יוצאות מן התנורים בטעמים ובפריכיות מושלמים. ואנחנו, המאמינים פוקדים את המקום מידי יום, לא בשביל הקפה, ולא בשביל כסאות הפלסטיק המוכתמים, גם לא בשביל העובדת הפחות יעילה, אלא בשביל מה שיש כנראה בעוגות של 'עוגות', מתוכנתים להגיע לכאן מידי בוקר, בהיעדר יכולת בחירה", מנכיח באופן גלוי את יכולתה לבחור באדם הראוי לה: "אני רוצה שעכשיו באמצע הרחוב, יעצור אותי מישהו ויגיד לי בוקר טוב, שחוט שקוף שלא ניתן לראות ולא ניתן להתיק, יחבר בינינו ויעיד על קשר נושן ועתיק, ובכל פעם שנראה זה את זו, נרגיש שבטח יש איזושהי סיבה, שכל אחד מאתנו מרגיש נהדר כשהשני נמצא בסביבה".
יתר על כן, דומה כי יש במסע בחירותיה של אליאנה גיבורת הנובלה, המתואר בלשונה הנקייה והפשוטה של ריינר כפתלתל ובלתי קוהרנטי מתחילתו ועד סופו, משום עדות לאמביוולנטיות הכרוכה באוטונומיה נשית מלאה, שהיא מבקשת לאמץ כאורח חיים. ולראייה, אליאנה מתאהבת בנדב: "אני יוצאת להרפתקה, שבאמת לא ציפיתי שתתחיל דווקא היום, ביום רביעי בשעה 13:45, אבל קיוויתי וייחלתי לה כבר חודשים ארוכים, לא להרפתקה ייחלתי, כמו לנשימה העמוקה הזו שאני יכולה לנשום, במציאת האדם הזה שבעקבותיו אני הולכת עכשיו.", תוך כדי סיום מערכת יחסים עם אמיר: "אני לומדת עכשיו איך לעמוד על רגליי, כמו שהיה פעם לפני שאהבתי את אמיר", מתעברת מאולג: "בחור צעיר שגר בבניין", אך בוחרת לגדל את בתה עם אייריס, אישה שהכירה: "בנסיבות מוזרות, כאשר אני נוחתת על רשת הצל מעל חצר ביתה, וכשהיא חוזרת ורואה דמות שוכבת ברשת הצל שמתחה בשעות הבוקר היא רצה אלי לוודא שאני חיה".  
אין ספק שכתיבתה חדת התער ומכוונת המטרה של ריינר מביאה עמה חידוש מרענן. לא זו בלבד ש-"האבולוציה של אליאנה ונדב"- כטקסט המשתייך לספרות הנשים העברית העכשווית, היא נובלה הקוראת לחשיבה מחודשת על אודות האוטונומיה הנשית, כי אם גם חותרת לחשיבה ביקורתית על אודות חופש הפעולה הנשי. [37] 
בשעה שהיא צופה מלמעלה על מסע חייה, אליאנה מזהה בו נקודות ציון לדיכוייה: "...'אני לא אוהב אותך יותר', אומר אמיר, 'פעם אהבתי אותך, אבל עכשיו הפסקתי, אני לא אוהב אותך יותר'. שפתיו הדקות נעשות דקות יותר. הוא אוסף את הארנק שהניח לידי, 'אני מצטער, אלינונה, את תהיי בסדר, נכון'? לעולם אף אחד בחיים לא יקרא לי יותר אלינונה. 'כן, אני בסדר'. אדם לא עם מי שלמענו הוא מסוגל למות. אדם חי עם מי שאתו הוא מסוגל לחיות", וסימני דרך לשעבודה: "נדב לא אומר לי איפה הוא גר, ובכל זאת אני הולכת אתו, כאילו שזה הדבר היחיד שאני יכולה לעשות כרגע", אך גם מבינה את יכולת פעולתה להשתחרר: "אני כבר לא אותה אליאנה שהייתי כשפגשת אותי, אני אליאנה אחרת, שלא נזקקת לקונדיטוריה רבת ההשראות, כדי ליצור, אני יושבת בבית, מרק מהביל שהכנתי על הגז, ולריח האפונה המתבשלת, אני מציירת, ואם הצלחתי להירגע ולהיגמל מהקונדיטוריה, אתה בטח מנחש שגם ממך אני נרגעתי". 
בניגוד לקודמותיה, אליאנה היא גיבורה טקסטואלית המכירה בחשיבותה של אוטונומיה נשית נטולת קונוטציות ומטענים גבריים. היא רואה בעצמה ישות עצמאית, אישה שסומכת על עצמה ומגשימה את עצמה, ומכוונת את עיקר מאמציה למקסימיזציה של רווחים אישיים.
ככל שהקורא יעמיק ב- "האבולוציה של אליאנה ונדב" של אילי סופיה ריינר [38] כך הוא יוקסם לגלות כיצד קריאה שמרנית, הדוחקת הצידה כל אפשרות אחרת ורואה במודל האהבה הזוגי-אולטימטיבי יחסים בין זכר לנקבה בלבד, מסיטה את מסלולה בנקל והופכת לקריאה קווירית, המכילה את כל האפשרויות הקיימות לאהבה, משום שאהבה היא ביטוי ליחסים בין אדם לאדם מתוך בחירה. יתר על כן, ככל שהקורא יחתור לכך, הוא ייווכח לדעת שגם תפיסה דיכוטומית, עתיקה ומיושנת, צרה, חשוכה ומצומצמת, הקושרת בהכרח "מין ביולוגי", ל-"מגדר", ו-"נטייה מינית", יכולה להגמיש את עצמה ולהפוך לרגישה, מתחשבת והומאנית, מכילה, נאורה וסובלנית, המתירה לכל "מין ביולוגי", או "מגדר" לבחור באהבה הנכונה לו/ה. 

