מתן מורג, מחנך ומורה
אני לומד אותך לומדת
רכונה על הספר ושפתותייך נעות
 |
| מתן מורג |
רכונה על הספר ושפתותייך נעות
וקולך אינו נשמע.
את שקועה ומלאת כוונה
כאילו רק בכוחך לפתוח
שערי שמיים.
ואני מביט מן הצד
סופר חיוכייך כמו היו חרוזי תפילה
צובע אותם באדום
פועם
כהה מהצבע בו את מסמנת שורות אחרי שורות אחרי
שורות מבלי לראות
שחיוכייך פותחים
את שערי ליבי.
השיר כתוב יפה בעיני,
השבמחקאך מבחינה לוגית יש בו כשל.
אם היא לומדת,
ועוד לומדת דבר מה שבעבורו יש למרקר ולמרקר בלי סוף
(כלומר- מלאכת השינון הנתעבת וחסרת התועלת)
נשאלת השאלה - מדוע היא מחייכת?!
ועוד חיוכים אדומים,
חיוכים כחרוזי תפילה,
חיוכים שבכוחם לפתוח את שערי הלב.
מה היא לומדת שם?
נעה.