שני מסעות לשורשי

)

סיון (כהן)  בן ברוך - מחנכת

החלטתי להעלות כאן שתי נקודות שמלוות אותי משכבר בכל הקשור לנושא הזה. 

לפני כתשע שנים הצטרפתי למשלחת ביה"ס לפולין, במהלך ולאחר המסע כתבתי יומן מסע שעליו כתבתי "מסע שורשים לפולין". חברתי הטובה שסבתה היא ניצולת שואה ראתה שכך ציינתי את שמו של היומן והדגישה בפני שזהו לא מסע שורשים בשבילי !!! קשה לכתוב את התחושה שעברה עלי באותו רגע אבל הרגשתי שעשיתי משהו לא בסדר, לא הוגן כלפייה, אולי. המשפט הזה נחקק אצלי וליווה אותי לא מעט זמן. לקח לי זמן להבין את זה אבל היום זו בהחלט מסקנה חותכת עבורי - זהו מסע שורשים במלוא מובן המילה!!! זהו כאב אישי כמובן לאותן משפחות של ניצולי שואה אך בטח ובטח כאב של עם שלם. וזהו מסע לשורשי העם שלי.  

לפני כשנתיים זכיתי להצטרף למשלחת "עדים במדים" של צה"ל לפולין. משלחת עצומה של כמאתים וחמישים אנשי צבא וכוחות בטחון. העצמה שהיתה לתהלוכה צבאית  במדי צה"ל ייצוגיים, כומתות על הראשים וחצוצרות בראש ההולכים בכניסה לאושוויץ-בירקנאו, לא השאירה עין יבשה. בראש מורם הנפנו את דגל ישראל והלב התמלא גאווה על היותנו לובשי מדים של צבא ההגנה לישראל. אני זוכרת איך זלגו לי דמעות מהעיניים ולחשתי בלב: תחי מדינת ישראל, עם ישראל חי! 

 זו הייתה חוויה עצומה והרבה יותר משמעותית עבורי לעומת המפגש הקודם והחשיפה למחנות ההשמדה. אני רוצה לומר שאין לי ספק שמשלחות נוער לפולין הן חשובות מאין כמוהן, אבל אולי לא לכולם. צריכה להיות מידה של בגרות על מנת להפיק את המירב מהמסע הזה, ואני לא הייתי ממהרת לדחוף בני נוער שעושים זאת כי אבא ואמא משלמים, או כי זה מגניב לטוס עם הכיתה לחו"ל...

דון יצחק אברבאנל

דון יצחק אברבאנל

דון יצחק אברבאנל - פרשן מקרא, הוגע דעות ואיש ציבור - נולד בפורטוגל בשנת 1437 ונפטר באיטליה בשנת 1508. הוא היה בקיא בפרשנות המקרא ובפילוסופיה היהודית, בכתבים הרומיים והיווניים, בדברי אבות הכנסייה הנוצרית ובתיאולוגיה הנוצרית, ובקיאות זו הפכה אותו לבן בית בעולם ההומניזם של ימי הביניים ולאיש רנסאנס מובהק. 

משנפטר אביו, ירש דון יצחק את מקומו כשר האוצר של מלך פורטוגל, אלפונסו החמישי. בזמן ששימש בתפקיד זה פיתח את כלכלת פורטוגל, תוך שהוא דואג גם לקהילה היהודית בעניינים שונים, כגון בתרומת כספים לשם פדיון שבויים. המלך חואן השני, אשר עלה למלוכה בפורטוגל לאחר מות אלפונסו החמישי (1481), ביקש לבטל את כוחם הפוליטי של האצילים השונים ולבסס מלוכה אבסולוטית. משום כך מרדו בו האצילים, אך המרד לא עלה יפה. דון יצק נחשד על שתמך במרד, נשפט שלא בפניו למוות, ונאלץ לברוח אל ספרד (1483). שם עבד בשירותם של המלך פרננדו והמלכה איזבלה. הוא עסק מטעמם בגביית מסים ואף הלווה להם סכומים אדירים. משפרסמו המלך והמלכה את הצו לגירוש היהודים מספרד (1492) ניסה דון יצחק לבטל את הגזירה, ואף מחק את חובות המלכים כלפיו, אך ללא הועיל. בזמן הגירוש יצא לנאפולי, ואף שם פעל בחצר המלוכה, עד אשר נכבשה העיר על ידי הצרפתים (1495) והוא נאלץ לגלות עם המלך אל העיר מסינה. את יתרת חייו עשה במקומות שונים באיטליה (קורפו, נפולי), נפטר בויניציאה ונקבר בפאדובה.