הערות שוליים 
[1] על פעילותם הזהה בעת התאהבות ובזמן התמכרות לסמים של מסלולים עצביים, ר' בהרחבה:  
  Fisher Helen, Brown Lucy, Aron Arthur, Strong Greg, Mashek Debra:  "Reward, Addiction and Emotion Regulation Systems Associated with Rejection in Love", Journal of Neurophysiology, Volume 104, July 2010, pp. 51-60
[2] על שלושת הרגשות הבסיסיים מהם נגזרת האהבה, ר' בהרחבה:
שפינוזה ברוך, "מאמר על תיקון השכל", מאגנס, 1972, עמ' 21-25
[3] על הדמיון והשוני בין שתי המסורות, ר' בהרחבה:
ביטון שולי, "שירת האהבה של טדרוס בן יהודה הלוי אבולעפיה- בין המשך לחידוש", מעמקים, גיליון 56, אפריל 2015, עמ' 1-21
[4] על המודל המשולש של האהבה, ר' בהרחבה:
Sternberg  Robert,  "A triangular theory of love", Psychological Review, Vol. 93, No. 2, 1986, pp. 119-135
[5] על הקביעה כי לכל צורות האהבה ארבעה יסודות, ר' בהרחבה:
Fromm Erich, Anshen Ruth Nanda, "The art of loving", Harper & Row, 1956, pp. 15-17
[6] ר' בהרחבה:
גיסיס יצחק,"נוריתה, מבט אל ספרים וספרות בגובה העיניים", יולי 2017
http://nuritha.co.il/he/node/51141/critic#internal-51205
[7] ר' בהרחבה:
אביטל-רוזין עדי, "רְצוּיוֹת וּדְחוּיוֹת, קְדוֹשׁוֹת וּפְרוּצוֹת ", אופיר, 2015, עמ' 212-247
[8] ר' בהרחבה:
בר-אפרת שמעון, "העיצוב האומנותי של הסיפור במקרא", ספרית פועלים, המדור לספרי לימוד, 1979
[9] ר' בהרחבה:
גלנדר שמאי, "הפרוזה המקראית לסוגיה", בתוך: "מבוא למקרא", יחידות 3-4-5, האוניברסיטה הפתוחה, 1988
[10] ר' בהרחבה פירוש לקסיקלי:  "הִתְחָלה בַּעֲבוּר" , כ- "העמיד פני חולה"
of his pretended sickness of body make oneself sick 
Brown Francis, Rolles Driver Samuel & Briggs Charles Augustus, "Brown-Driver-Briggs (BDB) A Hebrew and English Lexicon of the Old Testament with an appendix containing the Biblical Aramaic", based on the Hebrew lexicon of Wilhelm Gesenius as translated by Edward Robinson, Oxford, Clarendon Press, 1906, p. 318  
[11] מוטיב הלְבִיבוֹת מתכתב עם תשוקה, ר': "לִבַּבְתִּנִי, אֲחֹתִי כַלָּה; לִבַּבְתִּנִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ", שיר השירים, ד',ט'
[12] בעוד שהמילים "שִׁכְבִי עִמִּי", מעידות על כוונת אמנון למשכב מרצון עם תמר, כמופיע בכוונתה של לאה למשכב מרצון עם יעקב: "וַתֹּאמֶר רָחֵל, לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת, דּוּדָאֵי בְנֵךְ... וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, בַּלַּיְלָה ההוּא", בראשית, ל', טו', וכמופיע בכוונתה של אשת פוטיפר למשכב מרצון עם יוסף: "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ, אֶל-יוֹסֵף; וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי", בראשית לט', ז', הרי שהמילים "שָׁכַב אֶת" מעידות על כוונה לאונס, כמופיע בסיפור האונס בין חמור בן-שכם לדינה: "וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ", בראשית, לד', ב' וכמופיע בסיפור האונס בין ראובן לבלהה: "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו", בראשית לה', כב'
[13] האם בעל אותה שלא כדרך הטבע? ביאור רש"י: "וישכב אתה - כדרכה: ויענה - שלא כדרכה", וביאור מלבי"ם: "ויענה - תחילה עינה אותה שלא כדרכה, לבל תאבד בתוליה, וכשלא שקט רוחו שכב אותה כדרכה".
[14] ר' בהרחבה:
אביטל-רוזין עדי, "רְצוּיוֹת וּדְחוּיוֹת, קְדוֹשׁוֹת וּפְרוּצוֹת ", אופיר, 2015, עמ' 142-161
[15] במה נבדלת פלגש מרעייה? "ר' מאיר אומר אשה יש לה כתובה, פילגש אין לה כתובה",  תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות, ה', ב' 
[16] על ההתכתבות שבין טיפוח אידיאל האישה האוהבת, כדי להצדיק ולשבח את ההקרבה הנדרשת מכל אישה כתנאי להיותה אישה, אם ורעיה ראויה לשמה, לבין פירוט "חובות האהבה" שעל כל אישה לשאת עפ"י תפיסת  "אֵשֶׁת חַיִל, צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ", משלי, לא', י'-לא', כחלק מדיכוי נשי, ר' בהרחבה: 
