תהילתה החמקמקה של היצירה: על ספרו של יוסף כהן אלרן, תהילה אחרונה

הוצאת צבעונים

יוסף כהן אלרן על ספרו תהילה אחרונה: רומן, הוצאת “צבעונים" 2011, 256 עמודים.

הרומן "תהילה אחרונה" הוא חיבור מורכב וכתוב בשלוש רמות, עוטף עצמו כבצל ומכיל סיפור בתוך סיפור, דמיון בתוך דמיון ובתוך מציאות, חלום על יצירה שפוגש את הריאליה. "תהילה אחרונה" היא משאת הנפש של הסופר הבא בימים יחיאל הר-לבן, שעטו יבש והוא משתוקק לכתוב את יצירתו האחרונה ולזכות בעוד תהילה אחת שתסכם את דרכו. 

כאמור, זוהי רק קליפת הרומן, שתחילתו בסיפור של חנן, סופר פוטנציאלי צעיר הרדוף על ידי מחלתו, שבא אל יישוב בצפון הארץ כדי להתבודד ולכתוב את ספרו, ואת המרוץ שהוא מקיים עד לפרסום הספר ועד לכתו שלו. סיפורו הוא סיפור על יצירה שבעליה מתכלה למענה, על הענקת חיים, על תשוקתה של סיגל הצעירה גיבורת סיפורו ללדת, ועל הדרך שהיא מוצאת כדי לעשות זאת. זהו הסיפור הקצר הנטוע בתוך הספר ונותן לו את לבתו, מסופר ברמת כתיבה גבוהה ודקדקנית של סופר הנותן את מלוא הכובד והכבוד והחשיבות למילתו הכתובה בספרו הראשון.

"אישה קטנה הייתה סיגל, אישה ילדה גדולת עיניים ורך מבטה. בשעת חצות הביאו אותה ללידה ועם אור ראשון ילדה. הרבה ייסורים התייסרה עד שהרתה. והיא קטנה ומתוקה ויפה וחשוקה. אישה ילדה." ובמקום אחר הוא מספר: "ויום אחד רטן אליה ואמר את אינך אישה. את לא יכולה להרות את אינך אישה. והתחיל מסב פניו, לא אמר עוד דברי חיבה, רק כעס וטינה ורטינה… ובטינתו הרבה רכובה עשה אותה, לא אישה, עשה אותה שפחה."

בעיטוף השני זהו סיפורה של יעל, בת היישוב שמתאהבת בחנן הצעיר, מלווה את כתיבתו ומחזקת אותו עד שהיא מביאה את ספרו לפרסום. היא נלחמת בהוריה ובסביבתה הטבעית כנגד דעות קדומות, מקרבת את חנן אל הוריו שמהם התרחק למען הכתיבה שלו ומתוך חרדתו. חלק זה של הספר כתוב ברמת עברית מעט נמוכה יותר אך גבוהה עדיין, לירית כדרכה האוהבת של יעל.

וכך היא כותבת: "איזו רוח פנימית, איזו ישות בתוכי, כמיהה מוזרה אל דבר לא ברור שואלת את שאלותיה ואין משיב. ועצב של התעלות כואב וצומח בי בנוחות מפליאה, בערגה שאינה מסבירה את עצמה." ומאוחר יותר היא כותבת עוד: "רחשי הלילה הבאים מן הגבעה התנגנו בין שורות כתב היד של חנן. נקי ומוקפד היה, קולו נשמע בתוך המילים. ואני קוראת ונמלאת פליאה ומקנאה בסיגל. על סיגל כתב חנן, וכמה אהבה הייתה בו לסיגל." 

ואינה יעל זאת אלא מי שמצויה בדמיונות של ירון שכותב עליה, ירון הסופר הצעיר התל-אביבי שעושה כל שביכולתו לפגוש את הר-לבן, כדי לספוג חכמת כתיבה ולשמוע את דעתו על מה שהא כתב. ומה שירון כתב הוא סיפורה של יעל, הכותבת על חנן, הכותב את ספרו על סיגל ועל תשוקתה ללדת, בסגנונו הפשוט של צעיר אורבני.