מהו 'אביב'?

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

יציאת מצרים התרחשה ב'חודש האביב'. כנאמר בשמות לד 18: ’את חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך למועד חדש האביב, כי בחדש האביב יצאת ממצרים‘. 

מהו כאן 'האביב'? שם לעונת שנה? לא ולא! העדות הראשונה שהביא בן-יהודה במילונו ל'אביב' כעונת שנה היא מימי הביניים. המקרא מכיר שתי עונות שנה בלבד - קיץ וחורף והן מקבילות לתקופות החום והקור כנאמר בבראשית ח 22: ’וקר וחם וקיץ וחרף... לא ישבתו‘. זו החלוקה הטבעית לאקלים הארצישראלי שאינו מכיר עונות ביניים. בצדק כתבה נעמי שמר בשירה 'מצעד האביב':
    כי כאן האביב הוא בן יומיים,
    כאן האביב ימות צעיר.

 'כאן' הוא בניגוד לאירופה שבה יש ארבע עונות: קיץ, סתיו, חרף ואביב. 'אביב' במקרא הוא שם המציין את השיבולים כשהן בקנה ועודן ירוקות וגרעיניהן רכים. ראו הנאמר בתיאור מכת הברד בשמות ט 31: ’כי השערה אביב והפשתה גבעל‘. מנחת הביכורים היתה לפי ויקרא ב 14: ’אביב קלוי באש‘. רש"י ביאר בפירושו לשמות כג 15: 'חדש האביב - שהתבואה מתמלאת בו באביה. אביב, לשון אב, בכור וראשון לבשל פירות'.

שיחה עם הרב ד"ר שוקי רייס

הרב ד"ר שוקי רייס

תמיר סגל, האוניברסיטה העברית (מראיין)

הרב ד"ר שוקי רייס הוא בעל סמיכה לרבנות, בוגר ישיבת הר-עציון, בעל תואר ד"ר למקרא וראש החוג לתנ"ך במכללת יעקב הרצוג להכשרת מורים.

מה המיוחד בהכשרת המורים במכללה? מהם המטרות והאידיאלים שלכם?

המטרות הן כאלה: על התלמיד להיות קודם כל מחנך. אני רואה את עצמי קודם כל כמחנך ומטרתי לקדם את נושא החינוך. אידיאל זה קשור כמובן לתפיסה של מה הוא מורה. על מורה להיות תלמיד חכם על כל המרכיבים של החכמה: תרבות, מדע, מדעי היהדות וכו'.  

כך גם בתואר השני. הדבר העומד במקום הראשון הוא לא המחקר אלא התלמיד והכיתה. עם זאת, עדיין יהיה כמובן מקום למחקר. האתגר שלי בסוף הוא להעמיד תלמידים ועל כן בסוף השיעורים שלי אני כמעט דרך קבע דן על איך על החומר הזה להלמד בכיתה. 

באוניברסיטה באופן כללי אין אחריות על ההתמודדות החינוכית-אידיאולוגית, וכך צריך להיות. האקדמיה צריכה להשאר כמות שהיא. עם זאת, אחת הבעיות הקשות הקיימות במעבר מעולם האקדמיה לחינוך הוא יישום האקדמיה בחינוך. מלמדים את התנ"ך בפריזמה אקדמית.

ארבעת המצורעים והמשוררת רחל

רחל, רק על עצמי לספר ידעתי

המשוררת רחל (שמה המלא: רחל בלובשטיין-סלע) נולדה ברוסיה בשנת 1890, ובגיל 15 החלה לכתוב שירים ברוסית. בשנת 1909 עלתה לארץ והתיישבה ברחובות, וכעבור זמן-מה הצטרפה לחוות הלימוד לנערות בכינרת. בשנת 1913 נסעה לצרפת כדי ללמוד חקלאות וציור, אך מלחמת העולם הראשונה מנעה ממנה לשוב ארצה בתום לימודיה. היא נסעה לרוסיה, שם טיפלה בילדי פליטים יהודים. לאחר המלחמה חזרה לארץ והתיישבה בדגניה, שם נתברר שהיא חולה בשחפת. בשל כך נאלצה רחל לעזוב את הקיבוץ, ואת שארית ימיה עשתה בירושלים, בצפת ובפתח-תקווה. בשש שנותיה האחרונות גרה בתל-אביב, ובה כתבה את מרבית שיריה. רחל נפטרה בכ"ט בניסן תרצ"א (16.4.1931) ונקברה, על פי בקשתה, בבית הקברות של כינרת.