Woolf Virginia, " Women and Writing",  Edited by:  Michèle Barrett, Harcourt, Brace and Jovanovich, 1979, pp. 58-59 
[17] על תהליך החברות הפטריארכלי, המלמד נשים להקדיש את כל עצמיותן לשם טיפול באחרים, ר' בהרחבה:
גיליגן קרול,  "בקול שונה: התיאוריה הפסיכולוגית והתפתחות האישה",  פועלים , 1995
[18] ר' בהרחבה:
Siegel Reva, “Why Equal Protection No Longer Protects: The Evolving Forms of Status-Enforcing State Action", Stanford Law Review 49, 1997, pp. 1111–1148 
[19]  פרשנותו של יוסף בן מתתיהו, לפיה אִישׁ הלֵוִי "אהב אותה בכל מאודו והיה שבוי ביופייה, אך נכשל בניסיונו לזכות ביחס דומה ממנה", ר' בהרחבה:  
Flavius Josephus, "Flavius Josephus: Judean Antiquities, Books 5-7" ,Brill, 2001, p. 33
[20] ומפרש רלב"ג: "כי ידמה שסרה ממנו על דבר הקטטות שהקניטה בביתו ולזה הוצרך לפייסה ובזה האופן הלך להשיבה".
[21] לפי יוספוס פלאוויוס: 
"הייתה במצב רוח רע, מה שהבעיר את תשוקתו אליה יותר ויותר ".
[22] ולפי חוקר המקרא, קן סטון: "הוא בוחר להקריב את האישה ולהציל את עצמו מעונש כדי לא להיהפך ל'נשי'", ר' בהרחבה:
Stone Ken, "Gender and Homosexuality in Judges 19 : Subject- Honor, Object- Shame?", Journal for the Study of the old Testament  67, 1995, 87-107, pp. 96-98
[23] לא זו בלבד שתגובתה הפוסט טראומטית של תמר לאונס חריפה, כי אם גם מסלימה בהדרגה בשלושה שלבים: בשלב הראשון-  היא יוצאת את בית אמנון כש- "אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ,וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים עָלֶיהָ", בשלב השני-  היא מהלכת ברחובות ו-"יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ",  ובשלב השלישי- היא מאבדת לגמרי את עצמה: "וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה, בֵּית אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ".
[24] ישנה אפשרות כי תמר הובילה עצמה לחידלון רגשי לאחר שנאנסה, שכן, לפי סוזן בראונמילר, עיתונאית פמיניסטית אמריקנית, סופרת ואקטיביסטית: "מאז התקופה הפרה-היסטורית ועד לימינו, אונס נשא פונקציה קריטית, והוא לא פחות מאשר תהליך תודעתי של איום, של מצב של הפחדה, אשר מחזיקים בו כל הגברים על כל הנשים", ור' בהרחבה: 
Brownmiller Susan, "Against Our Will", Simon and Schuster, 1975, p. 15
[25] תמר אמנם לא דיברה, אבל גופה נתפס כמדבר בעיניו של אחיה, שכן, לפי סוזן בורדו, פרופסור ללימודי נשים, המזוהה עם הזרם הפוסט-מודרניסטי בפמיניזם ומי שכתבה אינטרפרטציות פמיניסטיות לפוקו, לאפלטון ולדקרט:  "לעתים תכופות, על אף שנשים דמומות, גופן נראה כ'מדבר' את שפת הפרובוקציה. כאשר הגוף הנשי אינו מטשטש את נשיותו, נדמה כי הן מזמנות, מתרברבות. כאשר הגוף הנשי אינו נגיש ואינו מגיב להצעות הגבריות, הדבר יכול להתפרש כהקנטה, כגירוי, כלגלוג", ור' בהרחבה: 
Bordo Susan, "Unbearable Weight", Feminism, Western Culture, and the Body", University of California Press, 2003, p. 6
[26] כל עוד אמנון ראה עצמו כבעליה של תמר, והיא נתפסה בעיניו כרכושו הפרטי, האונס הפך לבלתי נמנע, שכן, לפי קתרין מקינון, פרופסור מן המניין למשפטים באוניברסיטת מישיגן ופעילה פמיניסטית, שהשפיעה עמוקות על התחיקה המשפטית, ההגות והפעילות בתחום זכויות הנשים: "שחרורה של האישה יגיע כשהיא תפסיק להיות רכושה הפרטי של בעלות", ור' בהרחבה:
MacKinnon Catharine, "Women's Lives, Men's Laws", Harvard University Press, 2007, pp. 23-24
[27] תמר לא נתפסה כחפץ מיני בלבד, אלא גם כזירה המזמנת סקס, שכן לפי קתרין מקינון:  "מיניות נתפסת כלא פחות מאשר הדינמיקה שבין סקס להיררכיה חברתית וניסיונה ככוח בצורתו המגדרית", ור' בהרחבה:
MacKinnon Catharine, "Toward a Feminist Theory of the State", Harvard University Press, 1989, Preface, Xiii
[28] הרגע שבו גופה של תמר נתפס כמשולל זכויות, הוא גם הרגע שהתיר בעיניו של אמנון את אינוסה, שכן, לפי קתרין מקינון: "מגדר הוא אי-שוויון של כוח, הוא מעמד חברתי אשר מבוסס על 'למי מותר לעשות מה למי'. וכשאינך מורשית, חברתית, להיות אישה, גם אינך מורשית להיות שטיחון כניסה או גבר", ור' בהרחבה:
MacKinnon Catharine, "Feminism Unmodified: Discourses on Life and Law", Harvard University Press, 1987, p. 8
[29] ויש הסבורים שאהבתו הגדולה לתמר היא שהבעירה באמנון את תשוקתו,  אלא שלפי אן קהיל, פרופסור לפילוסופיה, אקט של אונס נובע ממניע אחד: "המניעים העומדים מאחורי אקט של אונס אינם בראש ובראשונה מיניים, ואינם עולים מתוך צורך מיני, כי אם ממניע אלים, כאקט כוחני, המכפיף שליטה וכוח על הקרבן"
Cahill Ann, "Rethinking Rape", Cornell University Press, 2001, p. 2
[30] לב לבה של תפיסת המוסר הפטריארכלית פועם בדיכוטומיה המפרידה בין חובתה של אישה בתחום הביתי, לבין זכותו של גבר בתחום הציבורי, שכן, לפי סוזן אוקין, פרופסור לאתיקה ומי שחקרה את ההיסטוריה של תפיסת האישה במחשבה הפוליטית במערב: "בעוד בתחום הבית והמשפחה חל המוסר הפטריארכלי המבוסס על אהבה היררכית בין גבר לאישה ועל עניין הקרבתה של אישה למען משפחתה, הרי שבתחום הציבורי חלים כללי הצדק הנגזרים מהאמנה החברתית, מהם נהנים גברים בלבד", ור' בהרחבה:
Okin Susan Moller, "Justice Gender and the Family", Chapter 2,  Basic Books, 1989
[31] בארון דבורה, "פראדל", בתוך: "פרשיות", מוסד ביאליק, ירושלים, 2000
[32] לשיטתה של קרול גיליגן, אהבה היררכית, שאיננה מבוססת על צדק, מאפיינת את מערכות היחסים המשפחתיות בין גברים לנשים בחברה הפטריארכלית המקנה דומיננטיות לגבר,  והיא לא אחרת מאשר מיתוס של אהבה, ור' בהרחבה:
Gilligan Carol, "The Birth of Pleasure", Vintage Books, 2003, p. 206
[33] לפי מרילין פריי, סופרת ופמיניסטית רדיקלית, אהבה שאיננה היררכית, יכולה להתקיים בתנאים של שוויון והדדיות ומחייבת השתתפות רצונית של שני הצדדים והכרה בעצמאותם ובעצמיותם, כאשר לשני הצדדים נתונה אפשרות שווה וממשית להשמיע את קולם ולהביע את אשר על ליבם , ור' בהרחבה: 
Frye Marilyn, "The Politics of Reality: Essays in Feminist Theory", The Crossing Press, 1983, pp. 73-75
[34] דיון מושגי בתפיסת האהבה על פניה השונות, הרואה אותה כיחס חיובי מופלג, אינטנסיבי מלא ויסודי של אסא כשר, פרופסור אמריטוס לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב העוסק בפרגמטיקה של השפה ובאתיקה מקצועית, מוליך אותו למסקנה כי יש לסייג את האהבה ולהוציא מגבולותיה פגיעה בכבוד ובאמון, שכן גם באהבה, לא הכול מותר, ור' בהרחבה: 
כשר אסא, "משפטים על אהבה", עורכים: ארנה בן-נפתלי וחנה נווה, הפקולטה למשפטים, רמות, אוניברסיטת תל-אביב, 2005
[35] על מוטיב המחאה הפמיניסטית והנשיות האוטונומית בכתיבתה של דבורה בארון, ר' בהרחבה:
קינל-לימוני הילה שלומית,  "תלושות ומורדות, סיפורת נשים בספרות התחייה העברית", רסלינג, 2016
[36] על מוסד המשפחה ככזה שמבוסס על עובדות ביולוגיות ופסיכולוגיות בלבד, טען ז'אן ז'ק רוסו כי מעצם טבען נשים רוצות לגדל ילדים בעוד גברים אינם חפצים בכך, ומכאן, שתפקידיהם השונים של נשים וגברים מבוססים על ההבדלים הביולוגיים והפסיכולוגיים שביניהם, ור' בהרחבה: 
 Satz Debra “Feminist Perspectives on Reproduction and the Family”, The Stanford Encyclopedia of  Philosophy, Edited by: Edward Zalta,  2004
[37] לשאלת האוטונומיה הנשית בספרות הפמיניסטית המוקדמת ובספרות הפמיניסטית העכשווית, ר' בהרחבה:
Dworkin Gerald, "The Theory and Practice of Autonomy", Cambridge University Press, 1988
Feinberg Joel, "Autonomy", In: "The Inner Citadel: Essays on Individual Autonomy", Oxford University Press, 1989, pp. 27--53 
Fineman Martha Albertson, " The Autonomy Myth: A Theory of Dependency", The New Press, 2004
Fishbane DeKoven Mona, "Relational Narratives of the Self", In: "Family Process", Volume  40, 2001, pp. 273-291
Stoljar Natalie&Mackenzie Catriona,  "Relational Autonomy – Feminist Perspectives on Autonomy, Agency, and the Social Self",  In: "Feminist Philosophies of Love and Work", Volume 17, 2002, pp. 165-168
[38] ריינר אילי סופיה, "האבולוציה של אליאנה ונדב", ספרים קטנים, 2017