לבסוף ירון מצליח לפגוש את הסופר הידוע הר-לבן, סופר מעוטר פרסים אך שלא כתב דבר מזה שנים ומתחיל להישכח, בעזרת בתו יפעת שבה הוא פוגש ומתאהב. הוא מביא את כתב היד שלו אל הר-לבן וזה משיב לו מה שמשיב וגורם לעלילת הספר כולו להיכתב כפי שנכתבה.

"באותו היום התקשרה יפעת והודיעה לי שאביה ישמח לראות אותי. יש לו יום טוב, הוא רוצה לראות אותך. קבענו להיפגש בשש ושלושים לפנות ערב, ויפעת הבטיחה כי תשתדל להיות נוכחת." וכשהוא מגיע והיא מחכה: "חשתי ערפול חושים. גופה הדיף חום רך ומתוק ויכולתי לראות את הלהט שבעיניה.  השפתיים שלך, יפעת, לחשתי לה, השפתיים שלך חמות כל כך. את יכולה לשרוף אותי."

זהו ספר המורכב מסיפור קצר, רומן אחד ועוד רומן אחד, שנכתבו כל אחד בתורו, וחוברים במתוכנן ליריעה רחבה המורכבת מדמויותיהם השונות של ארבעה יוצרים, ארבעה כותבים, ובא לדון במלאכת הכתיבה מלידתה עד פרסומה, כאשר הדמויות משמשות מראה דרכה מוצגת זווית אחרת של דחף הכתיבה ויחד הן הופכת את החיים למשל. 

כך אומר הר-לבן ברגע של התגלות: "אומר לך מה דעתי על התהילה. זה חשוב לך, זה חשוב שתדע. אני אומר שהתהילה מופקרת. היא באה וחומקת, היום ישנה ומחר איננה. פתאום קושרים אותה לראשך ואתה לא מבין מאין ואיך ומדוע באה, אתה בסך הכול רצית לספר משהו. פתאום קושרים לך כתרים ומתחילים לפרש אותך גם בדברים שלא התכוונת אליהם. והיצירה שלך כבר אינה שלך, יצאה משליטתך. הם מפרשים מה שמפרשים, וכאילו היית גדול מעצמך ולא ידעת איזו גאונות נחה עליך בהיסח הדעת, או אולי לא הבנת את מה שאתה כותב. התהילה היא דבר ערטילאי, חסר דמות, מצב צבירה שלא נוכל להגדיר אותו. היא בת זנונים שנלחמים עליה, אני כבר שכבתי אתה, והמלחמה הזאת דומה למלחמה ברוחות רפאים שנוטות לחמוק ממך. היא מסוכנת. היא ממכרת, דומה לאדים של יין מתוק, עולה לראש ומטמטמת את החושים. כך היא למי שאינו יודע לספוג אותה, לבלוע אותה במידה." והוא אומר עוד: "אני מכיר אותה, את התהילה, רציתי לחפון אותה ולקחת עמי. ואיך חופנים אותה. הרי זה כמו ללכוד את הרוח ברשת דייגים." 

ואכן יש ב"תהילה אחרונה" מפלסים שונים, שמתאחדים ביניהם, אם זה בנדמה ואם זה במציאות, והנה דברים מגב הספר: "מעגלים של אהבה, יצרים וחלומות. סיפורי חייהם של גיבורי הספר נקשרים בסבך של התנסויות ופגעי גורל, ואת כאבם הפרטי ואת אהבתם מביעים בצומתי המפגשים, בהם חוצים זה את זה אהבת האדם, התשוקה ליצור, החיים והמוות. עולם נוגע בעולם, גורל חובק גורל, הכול נכרך יחד... "