ארבעה מצורעים בשער שומרון

הפטרת הפרשות המחוברות "תזריע" ו"מצורע" היא ההפטרה של פרשת "מצורע"ריפוי נעמן מצרעתו בידי אלישע [מלכים-ב ה]).

כשהיא עומדת לבדה: סיפור על המצור על שומרון וחלקם של "ארבעה אנשים מצורעים"

בסיפור זה (מלכים-ב ז, ג-כ). אין צורך להרבות במילים כדי להבהיר את הקשר שבין הפרשה להפטרתה. (אגב נעיר, כי הפטרתה של פרשת "תזריע", כשהיא לעצמה, גם היא בסיפור שעניינו צרעת:

בשעת המצור הארמי הכבד על שומרון והרעב הנורא השורר בה, מפתיעה נבואת אלישע: "שמעו דבר ה': כה אמר ה', כעת מחר סאה סולת בשקל וסאתיים שעורים בשקל בשער שומרון“ (פסוק א). על ההבטחה הזו מגיב בלעג מר שלישו של המלך, "הנה ה' עושה ארובות בשמים? היהיה הדבר הזה?" (פסוק ב), והנביא מודיעו בקצרה, כי "הנכה רואה בעיניך ומשם לא תאכל" (שם). הכתוב הבא מעבירנו אל זירה אחרת, אל פתחו שער העיר, שם, בשטח ההפקר, שוהים ארבעה מצורעים, שאינם יכולים לדור בעיר פנימה. הארבעה סוקרים את האפשרויות העומדות בפניהם ומגלים כי המוות, הרעב, אורב להם בכל פינה, בעיר ומחוץ לה, אך מתברר כי דווקא להם, הניצבים מחוץ לחברה, בין העולמות, יש גם פתח תקווה: "לכו ונפלה על מחנה ארם, אם יחיונו נחיה ואם ימיתונו ומתנו“ (פסוק ד). משהם מגיעים אל קצה המחנה, בחשכת הלילה, מתברר להם כי עוד קודם לכן נסו משם הארמים בבהלה לשמע "קול רכב וקול סוס חיל גדול" (פסוק ו) ששילח בהם האלוהים, ואף הותירו אחריהם את כל רכושם.

תכניות לימודים בזיקתן לאקדמיה

משה אילן, מנהל האגף לתכניות לימודים (עד 2001)

מאז ומתמיד היה שיתוף ומעורבות של אנשי האקדמיה והמוסדות להשכלה גבוהה במערכת החינוך בישראל, אולם התנופה החזקה לשיתוף בתכנון הלימודים ובפיתוח תכניות הלימודים, שהם הליבה של מערכת החינוך, הופיעה בסוף שנות השישים ובשנות השבעים, עם היווסדו של המרכז לתכניות לימודים במשרד החינוך. אחת מהנחות היסוד של המשרד, המבוטאת בהנחיות של ראשי המשרד עם הקמת המרכז לתכניות לימודים, הייתה פנייה ועידוד לשיתוף פעולה הדוק עם העולם האקדימי. כך כתב אהרן ידלין בעת היותו סגן שר החינוך (וברבות הימים שר החינוך) עם ייסוד האגף לתכניות לימודים: "מוסדות הקבע לפיתוח תכניות לימודים צריכים לכלול בתוכם בעבודה שיטתית ובמסגרת של שיתוף פעולה ממיטב אנשי המדע באוניברסיטאות ובמכוני המחקר". על תפקידם של אנשי המדע במסגרת זו הוא הוסיף: "תכנית הלימודים מצווה לשקוד על חידוד כושר ההבחנה בין שאלות מכריעות (קריטיות) לבין שאלות חסרות ערך (טריוויאליות) ועל הסברת מהותה של תיאוריה מדעית וטיב הקשרים בין התופעות האמפיריות והמסגרת התיאורטית".