רשימה ביבליוגרפית
אביטל-רוזין עדי, "רְצוּיוֹת וּדְחוּיוֹת, קְדוֹשׁוֹת וּפְרוּצוֹת ", אופיר, 2015
בארון דבורה, "פראדל", בתוך: "פרשיות", מוסד ביאליק, ירושלים, 2000
בר-אפרת שמעון, "העיצוב האומנותי של הסיפור במקרא", ספרית פועלים, המדור לספרי לימוד, 1979
ביטון שולי, "שירת האהבה של טדרוס בן יהודה הלוי אבולעפיה- בין המשך לחידוש", מעמקים, גיליון 56, אפריל 2015
גיליגן קרול,  "בקול שונה: התיאוריה הפסיכולוגית והתפתחות האישה",  פועלים , 1995
גיסיס יצחק,"נוריתה, מבט אל ספרים וספרות בגובה העיניים", יולי 2017
גלנדר שמאי, "הפרוזה המקראית לסוגיה", בתוך: "מבוא למקרא", יחידות 3-4-5, האוניברסיטה הפתוחה, 1988
כשר אסא, "משפטים על אהבה", עורכים: ארנה בן-נפתלי וחנה נווה, הפקולטה למשפטים, רמות, אוניברסיטת תל-אביב,
קינל-לימוני הילה שלומית,  "תלושות ומורדות, סיפורת נשים בספרות התחייה העברית", רסלינג, 2016
ריינר אילי סופיה, "האבולוציה של אליאנה ונדב", ספרים קטנים, 2017
שפינוזה ברוך, "מאמר על תיקון השכל", מאגנס, 1972

12- Bordo Susan, "Unbearable Weight", Feminism, Western Culture, and the Body", University of California Press, 2003

13- Brown Francis, Rolles Driver Samuel & Briggs Charles Augustus, "Brown-Driver-Briggs (BDB) A Hebrew and English Lexicon of the Old Testament with an appendix containing the Biblical Aramaic", based on the Hebrew lexicon of Wilhelm Gesenius as translated by Edward Robinson, Oxford, Clarendon Press, 1906

14- Brownmiller Susan, "Against Our Will", Simon and Schuster, 1975

15- Cahill Ann, "Rethinking Rape", Cornell University Press, 2001

16- Dworkin Gerald, "The Theory and Practice of Autonomy", Cambridge University Press, 1988

17- Feinberg Joel, "Autonomy", In: "The Inner Citadel: Essays on Individual Autonomy", Oxford University Press, 1989

18- Fineman Martha Albertson, " The Autonomy Myth: A Theory of Dependency", The New Press, 2004

19- Fishbane DeKoven Mona, "Relational Narratives of the Self", In: "Family Process", Volume  40, 2001

20- Fisher Helen, Brown Lucy, Aron Arthur, Strong Greg, Mashek Debra,  "Reward, Addiction and Emotion Regulation Systems Associated with Rejection in Love", Journal of Neurophysiology, Volume 104, July 2010
21- Flavius Josephus, "Flavius Josephus: Judean Antiquities, Books 5-7" ,Brill, 2001

22- Fromm Erich&Anshen Ruth Nanda, "The art of loving", Harper & Row, 1956

23- Frye Marilyn, "The Politics of Reality: Essays in Feminist Theory", The Crossing Press, 1983

24- Gilligan Carol, "The Birth of Pleasure", Vintage Books, 2003

25- MacKinnon Catharine, "Feminism Unmodified: Discourses on Life and Law", Harvard University Press, 1987

26- MacKinnon Catharine, "Toward a Feminist Theory of the State", Harvard University Press, 1989

27- MacKinnon Catharine, "Women's Lives, Men's Laws", Harvard University Press, 2007

28- Okin Susan Moller, "Justice Gender and the Family", Chapter 2,  Basic Books, 1989

29- Satz Debra “Feminist Perspectives on Reproduction and the Family”, The Stanford Encyclopedia of  Philosophy, Edited by: Edward Zalta,  2004
30- Siegel Reva, “Why Equal Protection No Longer Protects: The Evolving Forms of Status-Enforcing State Action", Stanford Law Review 49, 1997
31- Sternberg  Robert,  "A triangular theory of love", Psychological Review, Vol. 93, No. 2, 1986
32- Stoljar Natalie&Mackenzie Catriona,  "Relational Autonomy – Feminist Perspectives on Autonomy, Agency, and the Social Self",  In: "Feminist Philosophies of Love and Work", Volume 17, 2002
33- Stone Ken, "Gender and Homosexuality in Judges 19 : Subject- Honor, Object- Shame?", Journal for the Study of the old Testament  67, 1995
34- Woolf Virginia, "Women and Writing",  Edited by:  Michèle Barrett, Harcourt, Brace and Jovanovich, 1979














תגובה 1:

  1. הכתיבה שלך מהפנטת !
    פורטת מילותייך על מיתרי כלי נגינה ומתמכרת.
    תענוג לקרוא את מאמרייך המושקעים.
    ממתינה בקוצר רוח למאמר הבא.

    תודה
    איילת פאר

    השבמחק